אנשי הצללים

משפט חכם, ואולי גם עתיק, אומר
"כשאתה בזמן משבר, תן לאור
לבקוע מבעד לסדקים". הרמתי את
הכפפה, נתתי לאור להיכנס וגיליתי
את אנשי הצללים.
 
 
עוד שבוע שמבצע "צוק איתן" מלווה אותנו והימים גם ככה לא קלים לעם ישראל. אזעקות עדיין נשמעות, טילים נופלים, החיילים המקסימים שלנו נלחמים בגבורה עילאית מול אויב רצחני שפל. ולצערנו וכאבנו הרב, יש לנו גם אבדות בנפש. הילדים עדיין בבתים, מסוגרים או בקרבת מרחב מוגן. מתכונת חירום, זאת ההרגשה באוויר. החופש הגדול, שנמצא בעיצומו, נראה ארוך מאי פעם ומאוד קשה להיקרא חופש – בלי ים, בריכות, קייטנות ושמש.
 
"כשאתה בזמן משבר, תן לאור לבקוע מבעד לסדקים", אומר משפט חכם. הרמתי את הכפפה והחלטתי לאפשר לאור לחדור מבעד לסדקים.
 
זה קרה היום. בעוד יום "שגרת חירום" כפי שמכנים את הימים האלה, "שגרה" שנותנת לנו את כל הסיבות לדאוג, להילחץ, להיות קצרי רוח וסבלנות, תחושת מחנק ועייפות. דווקא היום, בתוך "השגרה" המוזרה הזו הרגשתי משהו מיוחד ומרגש. משהו קדוש ששייך לעם שלי שגורם לי להרגיש גאווה יהודית. משהו שהמחיש לי כל כך מקרוב את המושגים – העם הנבחר, עם סגולה, ילדים של מלך.
 
מאמרים נוספים בנושא:
שקופים
אין עוד עם כזה!
החסד  תמיד שם
 
היום, מבעד לסדקים ראיתי את האור שלהם, את האור של אנשי הצללים.
 
הדסה, היא אחת מהן. היא הגיעה אלינו לדרום והמפגש איתה היה מאוד מרגש. היא מבוגרת ממני בשני עשורים לפחות, יש לה משפחה וחיים מלאים, היא גרה רחוק מצלילי האזעקה הצורמת ומנפילות הטילים. החיים במקום בו היא גרה זורמים ורגועים. עם חיוך ענק וברק מיוחד בעיניים היא מספרת לי בהתרגשות גדולה על הזכות שנפלה בחלקה לבוא אלינו ולהפעיל ילדים בשטח הפתוח שמתחת לבניין, לשמח ולעשות לנו טוב בלב. והיא הצליחה.
 
מה גורם לה לעשות את כל הדרך במצב הזה אלינו? לשים את כל העיסוקים שלה בצד ולבוא ולשמח את האנשים בחלק הדרומי של המדינה? לא הפסקתי להתפעל מהעוצמה, מהמרץ שהיא הפגינה, מהחום והנתינה העצומה שלה.
 
ולא רק היא, יש עוד אנשי צללים מקסימים כמוה.
 
יש את הנערות הצעירות שבמקום להמשיך לישון במיטה, כי עכשיו זה החופש הגדול נכון? מגיעות אלינו מטעם ארגון "לב אחד" ביום שרבי, חם ומחניק, משחקות תופסת וכל מה שמשמח את הילדים.
 
יש גם את שתי הנערות המיוחדות האלה מאחד הישובים של עוטף עזה, שביוזמה פרטית ובקריאה תמימה לקבוצה שלהן בוואטסאפ לתרום מעט מזון לחיילים שנמצאים בחזית, הפכו פתאום למרכז חלוקת מזון וביגוד וכל מה שהחיילים צריכים. הן לא תכננו להקדיש את כל השבוע הקרוב לנצח על תחנת חלוקת סלים ודברים טובים לחיילים. אבל זה מה שהיה.
 
ויש גם את האנשים המיוחדים האלה שבחיי היומיום מזיעים על כל שקל שהם מרוויחים ובקושי מצליחים לסגור את החודש, ועכשיו הם נותנים ברוחב לב מכספם תרומות וחבילות שי לחיילים ולתושבי הדרום.
 
יש גם את כל מקומות הבילוי ואתרי ההפעלה ברחבי הארץ שעושים הנחה או מאפשרים כניסה חופשית לתושבים מהאזור בו אני גרה. כמה שזה מחמם את הלב ומשמח את הילדים שמשתוקקים להרגיש קצת חופש גדול.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לאהוב גם את הרחוקים
אם רק נפתח את הלב
אזמרה  והנחש
 
יש את אנשי חסד האמת שקיימו מצווה שאין לה שיעור, שאין כמוה – מצוות לוויית המת – חיילים בודדים שנפלו בשדה הקרב. הם באו בהמוניהם, עשרות אלפים! ללוות שלושה חיילים בודדים שעם ישראל הוכיח שהם לא בודדים, שכולנו אחים ואחיות שלהם, איתם בחייהם וגם בדרכם האחרונה.
 
אנשי הצללים המתוקים והמקסימים הם עם ישראל שפועלים מאחורי הקלעים בלי אור הזרקורים, הם צעירים ומבוגרים, סטודנטים ותלמידים שעושים הכל בהתנדבות וטונות של רצון להשתתף ולעזור, להרגיש ולהזדהות, לשמח ולהפעיל, לתת ולתרום, לקחת חלק לא ממקום של חובה, אלא ממקום של זכות גדולה ועצומה.
 
לאנשי הצללים מגיע פרגון. מגיעה להם מילה טובה. כן, אפילו מאמר! הם מלאים ברוח התנדבות ובאחדות, למרות השוני ביניהם. מלאים בכוחות לתפקד שעות על גבי שעות, ימים ולילות, עם הילדים והמשפחות כאן בדרום ועם טונות של סבלנות.
 
נתתי לאור הזה להמשיך לבקוע את הסדקים, לפרוץ את החומה, לשבור את כל המסכים המפרידים, לראות את הנשמה הטהורה שיש בכל אחד מאיתנו, את הכוחות והחוסן שכולנו מגלים, את הרצון להמשיך הלאה ולא להישאב למערבולת הייאוש והחולשה.
 
לפעמים, דווקא ברגעים הקשים, בזמנים שקשה וזה מרגיש אפילו חלש, דווקא אז אנחנו מגלים את כושר העמידה שלנו כעם. כי כשאנחנו ביחד, מי יכול עלינו?! אז אני מתפללת ומתחננת לבורא עולם שנמשיך להיות כאלה אוהבים ואכפתיים, מאוחדים בכל מאודנו כל הזמן, ולא רק עכשיו. אנחנו משפחה אחת גדולה, וכל מה שקורה היום הוא הביטוי הכי יפה לעובדה המתוקה והכל כך נכונה הזו.
 
כל כך הרבה אהבה יצאה החוצה בתקופה האחרונה, המון נתינה, אחדות ומעשים טובים. אנשי הצללים, וגם אנחנו, מגלים את המנהיג שבתוכנו. את הכוח שיכול להוביל אפילו שטילים עפים באוויר, להדריך ולתפוס יוזמה ולתת השראה. נכון, אנחנו אוהבים את הסדר והחוקים ופעמים רבות נוח לנו שהאחריות לא עלינו. 'שהוא ידאג', 'שההוא יארגן' – מכירים את זה, נכון? אבל המציאות שלנו היום מחייבת אותנו, כל אחד מאיתנו, לקחת אחריות, לדאוג, לעזור, להבין ולהאיר פנים.
 
היום, יותר מתמיד, ביחד עם אנשי הצללים, אנחנו מגלים שבתוכנו, באישיות שלנו, בתכונות שקיבלנו, יש את היכולת להעניק מעצמנו, לתת ולהשרות דברים נפלאים על הסובבים אותנו, לעזור מהמקום הכי עמוק ורגיש אצלנו – מהלב. "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"!
 
זה הכוח שלנו! שנתבשר רק בבשורות טובות, אמן.
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com