רץ להיות עשיר

אנשים רבים מפזרים כסף רב כדי
לחיות בגדולה ובהרחבה יותר מכפי
יכולתם, ובסופו של דבר נכנסים לחובות
קשיים ונוראיים רק בשביל הכבוד,
הגאווה, והתחרות עם השכן…
 
 
בגן האושר, חלק 15
 
דרש רב עוירא וכו' מאי דכתיב: "טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט" (תהלים קי"ב), לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. רש"י מפרש: טוב איש חונן – דלים ומלווה אותם, וטוב המכלכל דבריו במשפט – לפי היכולת הוא עומד על צרכיו, ולא בכל תאוות ליבו. פחות ממה שיש לו – פחות מכדי היכולת, וילבש ויתכסה לפי היכולת, ולא יתבייש, ויכבד אשתו יותר מכפי היכולת (חולין פ"ד, ע"ב).
 
אמר רבי עקיבא: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות (שבת קי"ח, ע"א).
 
לכאורה, קשה ממה שאמרו חז"ל: "אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי, אמר להם הקב"ה לישראל, בניי לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי, ואני פורע" (מסכת ביצה ט"ו).
 
התירוץ על דברי חז"ל הוא: לוו עלי ואני פורע, כלומר דווקא כשיש לאדם לפרוע אבל כשאין לו לפרוע. על זה אמר רבי עקיבא: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
 
הרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, שהיה זקן חסידי ברסלב, סיפר שפעמים רבות אכלו בביתו בשבת קודש לחם ושתו מים. במקרים אלה נהגה אשתו לעודד ולחזק אותו: "ברוך השם, אנו אוכלים לחם ושותים מים, אבל העיקר שאיננו עוברים על דברי רבינו ולא לווים כסף ולא נכנסים לחובות…" ולמרות שחיו בצמצום רב ונאלצו להסתפק בלחם ובמים ביום שבת – הם היו שמחים בחלקם. מודים לבורא עולם ומתענגים עם מה שיש להם בשבת המלכה. והעיקר – לא עוברים על דברי רבינו – רבי נחמן ברסלב, ולא חייבים כסף לשום אדם עלי אדמות.
 
שמח בחלקו
 
אדם צריך להיות שמח בחלקו. כל אחד כפי שהשם מנהיג אותו. לא לפזר עבור עצמו או עבור בני ביותר יותר מכפי יכולתו, ולא ירבה במותרות, ולא כפי שנוהגים אנשים רבים המפזרים כסף רב כדי לחיות בגדולה ובהרחבה יותר מכפי יכולתם, ובסופו של דבר נכנסים לחובות קשיים ונוראיים רק בשביל הכבוד והגאווה. כך מגיעים לקלקולים רבים בגשמיות ובפרט ברוחניות, וכך מתרחקים מיראת השם ומקיום התורה.
 
אנשים שאינם מסתפקים בפרנסה שמזמין להם השם יתברך וחיים בהרחבה יתירה מעל הכנסתם למען כבוד וגאווה, עליהם אומר הכתוב: "ובטן רשעים תחסר" (משלי י"ג). כלומר, הם תמיד חיים בהרגשה שחסר להם. לכן, יש להסתפק בפרנסה שבורא עולם נתן לך ומשיעור פרנסה זה להפריש חלק לצדקה, כפי שמבואר בשולחן ערוך.
 
רבי נחמן מברסלב כותב (ליקוטי מוהר"ן, נ"ד) שעל ידי מידת ההסתפקות ומידת הצדקה שהיא להפריש מן הפרנסה המזומנת מיד השם, על ידי זה נעשים תיקונים רבים ונמשכים הרבה השפעות טובות.
 
בפרקי אבות (ו) נאמר: התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואחד מהם הוא השמח בחלקו. אדם שזוכה להיות שמח בחלקו לא רץ להיות עשיר מכיוון שהוא כבר עשיר, כמו שכתוב: "איזהו עשיר? השמח בחלקו!"
 
האחראי על הקופה
 
אנשים רבים טועים בהבנת המושג אמונה וביטחון. יש מי שאומר: 'אקח הלוואה. יש לי ביטחון. השם ישלח לי את הסכום שלוויתי…' אדם כזה נהיה פתאום בעל הבית על הקופה של הקב"ה. למה השם יתברך ימציא לו את הסכום להחזיר את ההלוואה? ואולי זה לא רשום בתקציב שבורא העולם הקציב לו לשנה זו? הרי אמרו חז"ל: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה" (ביצה, ט"ז). ופירש רש"י: שקצוב לאדם – כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו להיזהר מלהוציא יותר ממה שקצוב לו כי לא יוסיפו לו, אלא כפי שפסקו לו.
 
ואם ימצא את עצמו בחצי השנה כשכל התקציב אזל, ממה יחיה עד לשנה הבאה?!?
 
ואם הוא כל כך בטוח שבורא עולם ישלח לו את הכסף בעתיד, מדוע אין לו ביטחון שהשם יתברך ייתן לו עכשיו את כל הסכום שהוא זקוק לו? האם חלילה חסר בקופה של בורא עולם כסף?!
 
זו טעות יסודית בהבנת המושגים אמונה וביטחון. זהו "מבטח בוגד" (משלי כה, ועיין ליקוטי מוהר"ן ח"א, ס"ג). כאשר אדם לווה כסף ונכנס לחובות מעבר ליכולתו להחזיר – זהו ביטחון של הסיטרא אחרא (הצד האחר). אם אדם לווה כסף בגלל שאין לו ברירה אחרת, כגון שאין לו מה לאכול – עוד אפשר להבין, אבל ללוות כספים, ועוד סכומי עתק, כדי לספק את התאוות בשביל תחרות?! לשכן יש רכב חדש, גם אני אקנה?!
 
החיים בצל החובות מונעים מהאדם ליהנות מכל מה שיש לו!