עם מי אתה נוסע?
"אם אתה רוצה לצאת לגמרי מכל החרדות שלך, זכור זאת היטב: אבא אוהב תמיד את הילדים שלו. אבא רק רוצה להיטיב לילדים שלו. ואבא לא עושה ולא יעשה שום רע לילדים שלו!"
עם מי אתה נוסע?
השמחה מהלא־נודע
הדפיקות על הדלת הפתיעו מאוד את גברת לוי. היא לא ציפתה לראות את בעלה עומד בפתח באמצע היום כשבידו זר פרחים ענק והוא מזמין אותה לרדת אתו לרכב ולהצטרף אליו לנסיעה. היא כמעט שכחה בעצמה שהיום זה יום נישואיהם השלושים.
היא שאלה את בעלה: “לאן נוסעים?” אבל הוא רק אמר: “אל תשאלי שאלות. בואי לאוטו וניסע…”
בדרך כלל דברים לא ידועים ובלתי צפויים מפחידים אותנו. אבל את גברת לוי זה לא הפחיד, והיא עלתה לרכב בשמחה למרות שלא ידעה לאן פניהם מועדות. אפילו חשש קל שבקלים לא היה לה. וגם לאורך כל הנסיעה היא שמחה והתענגה, למרות שלא היה לה מושג מהו היעד של הנסיעה.
מדוע גברת לוי לא פחדה מהלא־נודע? כי גברת לוי ידעה נאמנה שבעלה האוהב רוצה לפנק אותה לכבוד יום הנישואין. לא היה לה צֵל צִלּוֹ של ספק שרק טוב יהיה מנת חלקה.
אתם בוודאי לא מבינים ממה אני כל כך מתפעל. זה לא מפתיע אתכם שגברת לוי לא פחדה ולא חששה. למה שתפחד? הרי זה בעלה.
אך באותה מידה ברור לכם שאותה סיטואציה בדיוק הייתה יכולה להפוך לטראומה מפחידה ולצלקת נפשית, אם היה מדובר באדם זר חלילה… עצם הנסיעה עם אדם זר שכוונותיו לא ידועות – עלולה להיות סיוט מקפיא דם…
ברוך הגבר אשר יבטח
ולמה אני מספר לכם את זה?
ניגש אלי בָּרוּךְ, יהודי שומר תורה ומצוות המנהל אורח חיים חרדי, וסיפר לי שהוא סובל מחרדות. אין לו יום ואין לו לילה. הוא לא יכול לתפקד בלי תרופות. הוא מפחד כל הזמן שיקרה משהו רע לו או למשפחתו. הוא תמיד רואה באופק סכנות ואסונות שמתרגשים לבוא עליו ר”ל. כל כאב קטן גורם לו להרגיש את הסכין של מלאך המוות, וחמור מכך, הוא כבר מתחיל לדמיין שהוא סובל מכאבים דמיוניים.
מה הבעיה של ברוך? הבעיה היחידה שלו היא שהוא חושב שהוא נוסע אל הלא־נודע עם אדם שכוונותיו מפוקפקות. אם הוא היה יודע ומרגיש שה”נהג” אוהב אותו, כמו אותה אישה שנוסעת עם בעלה לחגוג את יום נישואיהם – לא זו בלבד שלא הייתה עוברת במוחו שום חרדה, אלא הוא היה נהנה ומתענג מכל רגע בחיים. אבל בגלל שהוא לא יודע ולא מרגיש שה”נהג” שלו אוהב אותו ורוצה בטובתו – הוא חי בסיוט מתמשך…
זהו משל שממש ממחיש את המפתח לכל האושר בחיים. כשאתה יודע שהאוהב הגדול ביותר שלך הוא זה שלוקח אותך, מוביל אותך, שומר עליך, דואג לך, רוצה לפנק אותך – אתה נהנה מכל רגע בחיים. אבל כשלא ברור לך שאוהבים אותך, וכל שכן שאתה חושב ששונאים אותך ורוצים להזיק לך או להתנקם בך – אז החיים שלך אינם חיים וזה השורש של כל החרדות וייסורי הנפש.
מתרפאים מחרדות. לגמרי.
שאלתי את ברוך: “יש לך בן?” והוא ענה לי בחיוב. “אתה אוהב את הבן שלך?” “בוודאי”. “הייתה רוצה לעשות טוב לבן שלך?” “בוודאי”. “האם היה עולה על דעתך להזיק לבן שלך?” “חס וחלילה”.
ואז אמרתי לו: “אם אתה אוהב את הבן שלך – אז אבא שלך שבשמיים אוהב אותך פי מיליון. אין לך דרך להעריך כמה. ואם אתה רוצה להיטיב לבן שלך – אז בורא עולם רוצה לתת ולהיטיב ולהשפיע ולפנק פי אלפי אלפים. ואם אתה לא מעלה על דעתך להזיק לבן שלך – כל שכן שהבורא שכל כך אוהב אותך לא יזיק לך ולא ייתן שיזיקו לך, וצר לו בכל צער שלך ולו הקטן ביותר…
“אם אתה רוצה לצאת לגמרי מכל החרדות שלך, זכור זאת היטב: אבא אוהב תמיד את הילדים שלו. אבא רק רוצה להיטיב לילדים שלו. ואבא לא עושה ולא יעשה שום רע לילדים שלו!“
זו לא אמונה – זו ידיעה פשוטה
זו אפילו לא אמונה. אלא זו ידיעה פשוטה. כמו שגברת לוי יודעת שבעלה אוהב אותה ולכן אין לה כל חשש, וכמו שהילדים שלך ישנים על מיטותיהם רגועים ואין להם שום חשש שתרביץ להם באמצע הלילה – כך מי שיודע את הידיעה הפשוטה שה’ אוהב אותו וברא אותו רק לגלות את אהבתו ורחמנותו ורק כדי להיטיב אתו – חי חיים רגועים ומאושרים.
ייעצתי לברוך לחזור בינו לבין עצמו שוב ושוב על המשפטים הפשוטים האלה: “כמו שאני אוהב את הילדים שלי, כך אבא שבשמיים אוהב אותי. כמו שאני רוצה להיטיב לילדים שלי, כך אבא שבשמיים רוצה רק להעניק ולהשפיע ולהיטיב אתי. כמו שאני לא אעשה רע לילדים שלי, כך אבא שבשמיים לא יעשה לי כל רע…” ובפרט ישנן את זה בזמן שהוא חוֹוֶה התקפי חרדה, שאז יתפוס לעצמו פינה, ינשום עמוק, ויחזור שוב ושוב ללא הפסק, עד שהדיבורים יחדרו ללבו וירפאו אותו מכל החרדות.
אגב, זו גם עצה טובה למקרים של עצבות ומרה שחורה, כי גם העצבות נובעת בדיוק מאותה סיבה.
ממי אתה מפחד?
ויותר מזה אמרתי לברוך: “תאר לעצמך שאתה רואה את הבן שלך שוכב במיטתו רועד ומפוחד. אתה ניגש אליו בדאגה ושואל ‘מה קרה בני היקר?’ והוא עונה לך ‘אבא, אני מפחד ממך שתרביץ לי או שתתעלל בי או שתהרוג אותי’ – איך תרגיש במציאות כזאת? זה צער נורא! איך עוֹלָה על דעת הילד מחשבה כזאת, הרי כבר שנים אתה דואג לכל מחסורו בגוף ובנפש ומפנק ואוהב וטורח ורץ לכל מקום עבורו. הלא כן? אז מדוע הוא מפחד שתעולל לו דברים רעים חלילה?
“ואם זה מצער אותך כך, כל שכן שזה צער נורא לבורא עולם שמנשים אותך בכל רגע ומפעיל את כל מערכות גופך ומרפא אותך בכל שנייה, וזן ומפרנס אותך ודואג לכל מחסורך – כל שכן שמחשבות כאלה של פחד וחרדות מצערות אותו מאוד. זה מצער אותו שאתה לא רואה את כל טובותיו ולא מרגיש את אהבתו הגדולה ועוד חושד בו וחושש שירע לך חס וחלילה.”
הצער הגדול ביותר לאבא הוא לראות שהבן שלו לא יודע עד כמה הוא אוהב אותו.
משמח ומעורר
וישנו כלל שמידה טובה מרובה פי חמש מאות ממידת פורענות. כלומר, שכל מה שנכון בצד החיובי נכון פי כמה וכמה בצד השלילי, ומכאן אנחנו יכולים להבין שגם האושר הגדול ביותר לאבא הוא שהבן מרגיש את אהבתו ומתענג ממנה, והוא רק אומר לאביו: “אבא, איזה כיף לי שיש לי אותך. כמה אני מעריך את כל האהבה שאתה מרעיף עלי, את כל הדאגה שאתה דואג לי, את כל הפינוקים שאתה מפנק אותי…” אין מילים שמשמחות יותר כל הורה שבעולם.
וזה לא רק משמח את האבא אלא מילים כאלה יוצרות ומעוררות אצל ההורה רצון עמוק לתת ולהעניק ולהשפיע פי כמה וכמה.
וכך גם כלפי בורא עולם. הנחת הגדולה ביותר שיש לבורא היא שהאדם הפשוט יודע כמה שה’ אוהב אותו. וככל שיהודי מתענג על אהבת ה’ – כך בורא עולם רוצה לתת לו להשפיע לו יותר ויותר.
נמצא שהידיעה שה’ אוהב אותך גם מצילה מחרדות ומעצבויות, גם גורמת לאושר עצום בחיים, גם עושה נחת רוח אדיר לה’ יתברך, וגם משפיעה עליך שפע של ברכה וישועה.
החירות להיות אהובים
עיקר מטרת המצווה לזכור ולחגוג את יציאת מצריים ולספר ביציאת מצריים – היא כדי להרגיש את אהבת ה’ אלינו, להיות מוכנים ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה בלי שום פקפוק ודאגה, ופשוט להתענג מאהבתו. ולכן השבח של יציאת מצריים הוא השבח הגדול ביותר בעולם שכל פמליה של מעלה באים לבתי ישראל לשמוע אותו מפינו.
יהי רצון שנזכה בחודש הגאולה ובחג הגאולה והאמונה – להיגאל מכל הגלויות וייסורי הנפש, וגם לחיות חיי חירות ואושר, ובזה אנחנו מקיימים את שליחותנו וייעודנו ומשמחים את בוראנו יתברך ויתעלה ומקרבים את הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור