על קידוש השם

לאורך כל הדורות היינו מובדלים ונפרדים
מאומות העולם. עובדה זו הציקה לרבים,
החל מהמן הרשע ועד לאנטישמיות הנוראה
של ימינו, כשהשואה הייתה השיא המחריד.
"על קידוש השם" –הקו המנחה שלנו לאורך
כל ההיסטוריה.
 
 
עם ישראל, לאורך כל הדורות, היו מובדלים ונפרדים משאר אומות העולם. עד כדי כך, שאפילו המן הרשע שם לב לזה ודאג להעביר את המידע למלך אחשוורוש: "עם מפוזר ומפורד…"
 
בגלות מצרים התיישבו עם ישראל בארץ גושן, מעין שכונה נפרדת מהמצרים ומרוח טומאתם. בשל כך זכו שהתורה העידה עליהם: "שלא שינו" – בלבושם, לשונם ושמותיהם.
 
כך היה גם בגטו היהודי, שהיה נפוץ בארצות אירופה. האחדות וההיבדלות הן אלו שהגנו עליהם מכל מיני משבי רוחות זרים ומפני קלקולים הרוחניים. אולם ברגע שהחליטו 'לפרוץ' את חומות הגטו, להוריד את הגדרות, רוח ההשכלה חדרה והפילה בהם חללים רבים.
 
בעבר, ברוב המקרים, נהגו הגברים לצאת ולפרנס את הבית, ואילו הנשים נשארו בבית כשהן ממלאות את תפקידן בנאמנות, שומרות על הצביון הרוחני של הבית, ארמון המלוכה. כי האישה, היא זו שנותנת את הטון בבית, משום שכל רוחה ונשמתה מצויים בו. את כל מרצה היא משקיעה בו באהבה. אין ספק שבני הבית, וגם קירות הבית, ספוגים במה שהיא רוצה להעביר… בידיה היכולת להעלות את כל הבית לפסגות גבוהות של קדושה אמיתית, או חלילה, להרוס. על זה אמר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה: "חכמת נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידיה תהרסנו"
 
הקדושה נמסרה לאם היהודייה בשלמות, וכל שנותר לה הוא לשמר זאת. נשמע פשוט? לא בדיוק! זוהי עבודת חיים. אין מקום להפסקות. האמא משפיעה כבר מרגע היווצרות הוולד, שכן היא נבחרה משמים להיות הצינור הנאמן אצלו יופקד האוצר היקר ביותר – המשך קיומו של העם היהודי. ולא לחינם נבחרה לתפקיד נעלה שכזה – נשיאת נשמות העם היהודי ברחמה. לאורך כל ההיסטוריה היהודית נשות ישראל הוכיחו את מסירות נפשן למען תפקיד זה בשלמות. הן שמרו בתוקף על טהרתן וקדושתן, הוכיחו את מסירות נפשן בגידול ילדיהן ובהגנה עליהם מכל הרעיונות והחידושים שעלו מהרחוב. הן ידעו שכל חשיפה כזאת מזיקה, והגבול בין טוב לרע רק יטשטש.
 
חיה שנירר, מנהלת "בית יעקב", ותשעים ושלוש תלמידותיה הי"ד – הן הוכחה לכך. זה היה במלחמת העולם השנייה. תלמידות רבות נותרו במבנה בית הספר שבקראקוב ללא יכולת לחזור הביתה. המורות ניסו לעודד אותן, ובמקביל, להכין אותן לבאות. הן הרי ידעו מה עומד לקרות. לכן, אחרי הסברים ועידוד מכל הלב, הן רמזו לתלמידות על האפשרות העומדת בפניהן – למסור את נפשן על קידוש השם.
 
ביום י"ב אב תש"ב נשאה המנהלת דברים בפני תלמידותיה שנותרו בסמינר: "בנות יקרות, מדי יום אנו מתפללות לפני הקב"ה שלא יביאנו לידי ניסיון, ואם יביאנו לידי ניסיון – שלא נכשל בו ושיהיה לנו את הכוח לעמוד בו. תקופה קשה מאוד עוברת עתה על עם ישראל, יבוא יום שבו תידרשנה להשתמש בכל אשר למדתן ויהיה עליכן להראות את נאמנותכן לבורא עולם, ואת יכולת עמידתכן בכל סוגי הניסיונות".
 
ימים מספר לאחר מכן הגיעו לפנימייה אנשי הגסטאפו. להם, כך התברר, היו תוכניות הרבה יותר מחרידות ממה שהמנהלת והמורות חשבו. הם הורו לבנות להתרחץ וללבוש את מיטב בגדיהן כי מחר, כך הודיעו בחגיגיות שטנית, יגיעו 93 אנשי גסטאפו שילוו את הבנות. "לא יקרה להן כלום", אמרו, "ניקח אותן בשבילנו, כנשים".
 
שרה שנירר ע"ה, כשאשר שמעה את הדברים הבינה שהגיעה העת. היא הורתה לתלמידות להתרחץ וללבוש את מיטב בגדיהן, אך לא עבור הנאצים. אחרי שכינסה את הבנות אמרה להן: "בנות אהובות, אני יודעת שכולכן מוכנות למסור את נפשכן על קידוש השם. אני גם יודעת שאתן מוכנות לקבל באהבה את כל הייסורים המזומנים לכן. אבל למפלצות הנאציות יש תוכניות שטניות יותר גרועות ממה שאפשר להעלות על הדעת. לכן בטרם ישמידו אתכן פיזית, הם רוצים לכלות את אתכן מבחינה רוחנית". היא הרגישה בזעזוע ובפחד שפקדו את הבנות לכן מיד אמרה: "הכנתי את כל הדרוש למקרה כזה. ברשותי סם מוות עבור כולנו. אם הדברים יגיעו לידי כך שמישהו מהגסטאפו ירצה לגעת בכן, עליכן לבלוע מיד את הרעל. לא ניתן להם לטמא את נפשותינו!"
 
ההלם היה חזק, אבל לא עבר הרבה זמן והבנות התאוששו, וברוח מחוזקת ניגשו אל המנהלת ולקחו ממנה את הגלולה. למחרת, כאשר הגיעו חיילי הגסטאפו, התכנסו הבנות באולם הסמינר ואמרו: "הרינו מוכנות ומזומנות לקיים מצוות עשה של למסור את נפשי על קידוש השם", וכולם הכניסו את הגלולה לפה. ובעוד הגלולה בפיהן צעקה המנהלת: "בואו ונקרא בקול רם בפעם האחרונה את הקריאה שאותה קורא כל יהודי לפני צאתו מן העולם – 'שמע ישראל! השם אלוקינו! השם אחד!'…"
 
בדורנו, אימהות רבות מגדלות את ילדיהן למרות הקשיים – פרנסה, חינוך ילדים, השפעת הרחוב וכדומה. אבל הן עושות את זה, מוסרות את הנפש בגבורה עילאית ועל טבעית של האמא היהודייה שחשה כי זהו תפקידה, ואין ספק שבזכות נשים אלו ניגאל במהרה בימינו ונזכה למשיח צדקנו, שהרי נאמר: "אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור". יהי רצון שנזכה.