גם אתם הייתם ילדים!

בחינוך ילדים ישנו כלל ברזל האומר: הורים יקרים, גם אתם הייתם ילדים. אל תשכחו את זה!
 
לכן, כאשר אתם ההורים מתבקשים לגלות, ולפתח תוך כדי המשימה היקרה שקיבלתם, סבלנות – אל תשכחו שילד הוא בסך הכל ילד! הורים רבים צריכים להזכיר לעצמם שוב ושוב 'גם אני הייתי ילד ועשיתי בעצמי דברים מטופשים שעיצבנו את ההורים שלי, ואף פעם זה לא הטריד את הראש הילדותי שלי שהדברים שעשיתי לא היו בסדר'.
 
לצערי, לא מעט הורים שהגיעו אלי פשוט התעייפו מהחיים והפכו לאנשים מרירים, דבר שגורם להם להסתכל על ילדיהם בפרספקטיבה מאוד לא נכונה. הם לוקחים את מה שהילדים שלהם עושים באופן אישי, עד כדי כך שהם מרגישים מתוסכלים ולכן מענישים אותם בעונשים ללא שום קשר למעשים. הם שוכחים שהם עצמם היו פעם ילדים! ופרט חשוב זה שהורים רבים נוטים לשכוח הופך למטרד מעיק ומציק לילדים. ההורים הופכים לחסרי סבלנות, כעסנים, ביקורתיים, פוגעים ומזלזלים.
 
מאמרים נוספים בנושא:
תנו להם להיות ילדים
לקחת אחריות
לרפא את ההורה
 
אם ההורה כנה עם עצמו, בודק את עצמו לעומק ובוחן את ההתנהגות שלו – הוא יגלה שכל הביקורת והשיפוטיות הזו מתאימה בדיוק רב רק לו. כי חוק ברזל הוא בחינוך ילדים אומר שהילדים הם המראה של ההורים! מה שאתה רואה בילד, זה מה שאתה. לכן העבודה המוטלת עליך היא לתקן את עצמך, במקום להטיח בילד כל מיני האשמות. וכמובן, לא לשכוח שמדובר בסך הכל בילד. סטנדרטים כפולים, דרישות ובקשות מהילדים – הם דברים לא הוגנים, ונאה דורש נאה מקיים. האם אתם מושלמים, שאתם דורשים שלמות מהילדים? האם אתם מבינים שמה שאתם דורשים מהילד – כמו בוגר לכל דבר – אלה דרישות לא מציאותיות, דברים שאתם בילדותכם לא עשיתם וגם לא התבקשתם לעשות?
 
הורה שרוצה להצליח בחינוך ילדיו חייב לחדד את העובדה שגם הוא היה ילד, שגם הוא לא התכוון להכעיס את הוריו כשהיה קטן, ושהוא בכלל לא התכוון לעשות שום דבר רע. הוא עשה דברים ששעשעו אותו, לפי זווית הראיה שלו. ומכיוון שכך הוא היה כשהיה ילד קטן, גם הילד שלו כך. לילדים אין שום כוונה בפעולות שהם עושים לפגוע, הם פשוט חיים את העולם שלהם – עולם של ילדים. הורים שממוקדים בעצמם לא רואים את העולם של ילדם, ובמקום להבין אותו הם דורשים ממנו שהוא יבין אותם! הם לא מאפשרים לו להיות ילד. וילד, כמו שכולם יודעים, לא יכול להיות שום דבר אחר חוץ מילד!
 
הורים יקרים, אל תיקחו את מה שהילדים שלכם עושים באופן אישי. העדיפו להבין שלילדכם יש עולם משלו, ובעולם הזה הוא צריך לקפוץ, לרוץ, לשמוח, לצחוק, לרקוד ולשיר. תנו לו את ההזדמנות הזו להביע את עצו, להיות ילד, לפרק את האנרגיות שלו בצורה חיונית ונכונה לגילו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אמא, קצת קשה לי
יש מקום רק לאהבה
הם רק רוצים לחיות
 
כל הקשיים שהורים מתמודדים איתם, נובעים בגלל העובדה שהם רוצים שהילד יעזוב את העולם שלו ויחיה את עולמם של המבוגרים. ילד לא נולד כאדם בוגר, ילד הוא ילד. וילד נורמאלי אוהב להשתובב, ליהנות ולשמוח. תנו לו להרגיש את זה. תנו לחוות את זה. חפשו רק את הנקודות הטובות שלו, את כל מה שהוא כן עושה בבית, בבית הספר, עם אחיו ואחיותיו. מעשי הקונדס שלו לא מעידים על האופי שלו או על מידות הנפש שלו, הם מעידים על כך שהוא ילד!
 
כל גיל וההתמודדות שלו. כל גיל והיכולות שהילד יכול להביע ולהשתמש בהן, ולא מעבר לזה, ועל נקודה זו ההורים צריכים לתת את הדעת. וכשיעשו זאת, ידעו להתנהג ולהגיב בהתאם. היו זהירים והימנעו ממצבים בהם תמצאו את עצמכם דורשים מעבר למה שהילד יכול להכיל ולעשות. שהרי, אם נתבונן על עניין זה נבין שכל אדם יכול לרתוח מכעס כשהוא נדרש לעשות דברים שאין בכוחותיו לעשות, ולא בגלל שהוא לא רוצה, ולא בגלל שהוא מתפנק, הוא פשוט לא יכול, נקודה. וכאן יש גם לתת את הדעת לנקודה מאוד חשובה: צריך לבקש, לא לדרוש! כל שכן כשמדובר בילדים. לפעמים ילדים מגלים חסינות מול התנהגות כזו של ההורים, אך לפעמים החסינות הזו לא עוזרת להם וגורמת להם נזקים בנפשם הרכה.
 
הורים ממורמרים כל הזמן שואלים 'למה הילד הזה לא מחונך?', 'למה אני צריך לומר לו שוב ושוב את אותו הדבר?'… הילד מפסיק לשמוע כשכבר אין בכוחו לשמוע את הדרישות של ההורים, את הטענות והביקורות שהם מטיחים בו, והוא כואב בתוכו את העובדה שהוא לא יכול להיות ילד כמו כל הילדים, ליהנות ולשמוח. וחוץ מזה, יש גבול למה שהילד יכול לקלוט. ההורים צריכים לשים פילטרים, אפילו לרשום לעצמם אילו דברים אפשר לבקש מהילד ואילו דברים לא. ומהם דברים חסרי חשיבות ולהיפך.
 
וכשדברים נאמרים בנחת ובאהבה עם העצמה של הילד, עם העצמה של היכולות שלו – הילד יקשיב לכם. לכן יש להקדים קודם כל דברי שבח לילד: 'אתה ילד טוב', 'אתה יודע להתמודד עם הדברים שלך בצורה יפה וטובה' וכן הלאה. דיבורים מהסוג הזה פותחים ערוץ ישיר לליבו של הילד, לקשר חם ואוהב עם ההורים, לידיעה שמישהו מעריך את מה שהוא עושה. אחרי הכל, אי אפשר לשכוח שהוא בסך הכל ילד, גם אם הוא משתדל ולא מצליח, גם אם הוא רוצה וזה לא יוצא. ומילה טובה בכל מצב עושה ניסים ונפלאות. זה בדוק.