חברים זאת מתנה

 

 

חברים. מי לא רוצה חברים. כמה טוב שיש חבר טוב שאפשר לספר לו הכל, לצחוק איתו, לחוות רגעים וחוויות משותפים ומהנים, רגעים שמעלים חיוך ופעמים גם דמעה – אולם כשהחברות טובה, דמעה זו בקלות יכולה להפוך לדמעה של שמחה.

 

הצורך לפתח קשרי חברות קיים בתוכנו מהיום שהתחלנו לתקשר עם הסובבים אותנו, וככל שגדלנו גדל הרצון להעמיק קשר זה, לבנות קשר חברות של ממש.

 

כשאדם נקשר בכל סוג של קשר עם זולתו, הוא מתנסה למעשה בכל החוויות הטמונות בו: שמחה, אהבה ולעיתים קצת עצב וכאב – הרבה רגש. לעיתים בחברות זו נוחלים אכזבות ולא אחת עולות שאלות כמו: האם החבר מקשיב ומבין אותי? האם אפשר לסמוך עליו? האם אפשר לספר לחבר מה מטריד אותי, ואיך הוא מקבל ומבין את זה? האם החברות היא באמת טובה, חזקה ואמיתית שבעזרתה אפשר להתגבר ולפתור מריבות ואי הסכמות? האם הוא באמת חבר טוב?

 

כשנתקלים בשאלות מעין אלה מהבהב מולנו פעם אור אדום ופעם אור ירוק – כמו האיש הקטן ברמזור לפני מעבר החצייה, שמסמן לנו מתי לחצות ומתי לא. שאלות שעליהן אף אחד לא יכול להשיב לנו, אלא כל אחד צריך לענות באופן אישי, כי לכל אחד יש הגדרה אישית שלו לגבי מה טוב ומה נכון.

 

כשהרמזור מאיר אדום – זה אומר שצריך לעשות רגע חושבים, משהו מאותת לנו שהדברים לא מתנהלים כשורה, וזו העת לחשוב. כשהקשר בעייתי החברות הופכת להיות מקור מצוקה, כאב ובדידות, וכמובן שאף אחד לא רוצה קשר כזה. אבל כשהרמזור מאיר ירוק – זה למעשה האות להמשיך ולהתקדם הלאה. משמעות הדברים שנבנה כאן קשר חברי אמיתי.

 

מערכת היחסים שבין אדם לחבירו מלבד חשיבותה העצמית, מהווה מפתח חשוב לכל סוג של קשר עם הסובבים אותו ובכל מקום שהוא נמצא. הילל הזקן אמר לגר שביקש ללמוד את התורה כולה, כשהוא עומד על רגל אחת: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" – וזאת התורה כולה. בדברי הילל אנו מוצאים שההתייחסות אל הזולת, מלבד ערכה העצמי, מהווה מפתח להתייחסות האדם כלפי עצמו, הסובבים אותו ואף עם בוראו.

 

יש אדם שכל צעד שהוא יעשה, הדבר שיוביל וינחה אותו יהיה אנוכיות לשמה. אדם כזה לא יעשה שום פעולה בטרם ישאל את עצמו איזו תועלת עצמית הוא יוכל להפיק ממנה. וגם כשהוא יעסוק במעשי חסד ראוותניים, גם אז התועלת העצמית היא זו שתעמוד לנגד עיניו. החסד והצדקה ישמשו כאמצעי להשגת מבוקשו. לעומת זאת יש אדם שהרצון להטיב לחברו נובע מתוך רצון טהור. כאן ניתן להבחין בין שני סוגי חברות: חברות שיש בה אהבה התלויה בדבר – חברות עם מניעים ואינטרסים אישיים, כל עוד הדבר פועל לטובתי ולהנאתי. מאידך, ישנה חברות שהאהבה בה אינה תלויה בדבר – ששום מניע אישי לא מוביל אותה, אלא רק רצון ואהבה טהורים – להיות חבר אמיתי.

 

אדם שרוצה לקרוא לעצמו חבר טוב, לא יכול להיות חבר טוב כל עוד מבטו מרוכז בעצמו, ולראות את הסובבים אותו רק מבעד למשקפיו האנוכיות. בדרך זו רגש הקנאה רק יקבל ביטוי חזק יותר ואף יתממש. דבר נוסף שיכול מאוד להעיב על החברות כתוצאה מראיה כזו, היא צרות עין, והרי אין כחבר טוב ששמח כשטוב לך ועינו לא נעשית צרה על מעשיך והצלחותיך. מהר מאוד צרות העין תוביל ללשון הרע, כי הוא מצליח יותר, ‘הולך לו טוב’ ולך לא כל-כך, אז מה? החבר, במקום לשמוח בשמחתך נעשה ממורמר ולכן ‘שופך’ את מר ליבו בפני אחרים. דבר שיגרום לשומע להתפתות ולהאמין לדברים אלה – שהם נטו לשון הרע, ולהרחיק אותו מאותו חבר מוצלח. אם החבר הטוב רואה בעין חיובית את החברות כולה על כל מרכיביה, שהם גם הצלחות חברו הטוב, לא תהיה לו סיבה לייצר "חומר" עבור רגשות שליליים מסוג זה ואף לתת להם ביטוי.

 

אחד היסודות לבסיס חזק שעליו אפשר לבנות חברות קסומה ונפלאה הוא מבט-העין. עין טובה הרואה בחבר אוהב אמיתי ורע, ולא מתחרה שמפריע לך בדרך.

 

ואהבת לרעך כמוך – זה מה שאמר הילל הזקן לאותו גר שביקש לדעת את התורה כולה, כי הבין הוא שהכל נובע מהמקום שאתה אוהב את חברך כפי שאתה אוהב את עצמך. ידיעה זו היא למעשה המפתח שבעזרתו יוכל האדם להציב מגבלות לאנוכיותו. מפתח שיהפוך להיות היסוד לבניין אישיות טובה ואף מושלמת. מפתח לחברות טובה.

 

אדם חי בתוככי החברה, הוא מושפע ממנה ומשפיע עליה, מרצונו ושלא מרצונו, בצורה ישירה או עקיפה. אף אחד לא יכול לחיות חיי בדידות ולהתנתק מהסביבה, כל מה שמתרחש בסביבתו משפיע על חייו, והשפעה זו תלויה כמובן במידה רבה באופן שבו כל אחד מתייחס למה שמתרחש בסביבתו.

 

בדברי חז"ל מובא מאמר שמסביר את המושג ‘חיים’. חכמינו מונים ארבעה סוגים של אנשים שבחייהם נקראים ‘מתים’: עני, עיוור, מצורע ומי שאין לו בנים. מדברים אלה אפשר, לכאורה, להבין שאדם חי הוא אדם בריא ושלם בגופו. האם לכך התכוונו? האם לאדם עני וחסר אמצעים חסרה חיות רוחנית או חברים? האם הוא לא שלם בגופו? כבר מצאנו בדפי-זהב של ההיסטוריה עניים מרודים רבים שתרמו לעולם דברים בעלי עוצמה אדירה עם השפעה גדולה מאוד.

 

ראוי להסביר דברים אלה. אין כאן כלל כוונה להמעיט מערכו של אותו אדם. כוונת חכמינו היא שרק אדם הקשור לסביבתו בקשר קיים, נחשב כחי במלוא מובן המילה. המכנה המשותף לעני, עיוור, מצורע ומי שאין לו בנים הוא שכל אלו נמצאים במצב של בדידות. אמנם לא תמיד ניתן להבחין בבדידות זו, אבל היא נמצאת ברקע חייהם של אותם אנשים באופן תמידי.

 

קשר חברתי ועמוק חייב להיות דו כיווני. הנתינה והקבלה שתיהן כאחת מהוות למעשה דבק המאחד את החברה כולה, קל-וחומר קשר של חברים טובים. אדם שאינו מסוגל לקבל או שאינו מסוגל לתת, יכול להיות שהוא נמצא בתוך החברה או בקשר מסויים עם זולתו, אך חסר לו האמצעי שהופך אותו לחלק בלתי נפרד מסביבתו, ותמיד יחשב כמי שאינו מחובר לזולתו באופן טבעי, מעין ‘גלגל חמישי’. להרגיש חי זה לא להיכלל באותו גרף של אנשים בעלי מעמד חברתי או אנשים שבריאותם יציבה. האדם הבודד מנותק מסביבתו לכן נחשב כמת, אולם מי שמרגיש וחי את זולתו יכול לשאת עימו בעול, להיות שותף לחוויות ורגעים נפלאים, לצאת לטיולים משותפים – לעשות הרבה דברים ביחד ולהרגיש ביחד.

 

חבר טוב הוא בהחלט מתנה. איתו אפשר לעבור הכל, רגעים יפים ורגעים קשים. חבר טוב הוא שתי אוזניים ולב שזמינים בכל עת, לכל שיחה, לכל דבר הכי קטן שהוא למעשה גדול, דבר שיש בכוחו לגרום לחבר הטוב שינויים עצומים בחייו, כן אפילו אם מדובר ‘רק’ בעצה קטנה ממנו. כשיש חבר טוב לומדים להגיד תודה ולחייך. לא סתם אנו נכנסים לליבם של חברינו והם לתוך ליבנו, לא סתם, יש לנו אפשרות להשפיע אחד על השני, לעזור ולתת.

 

חבר טוב, חבר אמיתי הוא זה שמרגיש את מה שאתה מרגיש. זה אותו אחד שנמצא ממש בתוך הלב. לא כזה שתלוי בך ואתה בו, אלא זה לצד זה לאורך כל הדרך, עם כל המהמורות שחברים טובים עוברים ביחד, כי חברים טובים – זה פעם אדום ופעם ירוק.