לא נעים, אבל צריך לדעת

זה לא נעים, אבל יש דברים שצריך
לדעת. כן, גם כשאדם שוכב במיטה
בגלל שהוא לא מרגיש טוב. רגע לפני
שמתחילים את קמפיין הקנטורים,
כמה נקודות למחשבה שחשוב לדעת.
 
 
כולם כבר יודעים, גם מביני עניין וגם אנשי מקצוע מתחום הרפואה, שיש קשר ישיר בין מידות האדם לבין מצבו הגופני.
 
כן, יש מידות רעות שגורמות למוח להצטמצם, ויש שגורמות להפרשת הורמונים מזיקים. לכל מחלה יש שורש שקשור למידה רעה מסוימת. למשל, ידוע לכולם שמחלת לב שורשה במידת הכעס, לכן תמיד מזהירים חולי לב לא לכעוס. הקנאה גורמת לחולשה ולחולי בעצמות, כמו שכתוב: "ורקב עצמות קנאה". יש מידות רעות שגורמות לעצירות או ההיפך, הפרעות בעיכול ואפילו למחלות מעיים קשות, לא על אף אחד מעם ישראל.
 
בריאות הגוף, כך אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן כז), זה בחינת 'שלום בגופו', שזה תלוי בארבע מרות שלא יתגברו זו על זו, וארבע מרות אלו הן בחינת ארבעה יסודות שמהם באות כל המידות הרעות (ראה עוד שם, תורה ד) וכל מידה רעה גוררת אחריה חולי מסוים.
 
אבל השמחה – היא כוללת את כל המידות הטובות! לכן ברור שאדם שמח לא מקנא, הוא לא כועס וגם לא שונא, מכיוון שהוא שמח בחלקו ויש לו עין טובה על כולם. כן, הוא גם שמח בהצלחה של כולם (אחת המחלות הקשות ביותר בחברה של ימינו…) הוא גם לא מפחד, הוא לא סובל מחרדות… אז העיקר, כמו שאומרים, היא השמחה. כן, וגם הבריאות.
 
שמחה – הפרשנות היחידה למציאות!
 
השמחה היא המצב היחיד בו אדם מפרש את המציאות בצורה נכונה. כל זמן שהוא לא שמח במה שעובר עליו – זה הדבר הראשון שהוא צריך לעסוק בתיקונו. כדי להבין זאת, נבאר את דברי רבי נתן מברסלב.
 
רבי נתן אמר שני דברים יסודיים על דרך התנהלות חיי האדם:
 
הראשון – "בכל מקום שאני רואה חסרון, זה בגלל חסרון תפילה – או שלא התפללו כלל על הדבר, או שהתפללו אבל לא מספיק". כלומר, כל דבר שרוצים, בגשמיות או ברוחניות, צריך להתפלל עליו ולבקש מבורא עולם שייתן לנו אותו. לכן כל חסרון מצביע על חסרון בתפילה. לא הולך בפרנסה? אין שלום בית? חינוך הילדים צועק הצילו לשמים? על כל אלה, ועוד, חסרה לאדם תפילה. וכאשר אדם מתפלל את סך התפילות הנדרשות לכל דבר הוא יכול להשלים כל החסרונות שבו.
 
וזה מוביל אותנו לדבר השני שרבי נתן אמר, נקודה ישירה למה שהוזכר לעיל – ואלה דברים שרבי נתן אמר לתלמידיו בערוב ימיו – שימו לב: "מה שאתם רואים שהולך לי כסדר עכשיו, לעת זקנתי, זה בגלל שכל חיי הרביתי מאוד להתפלל על הכל"!
 
ואדגיש ואומר, שאם רבי נתן אמר שהוא הרבה להתפלל, אז הוא באמת עשה את זה! רבי נתן נהג לעשות התבודדות שעות על גבי שעות, חוץ מהדיבורים עם בורא עולם בכל רגע. הוא כתב ספר תפילות עב כרס שנקרא ליקוטי תפילות, בו התפילות הן רק תמצית של התמצית מהתפילות שהתפלל כל ימיו. והוא, רבי נתן, אמר שהעובדה שהולך לו כסדר לעת זקנתו היא רק בגלל שהרבה להתפלל!
 
אז בואו נעשה חשבון. אם רבי נתן, אדם קדוש מרחם, בנם של גאוני עולם קדושי עליון, גאון ועילוי בפני עצמו, מעולם לא פגם אפילו פגם קטן, אדם עם קדושה אישית עצומה, למדן מופלג, בקי בספרות הקודש ובקבלה, ממשיך דרכו של רבי נחמן מברסלב, איש שהרבה להתפלל תפילות מעומק ליבו הרותח בהתלהבות ולב נשבר… למרות כל הצדקות הזו – כל ימיו עד זקנותו לא הלך לו כסדר כלל! בסיפור חייו (ימי מוהרנ"ת) הוא מספר את קורות חייו כאדם מלא ברדיפות, ייסורים מבית ומחוץ, עניות, טרדות, מה לא? אבל רק אחרי שעברו רוב ימיו, רק אז הצטרפו רבבות התפילות שהתפלל כדי שילך לו כסדר! אתם מבינים?
 
אז מה נאמר אנחנו, אזובי הקיר, ריקים מתורה ומעשים טובים, שעוד לא התחלנו בכלל ללכת בדרך התשובה באמת, בקושי פתחנו את פינו קצת בתפילה, ואם כן אז זה היה בחלישות גדולה, איך יעלה על ליבנו ודעתנו שצריך ללכת לנו כמו שאנחנו רוצים?!?
 
ישמע בזיונו ידום וישתוק
 
זו הסיבה שרבי נחמן כותב בספרו (ליקוטי מוהר"ן, תורה ו) שעיקר התשובה היא שישמע בזיונו ידום וישתוק. כלומר, אדם מוכרח להזכיר לעצמו כל רגע שהוא עוד לא עשה תשובה, שעדיין לא התפלל מספיק על כל מה שצריך להתפלל, לכן הוא צריך לקבל בשמחה ובאהבה את כל מה שלא הולך לו בחיים כמו שהוא רוצה, שזה בחינת בזיון.
 
ישמע בזיונו ידום וישתוק – תקבל באהבה את הביזיון הזה, את העובדה שדברים לא הולכים לך, כשקשה לך, כשאתה מתבלבל ונכשל, כשיש לך בעיות בשלום בית, בחינוך הילדים, בפרנסה, או בבריאות, חלילה. וכשאדם מקבל את מה שעובר עליו בשמחה זה נקרא 'ישמע בזיונו ידום וישתוק', וזה עיקר התשובה. דברים לא ילכו הלאה כסדר כרצונו, לכן עליו להמשיך להתחזק, להמשיך לשפר את מעשיו ומידות נפשו ולהרבות בתפילות.
 
כשאדם מזכיר לעצמו בכל פעם שיש לו ייסורים שהוא עדיין לא תיקן את מעשיו, ועוד לא התפלל מספיק, קל לו לקבל באהבה ובשמחה את מה שעובר עליו. זאת, משום שהוא מבין את הרחמנות של בורא עולם עליו, שכל רצונו הוא רק לעורר אותו להוסיף תפילות ולתקן את עצמו.
 
לא נעים…
 
גם אם אדם יחיה מאה ועשרים שנות בריאות, הרי ביום מן הימים הוא יצטרך לעמוד לפני בוראו ולתת את דין וחשבון על כל מחשבה, דיבור ומעשה, לסבול ייסורים רבים כדי לכפר על עוונותיו, לכן הוא צריך לשמוח כבר עכשיו שמשמים מעוררים אותו – עם כל מה שעובר עליו, ולהתחיל לחשב את דרכיו ולתקן את מעשיו. כך יחסוך עוגמת נפש רבה, בעולם הזה ובעולם הבא, ויוכל להמשיך לחיות חיים עם פנימיות, משמעות וסיפוק כבר בעולם הזה.
 
וזה מה שאני אומר לאנשים שבאים אלי ומתלוננים על הייסורים שפוקדים אותם, על אותם צדיקים נוראים וגדולים, כמו האבות הקדושים, שעברו ניסיונות קשים מאוד וסבלו סבל רב, בפרט יעקב אבינו שכבר בבטן אימו היה נרדף וקיבל מכות מעשיו הרשע וכל ימיו היה רדוף ומיוסר. ועל בנו, יוסף הצדיק, מה נאמר? בשכר עמידתו בניסיון קשה מאוד עם אשת פוטיפר קיבל "פרס" – 12 שנים בבית הסוהר. ומה הוא עשה? רקד! שמח! לא הפסיק להודות לבורא עולם, גם כשהוא לא הבין על מה הייסורים, שהרי הוא לא חטא כלל!
 
אדם חייב לעבור בחייו משהו, וזה לאו דווקא בגלל עוונות. יש עוד חשבונות של מעלה שאין לנו בהם שום תפישה והבנה, ולא תמיד אפשר להבין את הנהגתו של בורא עולם.
 
אנשים רבים שואלים אותי את שאלת השאלות: "מה כבר עשיתי רע שאני סובל כך?"
 
והתשובה שלי אליהם היא: ומה עשה יוסף הצדיק? מה עשה יעקב אבינו? מה עשה דוד המלך? מה עשה רבי נחמן מברסלב שאיבד אישה ושני ילדים? והם קיבלו הכל בשמחה! קל וחומר אנחנו, שיש לנו הרבה מה לתקן, הרבה מאוד על מה לכפר, בודאי צריכים לקבל את הכל, בלי יוצא מן הכלל, בשמחה גדולה!
 
זאת ההגדרה האמיתית למושג השמח בחלקו: כאשר אדם שמח בכל חלקי המציאות שלו ומקבל באהבה את כל מאורעותיו.
 
לכן כל אחד צריך להרבות בתפילות לבורא עולם ולבקש ממנו שייתן לו אמונה, שכל מה שהוא עושה איתו – הכל לטובה. שיהיה שמח בחלקו ויזכור תמיד את האמת – שהוא לא התפלל אפילו מעט על כל מה שהוא צריך באמת להתפלל, והוא עדיין לא התחיל אפילו לעשות תשובה על מעשיו. אם כך, על מה יש להתלונן? מי שמסתכל כך על החיים יזכה להתעורר לתשובה ולתפילה, ובורא עולם לא יעזוב אותו לעולם. וגם, יראה ישועות גדולות ברוחניות ובגשמיות.
 
 
* * *
מתוך ספרו החדש של הרב שלום ארוש שליט"א – השם רפאך, העוסק בעניין רפואה ובריאות הגוף והנפש, בהשגחה הפרטית המלווה כל רגע בחייו של האדם, כולל ובעיקר את מצב בריאותו, ומכוונת אותו לרפואתו – ברוחניות ובגשמיות, על פי חכמת התורה והאמונה.