חלום ילדות ושמלת כלה

לפעמים, כהורים, נדמה לנו שחלק מהתפקיד שלנו הוא להחליט עבור ילדינו. למה? כי אנחנו, ממרום גילנו, יודעים יותר טוב מהם, לכן נרצה עבורם את הטוב ביותר, אם לא את המושלם. זה מה שגורם לנו לקצר את הדרך ולהגיש להם את מה שלמדנו מניסיון חיינו. אך בל נשכח כי גם לילדינו ישנה אישיות עצמאית ורצונות משלהם. ואנו, כהורים, יכולים לייעץ ולכוון, אך לא להחליט. לבקש, אבל לא לדרוש. ללוות אותם בדרכם, אבל לא לפסוע במקומם. ולזכור תמיד שקו קטן מבדיל בין המרחבים הללו, ולא תמיד נוכל להגשים את חלומותינו דרכם.
 
זה משהו שהבנתי לפני שבוע.
 
פורים מתקרב בצעדי ענק וזו סיבה מספיק טובה לארוז ארבעה ילדים ולצאת לחנות התחפושות שבמרכז הקניות הקרוב לביתנו.
 
שבועות שאנחנו מחכים לזה, הילדים ואני, לרגע החגיגי והמיוחל והנה הוא הגיע.
 
בדרכנו לשם הבנתי את גודל המשימה העומדת לפני. ארבעה ילדים, בלי עין הרע, מלאי סקרנות והתלהבות, מחממים את הידיים בהתרגשות, עוד רגע קט חלום התחפושת הופך למציאות. הם יראו, ירגישו ויריחו את האווירה המיוחדת של החג הכי מיוחד בשנה, חג הפורים.
 
החוש האימהי שלי קרא אותי להכין אותם מראש למעמד המכובד. "ילדים חמודים, תקשיבו!" פניתי אליהם כמו מפקד שמכין את הטירונים שלו למשימה, "עוד כמה דקות נגיע אל החנות. שם יש המון אביזרי פורים, תחפושות, כובעים, רעשנים ומסכות… אנחנו לא נוגעים בשום דבר בלי רשות! ואנחנו קונים רק תחפושות, הבנתם מתוקים?"
 
מאמרים נוספים בנושא:
פסטיבל  תחפושות
השמחה של פורים
השנה את מתחפשת לאישה שמחה!
 
"בטח, אמא, אל תדאגי" הם הרגיעו אותי, והצעידה אל מרכז הקניות המשיכה במרץ.
 
בכניסה לחנות קיבלנו אותנו סלסילות עשירות בכל מיני אביזרי פורים צבעוניים ונוצצים… ומהרגע הזה, איבדתי את הילדים! כל אחד רץ למה שעניין אותו בחנות. 'לא נורא', הרגעתי את עצמי, 'הם ילדים טובים וממושמעים'.
 
זה המקום לוידוי קטן. ברגעים האלה התעוררה בי הילדה הקטנה שבי והתחלתי לסקור את עמדת השמלות. מלא שמלות, ואוי כמה שהן יפות… מרוב שפע התחלתי להתבלבל. איך בוחרים? ממה מתחילים? ובכלל, איזו שמלה?
 
ההורה שבי חזר אלי עם טון ברור, "מחירים! צריך לבדוק את המחירים". הגיוני. אחרי הכל, ארבעה ילדים שיהיו בריאים…
 
המראה המרהיב והמיוחד של שמלות עם שכבות ומלמלות, צהובות, ורודות, זהובות, לבנות, משובצות, נוצצות, מלכות, פיות, נסיכות, כלות…
 
כלות?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
למה מתחפשים בפורים?
רשת של נוכלים
 
"איפה שמלות הכלה?" שאלתי במתק שפתיים את המוכרת, וליבי התרחב עלי באחת כשהראתה לי את מבחר השמלות שהיה כל כולו רק של הכלות.
 
כלות… תוך שניות חזרתי לילדות, לגיל שש, מאז אני חולמת להיות כלה עם מלמלות ותחרות, הינומה, כתר ופרחים…
 
כשהייתי ילדה את התחפושת החלומית הזו הכינו בפשטות, לא כמו היום עם שמלה 'אמיתית' של כלה. פעם לקחו חצאית לבנה, חולצה לבנה וחיתול בד (כן, אני יודעת שזה לא נשמע טוב) פרחים מהשדה, מעט סומק… והופ! יש לנו כלה לתפארת.
 
שלפתי כמה שמלות, פחות או יותר בכל הגדלים האפשריים, ולראשונה הרמתי את עיניי בניסיון לתור אחר הבנות היקרות שלי. אחרי כמה סיבובים בחנות מצאתי אותן כשעל פניי חיוך שנמרח מאוזן לאוזן , גאה בשלל שמצאתי. הצגתי בפניהן בהתרגשות את השמלות הנכבדות ו… אופס! אכזבה…
 
חשבתי שהן יתלהבו (לפחות כמוני) מהשמלות היפות והחגיגיות. רציתי שהן ירגישו (לפחות כמו שרציתי) כלות יפות ומיוחדות. אבל לא. הן בכלל לא הבינו על מה ולמה אני כל כך שמחה וצוהלת מולן, מנפנפת עם שמלות הכלה המפוארות.
 
שיחת בירור קצרה העלתה את המסקנות החד-משמעיות: "אנחנו רוצות תחפושת אחרת, לא כלה!" אמרו בנחישות. הן רוצות להיות דמות שונה, קצת יותר עדכנית, קצת יותר צבעונית.
 
האכזבה ממשיכה לטפס, אבל אני לא מתייאשת. מנסה לשכנע אותן ש"אולי בכל זאת… כדאי לכן… תראו כמה הן יפות…"
 
אבל הן בשלהן: "לא!"
 
גררתי את עצמי לעמדת שמלות הכלה והחזרתי כל אחת למקומה. את האכזבה על הפנים שלי אי אפשר היה לפספס. כל האוויר יצא ממני כמו בלון. ונכנעתי. הן מדדו שמלות אחרות ואני מרחתי חיוך על הפנים, מפרגנת ומהנהנת בהסכמה, משלימה עוד כמה פרטים אחרונים שהן צריכות, שילמנו ויצאנו. הילדים מאושרים, איש איש ושללו…
 
הדרך חזרה הביתה הייתה שקטה, ניגוד מוחלט לאיך שהגענו לשם. בעצם, השקט היה שלי, הילדים דווקא שמחו. אני זו שהייתי מכונסת בעצמי עד שפתאום הבנתי. כן, הבנתי שלכל אחד יש רצונות וחלומות משלו, וגם לילדים החמודים שלי. להיות כלה, זה חלום ילדות שלי, אבל לא בהכרח של הבנות שלי.
 
הבנתי שלמרות שהן לא יגשימו את החלום שלי, הן בהחלט מגשימות את החלום שלהן. והבנתי שעכשיו זו שעת מבחן שלי, ואני עומדת בה בגאון.
 
הבנתי שלהיות אמא, זה לכבד ולתת מקום לרצונות של הילדים, לאפשר להם ילדות מאושרת ומלאה, גם אם לי לא הייתה אחת כזו. לדעת לשמוח בשמחה שלהם, גם אם אותי משמח משהו אחר. לשחרר את עצמי ולהפנים שכל אחד מהם הוא אישיות בפני עצמה. והעיקר, שיגשימו את הרצונות שלהם.
 
"ילדים!" פניתי אליהם כמו מפקד מרוצה מחייליו, "עשיתם בחירה מוצלחת!" פרגנתי על הטעם הטוב שלהם, "כל הכבוד לכם על ההתנהגות הבוגרת שגיליתם בחנות, על הסבלנות והאיפוק, אמא גאה בכם".
 
הבטחתי לצלם אותם ביום הגדול, שתהיה להם מזכרת מיוחדת. ויותר מכל, מזכרת בשבילי, על מה שלמדתי מהם ביום שהלכנו לקנות את התחפושות.
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת.ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com