להתפרנס בכבוד

 

 

רבי נתן כתב:

 

"רבינו אמר שחפץ מאוד שיהיה לנו מעמד פרנסה. אף על פי שהבטחון גם כן טוב מאוד, אבל אם יהיה לאדם מעמד פרנסה, אזי במקום עבודת הבטחון יעשה עבודה אחרת. כלומר, אם לא יהיה לו מעמד פרנסה, יהיה לו בלבול הדעת מהפרנסה ויצטרך בכל פעם לחזק את עצמו במידת הבטחון, במקום זה יעבוד עבודה אחרת ויתחזק בשאר ענייני עבודת ה’".

 

וזה בסה"כ מה שכולנו רוצים –לזכות לאיזה מעמד פרנסה ולהתפרנס בכבוד. לזכות לבטחון ולשקט הנפשי שיש ביכולתה של הפרנסה לתת לאדם, על מנת שנוכל להפנות את כל הכוחות שלנו ליעד האמיתי שלנו.

 

לגבי מרבית בני האדם, צורך הפרנסה, הדאגה לה והחיפוש אחריה נוטלים זמן רב מאוד מחייהם. השכם בבוקר הם יוצאים לעבודתם, ובערב, כשהם חוזרים, הם מביאים איתם הביתה לעיתים קרובות חלק מעבודתם (אם לא תיקים ומסמכים שונים לטיפול בשעות הקטנות של הלילה, אז לפחות עבודה במחשבה). בהתבסס על ההנחה שהכל נעשה בהיתר על פי התורה וההלכה. וחשוב להבין עד כמה עניין הפרנסה בעל משמעות כאשר הוא נעשה בהיתר ולא באיסור, חלילה, על פי דיני התורה, כדי שאז יזכה האדם שיתקיים בו מה שנאמר בברכת המזון: "הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בביזוי, בהיתר ולא באיסור, בנחת ולא בצער".

 

רבי נחמן מלמד אותנו כלל חשוב מאוד בעניין זה: נהל עסקיך ביושר ובאמונה!

 

וכי ניהול עסק ביושר לא מספיק, שצריך לנהל אותו גם באמונה? הרי אף אחד מאיתנו לא חושב לנהוג בחוסר יושר, ולא משנה אם מדובר בעובד זוטר או בבעל עסק, כי כשמדובר בפרנסה, שתשרה בה הברכה, אנו יודעים עד כמה יושר והגינות חשובים (ולא רק בתחום זה אלא בכל התחומים).

 

לכן אומר רבי נחמן (ליקו"מ, ר"י): שעל ידי משא ומתן באמונה האדם מקיים את מצוות "ואהבת את ה’ אלוקיך", כמו שאמרו חז"ל: ואהבת – שיהא שם שמים מתאהב על ידך. כשאדם מקיים את מצוות "ואהבת", על ידי זה תהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטורח, כי אמרו חז"ל: קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. אולם על ידי משא ומתן באמונה, כלומר על ידי שמנהל עסקיו ביושר ובאמונה, אין קשים לו מזונותיו.

 

כמו שאפשר לראות, אין שום מקום ושום תחום עם פיתויים חזקים כפי שהם כאשר מדובר בכסף. מרבית החטאים דורשים דקות מעטות מאוד כדי לבצע אותם. אולם חטאים הקשורים בכסף מבלים לעיתים קרובות את כל זמנו של האדם ומעמיסים נטל כבד על יציבותו. חמדה, קנאה, והרצון להתעשר בקלות מובילים לשפע פיתויים, מגניבה ברורה ועד להפקעת מחירים, גם העדינה ביותר. וגם כאשר עולה הטיעון "לא נורא, זה רק סכום קטן, מי בכלל ירגיש" – אסור לתת לו להפוך ל"מורה היתר", לחשיבה לא ישרה ואסורה כדי להתיר, חלילה, לעבור על איסורי גזל וכדומה הפוגעים בפרנסה.

 

התורה מזהירה אותנו לשמור על מאזניים מדוייקות. הפרנסה חייבת להתנהל ביושר, בכנות ובאמונה. שקרים, רמאות וגזל הינם אסורים בתכלית האיסור, לכן מלמד אותנו רבי נחמן את הכלל החשוב של ניהול עסקינו ביושר ובאמונה, מכיון שבדרך זו האדם מחייה את נשמתו, כי ברגע שהפרנסה נפגעת רואים כיצד גם נפש האדם מאבדת מחיותה, חלילה, והאדם שוקע במכאובים, דכאונות, כעס, עצבות וייאוש. ואם מדובר בפרנסה העיקרית של הבית, גם השלום-בית בין בני הזוג נפגע, חלילה, ואז המתחים והכעסים שנוצרו מאיבוד הפרנסה רק מתגברים ומתעצמים.

 

 

רבי נחמן מגלה לנו דבר מאוד חשוב על הקשר בין נפשו וממונו של האדם: מקורו של הכסף הוא מאותו מקום שממנו באה הנפש! (לכן הפרנסה מהווה בטחון ושקט נפשי. וכשאין פרנסה או כשהיא נפגעת, אזי ניכר הדבר בנפשו של האדם, כפי שהסברנו לעיל).

 

עניין זה מובא בליקוטי מוהר"ן (ח"א, סח): הממון של האדם הוא ה"חומה" של האדם, ההגנה שלו. וכל אדם צריך לשמור על שלימותה של חומה זו. אך ישנה מידה אחת שיכולה לפגוע ולהרוס את חומת הממון. מידה זו היא חימה – כלומר, כעס. עבודה על מידה זו תמנע את הרס החומה, ומסביר רבי נחמן: כאשר האדם כועס נפגע ממונו ומהחומה נעשה חימה.

 

חשוב להבין, הכעס הוא מכשול גדול מאוד בכל הקשור לכסף (וכמובן שהשלכותיו גם על תחומים אחרים), ומוסיף רבי נחמן: ברגע שרוצים להשפיע לאדם ממון, אזי היצר הרע רוצה לקלקל לאדם את החומה ואת אותו השפע, לכן גורם לו לכעס שמוביל לאיבוד השפע. ולא רק, אומר רבי נחמן, אלא להפסיד אפילו את מה שכבר יש לו, כי כשהממון יורד אל האדם הוא בבחינת: "טרף נתן ליראיו", וכשמתגבר הכעס על האדם נעשה מזה: "טורף נפשו באפו".

 

נכון, זה לא קל ולא תמיד אנו מצליחים לכבוש את היצר ולהתעלות במידותינו, אולם מקום מפלט של שמחה ותפילה שנכין בעוד מועד, יהיה מקום של בטחון ושאיבת כוחות בזמנים קשים. ספיגת הקשיים תהיה קלה יותר וכך גם הזמן שיידרש לשיקום המצב הכלכלי.

 

 

כמו שהזכרנו, התורה מזהירה אותנו לשמור על מאזניים מדוייקות. הפרנסה חייבת להתנהל ביושר, בכנות ובאמונה. שקרים, רמאות וגזל הינם אסורים בתכלית האיסור.

 

אחד הדברים שגורמים לקשיים בפרנסה הוא העניין של בין אדם לחברו, ולעניין הפרנסה – איסורי גזל, רמאות וכדומה.

 

בכל תחומי חיינו התנהגותנו צריכה להיות הולמת. נכון שלא תמיד מצליחים אבל אם מבקשים סליחה, מפייסים ומפצים, הדבר מהווה תיקון להתנהגות בלתי הולמת. אדם שלקח הלוואה והתקשה לשלם אותה, אך בסופו של דבר הצליח – מהווה הדבר תיקון לכל הצער שנגרם עקב תשלומים מאוחרים וכדומה. העמידה בתשלום, למרות הקשיים, תהווה פיצוי ופיוס לאדם שנתן לך את ההלוואה שבסה"כ רצה לעזור לך בעיתים של קושי.

 

אבל להתנער מזה? לגזול?

 

בעניין זה סיפר רבי נתן על חבר ילדות את הסיפור הבא:

 

חבר זה הרחיב את עסקיו, השקיע, הוסיף, ובסופו של דבר נפלו עסקיו. לא נותרה לא ברירה אלא לברוח.

 

בדרכו עבר האיש דרך ברסלב. הוא נזכר בחברו הוותיק, רבי נתן, והחליט לבקר אותו. במהלך השיחה בין השניים, החל החבר לשפוך את מר ליבו לפני רבי נתן, וסיפר לו על נפילתו הכלכלית ועל הלחצים הכספיים אליהם נקלע. רבי נתן הקשיב לדברי חברו ואמר: באמת שקעת בצרה, אך העצה לברוח אינה טובה. צרותיך תמיד יהיו חרותות על מצחך. ולאחר זמן מה – מה יהיה? תמיד תהיה זר בעיר אליה תגיע, וזה יוסיף קושי על מצבך הקשה בלאו הכי.

 

עצתי לך היא – במקום לברוח ממקום מגוריך אל אנשים זרים, ‘ברח’ אל בורא עולם. חזור למקום מגוריך, שם יודעים כולם שאינך גנב, אלא נקלעת למצב קשה. שם מכבדים אותך כאיש עסקים שעמל קשות אולם נתקל בזמנים קשים. לך תחילה לבית המדרש, התפלל והתחנן לפני בורא עולם שיעזור לך ויתן לך את העצות הנכונות, את הדרך לשלם את החובות. אם תקיים את עצתי, תראה שתוך ימים אחדים, יסייע לך הקב"ה ליישר הדורים ולהחלץ מהבוץ.

 

דבריו של רבי נתן חדרו לליבו של חברו הוא שב לעיר מגוריו ושם פניו לבית המדרש כדי לקיים את תחילתה של העצה – לפנות למי שזן את העולם כולו כדי שירחם עליו. בני עירו דנו במצבו, חבריו ומכריו הבינו כי הוא נמצא בזמנים קשים ולא מנסה להתחמק מחובותיו, לכן החליטו להלוות לו סכום כסף כדי להקים עסק ולהשתקם. ואכן, מאמציו הניבו פירות וברכה, הוא הצליח להחזיר את כל חובותיו לנושיו, קבע עיתים ללימוד התורה, התפילה והעבודה. וכעבור זמן מה שלח מכתב לחברו, רבי נתן, בו הודה לו על תבונתו ועצתו.

 

"נהל עסקיך ביושר ובאמונה" – כך אמר רבי נחמן. על האדם להקפיד לדבוק בכל דיני התורה הנוגעים לעניין הפרנסה, האיסורים, מצווות ‘עשה’ ומצוות ‘לא תעשה’ הכרוכים במאמצים להפרנס. לברוח? לגזול? להתעלם? – בשום פנים ואופן לא! והוסיף רבי נחמן עוד בעניין זה: היה חזק באמונתך שהקב"ה יהיה בעזרך, ובשום פנים ואופן אל תפר לא את דיני התורה וגם לא את חוקי המדינה. התנהגות כזאת יכולה להיראות כדאית במקרים מסויימים, אך אינה מועילה כלל. העסקים שורשם מהאמונה, אומר לנו רבי נחמן (ליקו"מ, ל"ה) וממשיך: הרוצה לעסוק במשא ומתן באמונה צריך שיהיה דובר אמת בלבבו. גם כשמדובר בעולם מלא תחרות, לחצים ורצון להצליח ולהתקדם – אל תפר את האמונה. והיה דובר אמת בלבבך, כי אם תנהג כך בודאי תצליח הרבה יותר.

 

להתעשר, להצליח ולהתקדם בדרך ‘הקלה’, תוך כדי פגיעה בכל מה שקשור בין אדם לחברו הינו איסור גמור. (ובודאי שצריך להישמר גם בכל מה שקשור לבין אדם למקום, אך אין מוחלים לאדם משמים על דברים שבין אדם לחברו, עד אשר יפייס האדם את זולתו וזה ימחל לו). עלינו להאמין שנקבל בעזרת-השם את כל מה שאנו צריכים לקבל, אם נשמור על הכלל החשוב של ניהול עסקינו ביושר ובאמונה. לימדונו חז"ל, שבראש השנה גוזר הקב"ה את כל מה שירוויח האדם במשך כל השנה. שום עבודה נוספת, או שעות נוספות לא ישנו את הסכום שהוקצב לאדם משמים (ובודאי שלא גזל, מעילה או הפקעת מחירים גם אם "הוא לא ירגיש" – שהרי דבר זה רק יגרע מההכנסות). אולם ישנו דבר אחד שכן מסוגל לשנות ולבטל את הגזרה – התפילה! רק על ידי התפילה יכול האדם לשנות כל גזירת עוני ולשפר את מצבו (וזה נוגע לכל תחום, לא רק לעניין הפרנסה – תשובה, תפילה וצדקה מבטלים את רוע הגזירה!).

 

אם ברצוננו להתפרנס בכבוד, לקבל את השקט, הבטחון והחומה המגינה, על האדם ועל נפשו, עלינו לקיים את עסקינו ביושר ובאמונה. לא לעבור על איסורי שקר, רמאות, גזל וכדומה, כי רק אז תהא הפרנסה, גם הקטנה ביותר, מלאה בברכה ושפע.

 

 

אל תדאג! – אחד הדברים שמתישים את שלוות הנפש של האדם היא הדאגה. "הדאגה והטירדה בהכנסותיו של האדם מתישים את כוחו" – אומר רבי נחמן (ספר המידות). במקום לדאוג עליך להיות תמיד בשמחה, כי "מי ששמח תמיד, על ידי זה הוא מצליח" (ספר המידות).

 

השגת פרנסה? שמור על כספך! רבי נחמן הזהיר מאוד לשמור על הכסף והרכוש. ב"שיחות הר"ן" (רפא) ישנה שיחה על עניין זה, בה נאמר: היה מזהיר מאוד שישמור האדם את ממונו בשמירה גדולה ומעולה מאוד, והיה מקפיד מאוד על זה. והיה מקפיד על אלו האנשים המאבדים את ממונם, כי זמנים ועיתים רבים ביטלו עצמם מתורה ותפילה, טרחו ויגעו יגיעות גדולות בשביל להרוויח את כספם ולפרנס את ביתם, ואחר כך כשהגיע לידיהם הממון לא השגיחו עליו כלל. והיה מוכיח ומבזה מאוד את אלו שלא נזהרו בעניין זה.

 

חז"ל מלמדים אותנו (עירובין כא.) שהתורה גדולה פי כמה וכמה מכל כדור הארץ. ושאל רבי נחמן: אם אומנם התורה כה גדולה, כיצד זה שאנשים לא מבחינים בה? כיצד אנשים עוברים על איסורים כה חמורים בעניינים שבין אדם לחברו, ועוברים על גזל, מרמה וכדומה? והשיב: הר גדול מאוד יכול להיות מוצב לנגד עיניו של האדם, ויהיה גדול ככל שיהיה, אם יקח מטבע קטנה ויניח אותה לפני עיניו, האם יוכל לראות את ההר?

 

לרבי נחמן יש מסר ברור בעניין: אל תתן לעולם הזה להטעות אותך. אל תיגרר אחר כל התחרות הזאת ותסטה מדרך הישר והאמונה. אתה רוצה פרנסה בכבוד? אל תתן לעצמך להסתנוור על ידי "מטבעות" הפרנסה!