בחזרה לבירקנאו

מאמינים בגלגול נשמות? אם כן,
הסיפור הזה בשבילכם. לא כל יום
נפגשים עם הדברים המסתורים
והנסתרים מאיתנו, במיוחד עם נשמה
של אדם שחווה את השואה...
 
 
מאמינים בגלגול נשמות?
 
הנה סיפור מדהים על אחד הדברים הכי מסתוריים ונסתרים מאיתנו – גלגול נשמות.
 
זה היה באחת הנסיעות של בחורי הישיבה שלנו לפולין. בעשר השנים האחרונות החבר'ה יוצאים למסע בפולין, מבקרים בערים שונות, במחנות הריכוז, בתי כנסת עתיקים ובאתרים היסטוריים נוספים, בתקווה שהם יתקרבו יותר לשורשים היהודים שלהם. המסעות האלה גרמו לשינויים אדירים בתפישה של הבחורים, בראיית החיים ממקום שונה וכמובן בתוצאות בשטח.
 
אבל המסע עליו אספר לכם היה שונה. הוא, בנקודה מסוימת, הימם את הבחורים ואותנו – חברי הצוות, בצורה שלא ניתן לתאר.
 
זה היה במסע של השנה, אחד המשתתפים היה בחור צעיר מקנדה. בשונה מהחבר'ה שלנו שבאו מרקע דתי, ג'וש גדל בבית רחוק מתורה ומצוות והיה חבר בקהילה הקונסרבטיבית במקום מגוריו. למרות הרקע השונה שלו, ג'וש התקבל באהבה רבה. החיוך המקסים שלו כבש את כולם והנעימות שהקרין גרמו לכולם לחבב אותו. גם הוא הגיע לפולין בתקווה לקבל השראה ולהתחבר לשורשיו היהודיים.
 
מאמרים נוספים בנושא:
ניצחון  אמיתי
הילדה עם  התפוח
28 ו-29 נפגשים שוב
 
המחנה העיקרי שביקרנו בו היה מחנה אושוויץ הידוע לשמצה. התגובה הרגשית של ג'וש לא הייתה רגילה בכלל. כל נקודה בה עצרנו במחנה הוא לא הפסיק לבכות. והבכי התגבר עד כדי מחנק בעיקר כשהגענו לתאי הגזים של אושוויץ.
 
את מה שחווינו בהמשך, אף אחד לא היה יכול לצפות…
 
מחנה ביקרנאו, שידוע גם הוא לשמצה בעיקר בגלל הסלקציות שחרצו גורלות של יהודים רבים – מי יחיה (כפי שהורתה האגודל של הנאצי לימין) ומי ימות (לשמאל), נמצא במרחק של כמה קילומטרים מאושוויץ. כשהגענו לשם, לפני שנכנסנו בשערי המחנה, הוא התחיל לומר לבחורים איפה כל בניין במחנה נמצא, מה המהות של כל בניין ומה עשו בו. "אם תלכו ימינה, תראו את הבניין הזה. אם תפנו שמאלה, תראו את הבניין הזה…" הבחורים היו המומים ולא הצליחו לומר מילה.
 
מה קורה פה?
 
לפני שאמשיך בסיפור, אני עוצר וחוזר לשנות ילדותו של ג'וש, כשהיה בן חמש. למרות שג'וש גדל בסביבה אוהבת ותומכת ללא שום פגיעה או טראומה מהילדות, היו לו סיוטים איומים ומפחידים בכל לילה, לא רגילים בכלל לילד בן חמש. בחלומו, הוא ראה את עצמו עם עוד יהודים רבים כשהם ערומים מובלים תוך כדי מכות וצעקות איומות לחדר ללא חלונות. הצרחות והפאניקה היו בלתי נסבלות, הוא אף פעם לא הצליח לתאר אותן במילים. לפתע, פתח קטן בתקרה היה נפתח וחומר רעיל התפזר ממנו בחלל החדר. אנשים החלו לצרוח תוך כדי שהם נחנקים למוות. בנקודה זו של החלום ג'וש היה מתעורר מבועת וצורח מבכי קורע לב.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לחזור שוב?
מחוץ  ללהבות
תרפיסט  בלי אלוקים
 
החלום הזה ליווה אותו במשך שנים עד גיל 10. ההורים שלו דאגו מאוד ממה שהילד חווה, אבל לא ידעו איך ניגשים לדבר כזה ואיך בכלל מתמודדים עם זה. הם לקחו אותו לפסיכולוג ששאל אותו אם הוא קרא או שמע על השואה, וג'וש בכלל לא הבין על מה הוא מדבר. הפסיכולוג, שאין לו שום זיקה לדת, אמר להורים שהוא חושב שהנשמה של ג'וש התגלגלה לעולם שוב מאותה תקופה איומה, בתוכו יש נשמה של מישהו שנרצח בשואה. המסקנה הייתה בהחלט קשה לעיכול. גם בגלל העובדה שהפסיכולוג לא אדם דתי, וגם בגלל שההורים בעצמם לא אנשים דתיים. אחרי תקופה מסוימת, הסיוטים האלה נעלמו.
 
ג'וש לא חשב על החלומות המבעיתים האלה במשך שנים, אבל כשהוא עבר את השער של אושוויץ, ובעיקר את זה של בירקנאו, הזיכרונות של החלום הציפו את מוחו והחלום נראה חי יותר מתמיד. ג'וש ידע שהוא היה במקומות האלה לפני כמה עשורים ושישנה סיבה לכך שהוא חווה את הזיכרונות האלה שוב – לקיים את התכלית והמטרה של חייו: להתקרב לשורשיו, לאביו שבשמים ולאחיו ואחיותיו – עם ישראל.
 
תודה לא-ל, ג'וש היום נשוי ובעל משפחה נפלאה ומקסימה, עובד עם יהודים שעדיין לא חוו את טעם השמחה והאושר של היהדות.
 
הסיפור של ג'וש מדהים וכל אדם ששומע אותו לא מפסיק להתפעל. אבל אני מתפעל יותר ממה שג'וש עשה עם כל מה שחווה במשך שנים: הוא הפך את כאב מוות הנורא של העבר, את חלומות-סיוטי העבר הזוועתיים – לחלומות של תקווה, של בנייה עצמית, של משפחה מדהימה, של האהבה שלו אליו הוא שייך – עם ישראל.