תגידו, מה זה טוב?

טוב שאתם כאן, כי יש לי שאלה אליכם. תגידו, איך אתם מגדירים 'טוב'?
 
ואני שואלת את השאלה הזו בגלל שלאחרונה נראה שהעולם פתאום מלא באנשים 'טובים' שעושים כל שביכולתם לעשות 'טוב'. אך פלא גדול בעיניי הדבר, מכיוון שהעולם עדיין מלא ברוע, שנאה, אלימות, צביעות, נקמות, טרור, אנשים רעים. אם אתם שואלים אותי, אז ברור שמשהו- איפשהו לא מסתדר כאן.
 
חיפשתי הגדרה למילה 'טוב' וזה מה שמצאתי: טוב הוא דבר או מצב רצוי, מהנה, נחשק או כזה המוגדר כעדיף מבחינה מוסרית על דבר או מצב אחר. טוב הוא גם היפוכו של רע. מקדם את הבריאות, רווחה או שמחה. מוסרי, הגון, צדיק, ישר, אדיב, טוב לב, התנהגות נאותה, לא בעייתי, מוניטין, החלטי, נחוש, ראוי לשבח, מתאים, הולם, מועיל, מקורי ונעים.
 
על פי הפרמטרים מהפסקה מעל בהגדרת 'טוב' לא רואים שום דבר שקשור לנתינה. נראה שזה משהו שנתון לשיקול הדעת. נניח, אם מישהו מחפש אנשים אדיבים ואמיתיים, כאלה שבאמת מועילים לזולת, אז לפי ההגדרה הזו הם ישמחו לגלות שהם מצאו את מבוקשם.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אלה שעושים צרות
לשונות  חמקמקות
מים  עכורים
כמה שווה כוס קולה?
 
אבל מה קורה אם אני עושה מעשה טוב אחד ביום, ובשאר היום אני עושה דברים איומים, אנוכיים ורעים? אם אני תורמת מטבע או שניים לאיזה פושט יד, אבל אחר כך מחנה את הרכב בחנייה של נכים, מעליבה את בעלי, משאירה את חברותיי עם מיליון סימני שאלה ופה פעור בגלל ההתנהגות שלי, מסרבת להכין לילדים שלי בגלל ש'אני רוצה ללמד אותם לקח' כי הם לא עושים את מה שאני רוצה. האם אני עדיין טובה?
 
בואו נחדד את השאלה וניקח אותה למקום אחר, לתורה. איך התורה מגדירה 'טוב'? פשוט, לעוף באוויר מהפשטות המדהימה שלה: 'טוב' הוא אלוקים. כשאדם מנסה לעשות את רצונו של אלוקים, הוא נחשב 'טוב'. וכשהוא לא פועל כך, הוא לא 'טוב'.
 
אז השאלה עכשיו היא, איך אנחנו יודעים מה אלוקים רוצה מאיתנו? שוב, גם כאן התשובה לוקחת אותנו למקום גבוה מרוב פשטות ומתיקות: הוא נותן לנו מגוון חוקים לפעול על פיהם – מצוות התורה.
 
ליהודים יש 613 מצוות (תרי"ג מצוות) ואילו ללא יהודים 7 מצוות בני נח. ככל שאדם מנסה לעשות יותר את רצון הבורא – כמו שמורה התורה – כך הוא יהיה, עם הזמן, 'טוב'.
 
וזה מוביל אותנו לשאלה הבאה: אם אדם עושה משהו 'טוב', אבל אלוקים מחוץ לתמונה, האם זה עדיין נחשב טוב? אם אדם עושה משהו בגלל שהוא עצמו מאמין שזה 'הדבר הנכון לעשות' או בגלל שהוא גדל כך, אבל הוא גם אתיאיסט מוצהר, למשל, האם זה עדיין נחשב טוב?
 
על פי הגדרת התורה, זה יכול להיות. למה? כי הטוב האמיתי היחידי הוא רק אלוקים. אם אלוקים לא חלק מהמעשה 'הטוב' אז זה משהו שהאדם עושה כדי שהוא עצמו ירגיש טוב, או שהוא עצמו ירגיש נעלה וחשוב, או לתת לעצמו הוכחה קונקרטית שהוא באמת 'אדם טוב', מה שמסיר ממנו את הדאגה מלאתגר את כל 'הרע' שעדיין קיים בו.
 
במילים אחרות, המעשה הטוב לא נועד לשרת את אלוקים, אלא את האנוכיות של האדם והאינטרסים שלו.
 
תסמונות  שטוקהולם
עולם הפוך ראיתי
רק החלטה אחת
לחיות את החיים בלי להשתגע
 
וזה מחזיר אותנו לשאלה הראשונה: אם העולם מלא באנשים 'טובים' שכנראה גם עושים 'טוב', אז למה יש כל כך הרבה רוע?
 
התשובה היא, שכל טוב שנעשה בלי אלוקים בתמונה לא נקרא טוב בכלל, מכיוון שהוא לא מחובר לשורש הקדושה. הוא לא מחובר לשורש הענווה. וכאשר אדם הוא גם בעל גאווה – הוא מאמין שהוא הסמכות הגבוהה ביותר ביקום כולו, ושהוא המילה האחרונה – הוא יכול בקלות למצוא הוכחות וטיעונים 'הגיוניים' למה אפילו הדברים הרעים בעולם הם 'טובים'.
 
הנאצים היו ידועים ב"עדינות" ו"הנימוסים" שלהם. ההגדרה האלוקית שלהם ל'טוב' הייתה להרוג יהודים באכזריות שלא ניתן לתאר (גם מנהיגם ימ"ש טען שהוא פועל 'בשם האל הכל יכול') הכי מהר שאפשר. כמובן שזו דוגמא קיצונית מאוד. רוב האנשים לעולם לא יסכימו שרצח המוני הוא 'טוב'.
 
אבל מה לגבי הפלות? מה לגבי המתת חסד? מה לגבי כל האנשים שלא נולדו רק  בגלל שההורים שלהם רודפים אחרי הדברים 'הטובים' שנקראים 'ביטחון כלכלי' ו'קריירה'?
 
בתרבויות מסוימות התעללות בילדים היא חלק מההווי והיא אפילו דבר מוסכם. פעולות התאבדות, שעל הדרך קוטעות חיים של אנשים אחרים, הן דבר 'טוב'. ואילו אחרים מאמינים שה'טוב' בדרגה הגבוהה ביותר שאדם יכול להשיג בעולם הזה היא כשהם תוקעים את הראש בתוך האדמה במשך כמה ימים ומעמידים פנים שהם צמחוניים או משהו כזה.
 
ומי אני שאשפוט???
 
שיקול הדעת שלנו, כל שיקול דעת אנושי, הוא לכל הדעות מעוות ומסולף, אלא אם כן הוא ממש מחובר לשורש הקדושה, לתורה, לרצון האמיתי של בורא עולם.
 
אז איך אדע אם אני באמת אדם 'טוב'? פשוט: אם באופן קבוע אני הולכת נגד מה שאני מעדיפה כדי לנסות לעשות את רצון הבורא, כמו שהתורה מורה לנו, למקור הטוב באמת, לא החיקויים הזולים והפשוטים שמוכרים בכל באסטה, אז יש סיכוי טוב שאני לפחות בדרך הנכונה.
 
אם אני רק עושה דברים שאני אוהבת או שאני נהנית מהם, או כאלה שמעניקים לי מעמד מסוים, מוניטין של 'אדם טוב', או כל מיני מניעים כאלה ואחרים, אז אני בטח לא קרובה, במילימטר, לאדם הטוב שאני מתיימרת להיות. אפילו לא זה שאני מעמידה פנים.
 
זו הסיבה שהעולם כל כך מלא (כנראה) באנשים טובים (שכנראה) מנסים להיות טובים, ובמקביל, גם מלא באנשים מלאים שקרים ורוע.