הנדנדה

גן המשחקים. למי אין זיכרונות מהמקום התמים והמתוק הזה? מקום מלא במתקנים משעשעים איתם העברנו את תקופת הילדות ליד הבית או בפארק רחוק. הריצה ממתקן אחד לשני העבירה לנו את הזמן בשמחה ילדותית מתוקה. ופרט לעובדה מהנה זו, משחקים אלה סייעו לנו בביצוע תרגילי קואורדינציה שונים, וגם, לדעת לשחק בשיתוף פעולה עם ילדים נוספים בגן. איכות הנתינה והשיתוף גברו עם כל רגע בו המתנו לתור שלנו למגלשה, לקרוסלה ולכל שאר המתקנים שהגן/פארק הציע לנו.
 
הנדנדה, הייתה אחד המתקנים שלא ממש אהבתי. היא מעוצבת בצורה פשוטה מאוד. נדנדה – לוח ארוך המקובע במרכזו (במעין ציר מרכזי של המתקן) כשבשני קצותיו מצויים לרוב מושבים וידיות אחיזה. היא יכולה להיות עשויה מעץ, פלסטיק או מתכת. זה משחק המיועד לשניים, כאשר כל אחד יושב בקצה הנדנדה, זה מול זה, כשפניהם אל מרכז הנדנדה. השימוש בה מתבצע לסירוגין על ידי היושבים בקצותיה, כאשר היושב באחד הקצוות מרחיק את רגליו מהקרקע – אותו קצה מתרומם והנגדי יורד, וכן להיפך (כך על פי הגדרת ויקיפדיה). הילדים המשחקים בה צריכים להיות בדרך כלל בעלי משקל זהה כדי שהנדנדה תהפוך למשחק מהנה ולא למשהו מענה… דבר נוסף שלא משך אותי למשחק הזה הוא, שלא פעם הילדה ששיחקה איתי החליטה שהיא כבר לא רוצה להמשיך להתנדנד ופשוט קמה מהנדנדה. התוצאה, נחיתה של הצד השני על הקרקע (הצד בו ישבתי) וההרגשה הלא נעימה שמתלווה ל'נטישה' ללא האזהרה המוקדמת.
 
הנדנדה מזכירה מאוד את חיי הנישואין. כדי שהיא תתפקד בצורה הנכונה והטובה ביותר, נדרשת עבודת צוות. בין אם בני הזוג שומרים ועושים כל שביכולתם לטובת שלום הבית שלהם, נמצאים במאבק תמידי כדי לשמור על המטרה הנעלה הזו, כולנו רוצים לשמור על שיווי משקל ואיזון נכון. וכמו הנדנדה, בכל זמן נתון אחד מהשניים נמצא למעלה ואילו השני למטה, וזה מצריך מאמצים חשובים ומשמעותיים כדי לשמור על איזון מושלם. אפילו עם אמונה חזקה וקיום עצותיו של הרב שלום ארוש, כפי שכתב בספריו: בגן השלום – לגברים, וחכמות נשים – לנשים, כבני אדם, מצבי הרוח שלנו יכולים לגרום לחרדות גדולות. אבל גם למדנו שמדובר ביצר הרע שמנסה כל הזמן לדחוף אותנו לייאוש, לגרום הרס וחורבן בשלום הבית של בני הזוג. לכן זהו האתגר שלנו – להתגבר על כל הפיתויים השליליים על ידי התחזקות באמונה ובקדושה. כאשר אדם מכין כלי קיבול לאורו של השם, היצר הרע לא יכול להיכנס.
 
אם לילדים הייתה הבנה בוגרת של תוצאת פעולה פזיזה וחסרת זהירות, הם בודאי לא היו קופצים מהנדנדה ומשאירים את השותף לנחות על הקרקע בצורה כואבת. באופן דומה, אם בעלים ונשים היו נותנים את דעתם והבנתם באמת למעשיהם, תוך התייחסות להשפעה על בן/בת הזוג בעקבות משהו שהם עשו/עושים, הם היו חושבים פעמיים לפני שהיו אומרים או עושים דברים לא ראויים.
 
כדי להשיג את המטרה – ליהנות ולא להתענות, הילדים משתמשים ברגליים שלהם כדי לדחוף את עצמם למעלה, דבר שגורם לצד השני של הנדנדה לרדת למטה. וכאנלוגיה למטרה הרוחנית, העדיפות של בני הזוג צריכה להתמקד בעיקר ובמהות, כך שברגע שאחד מהם מוצא את עצמו למטה, הוא שוב דוחף עם רגליו את עצמו למעלה. ומכיוון שאף אחד לא רוצה להישאר למטה, פעולה זו חוזרת על עצמה בכל פעם שאחד מהשניים מגיע לקרקע. היא נעשית מתוך שמחה והתלהבות רבה כדי להשיג את המטרה שלשמה נועדה הנדנדה. הצלחה – זה מושג המיוחס לעבודה מאומצת ומסירות רבה, גם בבית וגם בגן המשחקים.
 
נסו לראות במחשבתכם נדנדה שמצד אחד יושב הבעל ומהצד השני יושבת האישה, מעין ציור לזוגיות שלהם. ההתמודדות אחד עם השני מחייבת אותם להסתכל ישירות לעיניו של בן/בת הזוג, כאשר הם מנסים להגיע לרגשותיו הפנימיים אחד של השני. ללא הכרות וידיעה מסוימת של בן/בת הזוג – ברבדים העמוקים של נשמתם, הקשר ביניהם לעולם לא יעלה מהקרקע. הוא יישאר תמיד למטה. ומכיוון שהם שני חצאים של נשמה אחת, כל ניסיון של הבנת אחד את השני חייב להיות עם הערכה והבנה הדדית, ושל כל אחד את עצמו. איחוד בריא הוא כמו מראה, מהווה בבואה לנשמה של כל אחד מהם. הם גדלים ביחד כדי לבנות מקום קדוש לברכתו של השם. אך אם המשתתפים דוחים אחד את השני במקום למשוך אחד את השני, "המשחק" הזה הופך למשהו מענה ומייסר. דבר שמצריך התבוננות, חשבון נפש ותיקון המצב.
 
וכמו שהנדנדה עשויה ממשטח עץ/פלסטי/מתכת אחיד עם ציר המקובע במרכזה, כך הם בעל ואישה, נשמה אחת מאוחדת, השואפים להשיג ביחד את המטרה, שהיא הציר המרכזי של חייהם ושל ילדיהם. ציר מרכזי זה, הנקודה המקשרת, הוא השורש שבעזרתו, בעזרת השם, מתפתח המושג "בית נאמן בישראל". אם האיחוד נעשה כראוי ומסונכרן בין השניים, הזוגיות תעלה מעלה ותוביל לקיום רצונו של השם.
 
בימינו, אנו עדים לכך לתופעה כואבת: שאחד מבני הזוג פשוט קם ועוזב ומנסה משהו אחר. אבל עם התמדה ועקשנות ועם הרבה אמונה, אפילו הניסיון הקשה ביותר יכול להפוך לדבר הטוב ביותר. וכמו שרבי נחמן מברסלב אומר (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, מ"ו), שאף פעם לא נותנים לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו.
 
ורגע, אל תשכחו להודות על הזכות שניתנה לכם להשתמש בנדנדה הזו. וכמובן, לא נפסיק להתפלל על אלה שעדיין עומדים בתור ומחכים לחצי השני.