פורים משולש

הרבי מקלויזנבורג מבאר שאסתר בעצם אמרה למרדכי שבעת צרה וגזירה קשה – נוראה ככל שתהיה – זה לא זמן לשק ואפר אלא זה דווקא הזמן לשמוח ולהתחזק בכך שה' אוהב אותנו ושהכול לטובה.

4 דק' קריאה
breslev_144

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 25.02.21

הזכרונות המתוקים ביותר

אצל אנשי חינוך אמתיים אין עונשים. גם במה שאנחנו קוראים ‘עונש’, כלומר פעולה שהמחנך נוקט לנוכח התנהגות של החניך שאינה במקום – אין כוונת המחנך בפעולה זו “להוציא את העצבים” או להתנקם בתלמיד, לגרום לו לסבול, וכדומה. כי מחנך כשמו כן הוא כל כולו מקשה אחת של חינוך. כל מעשיו נובעים תמיד מאהבה וכל כוונתו היא תמיד תועלת החניך, להדריך ולכוון וליישר אותו כדי שיצליח בחיים.

לפעמים אין לתלמיד מספיק שֵׂכֶל להבין את זה בגיל הצעיר, אבל מי שזכה למחנך אמתי בחיים – כשיתבגר תמיד יזכור בערגה לא רק את הטיולים והפרסים, אלא גם את הגערות ואת ה”עונשים”. הוא יעריך את המחנך שלו בעיקר ודווקא על היחס שלו אליו בזמנים הפחות נעימים, כאשר הוא, התלמיד, לא התנהג יפה, כאשר היה צורך לגעור בו ולהעניש אותו, הוא יזכור את המבט חֲמוּר הסֵבֶר אבל המלא באהבה, את השיחות הנוקבות היוצאות מן הלב, ואת העונשים שעוררו אותו להבין את חומרת מעשיו ולהשתנות בעומק אישיותו.

אלה יהיו הזכרונות המתוקים ביותר כי בהם התגלתה האהבה הגדולה של המחנך לתלמידו. לאחר שנים יבין החניך שהכול היה לטובתו, ושהכול נבע מאכפתיות אינסופית, הוא יבין שעד כמה שהוא הרגיש צער כילד בגלל הגערות והעונשים – זה כאין וכאפס לעומת מה שהרגיש המחנך הרחום.

איום מפחיד או כלי עוצמתי

מה הקשר של כל זה לפורים?

לאור הדברים שכתבנו, נחשוף עומק חדש בקשר לנס פורים. אחד הָ”אִיּוּמִים” החמורים ביותר בתורה הוא הָאִיּוּם: “ואנוכי הסתר אסתיר פני”. כל רצוננו הוא קשר עם ה’ וכל רצונו של ה’ הוא לגלות לנו את פניו – “יאר ה’ פניו אליך, ישא ה’ פניו אליך”. לכן הדבר הקשה ביותר הוא הסתר הפנים.

אבל בפורים, כפי שנסביר, מתגלֶה שהסתר הפנים הוא לא עונש ולא הרחקה חלילה – אלא הוא “כלי חינוכי” בו ה’ משתמש כדי לקרב אותנו, כי זו כל כוונתו: תמיד רק לקרב! בפורים מתגלה שההסתרה היא לא שנאה, אלא היא האהבה בהתגלמותה.

נתק שכולו חיבור

הסתר הפנים הוא הכלי הקשה ביותר לאבא ולמחנך. כאשר הגערות והעונשים לא עוזרים, וכאשר המחנך מתאכזב שוב ושוב, לבסוף הוא פשוט מתעלם מהבן והתלמיד ולא מתייחס אליו. זה כואב לבן וכואב שבעתיים למחנך. כי זהו כלל ידוע בחינוך, שהילד מעדיף שיצעקו עליו וייתנו לו עונשים מאשר שלא יתייחסו אליו כלל. הרצון ליחס כל כך עמוק אצל האדם שהוא מעדיף יחס שלילי על פני הסתרה וחוסר יחס, מה שנקרא בשפת המחנכים “תשומת לב שלילית”.

כך זה גם בין חברים ואוהבים, כאשר השיחות לא נושאות פרי והמריבות והוויכוחים מגיעים למבוי סתום, לעתים נוצר “נתק” שבו אחד מהצדדים מפסיק להתייחס לשני. והכאב גדול לשני הצדדים. הם היו מעדיפים שיחות קשות ומריבות על פני שתיקה רועמת.

ובגלל שזה הכלי הקשה ביותר לאבא ולמחנך – דווקא בגלל זה מתגלה בו האהבה הגדולה ביותר, מתגלה בו הציפייה העמוקה של המחנך שהבן יבין את המסר ויהפוך את הריחוק לשיא הקרבה ואת ההסתר לתכלית הגילוי. וכן אצל חברים ואוהבים – אם האהבה היא אמתית – הנתק הזה כל כולו אומר רצון ובקשה להתקרבות ולחידוש הקשר ביתר שאת וביתר עוז. זהו נתק שכל כולו אהבה וחיבור.

הימור מסוכן

גזירת המן הרשע, שהייתה שיא הסתר הפנים כמו שלימדו אותנו חכמינו, באה אחרי סדרת תוכחות ועונשים של מאות שנים. עשרות פרקי נבואה מוכיחים את עם ישראל החל מימי הנביאים שהיו דורות רבים לפני החורבן, דרך גלות עשרת השבטים ועד לחורבן עצמו, ולגלות הקשה שבעקבותיו. אחרי שכל זה לא עזר, והקדוש ברוך הוא כבר השתוקק וציפה לקרבה מחודשת לחידוש הקשר והאהבה – אז השתמש הקדוש ברוך הוא ב”נשק יום הדין” – הסתרה נוראית ומפחידה שכמוה לא היה מימות עולם.

אבל הסתרה היא גם הימור, כי יש בה סכנה גדולה מאוד. הסכנה הגדולה שבהסתרה היא שהחניך יפרש את ההסתרה כדחייה, כאילו המחנך כועס עליו או שונא אותו, ובמקום קירוב יקרה כאן ניתוק סופי ומוחלט. המחנך צריך הרבה אֵמוּן בתלמיד כדי להשתמש בהסתרה, והתלמיד צריך הרבה אֵמוּן במחנך ובאהבה האינסופית שלו אליו כדי לעמוד בניסיון ההסתרה ולהפוך אותו לגילוי.

ויכוח על בגדים

בשביל זה היה צורך בצדיקים נוראים כמו מרדכי ואסתר שלא התבלבלו משום הסתרה.

המן גזר להשמיד את כל היהודים ביום אחד בלי להשאיר שריד ר”ל הל”ת. אין גזירה קשה מזו. כאשר התפרסם דבר הגזירה מרדכי קרע את בגדיו ולבש שק ואפר ואילו אסתר שלחה לו בגדים. ונשאלת השאלה המעשה של מרדכי מובן, אבל מה אסתר רוצה וכי היא חשבה שאין לו בגדים?

הרבי מקלויזנבורג מבאר שאסתר בעצם אמרה למרדכי שבעת צרה וגזירה קשה – נוראה ככל שתהיה – זה לא זמן לשק ואפר אלא זה דווקא הזמן לשמוח ולהתחזק בכך שה’ אוהב אותנו ושהכול לטובה. ולדברי האדמו”ר אסתר סברה שצריכים ללבוש בגדי שבת ולרקוד ברחובות ואפילו לעשות גלגולים וכל מיני שטויות מרוב שמחה!

והיא עוד טענה כלפי מרדכי שהמעשה שלו עלול לסכן את עם ישראל, כי כפי שכתבנו, אם עם ישראל ישכחו כמה ה’ אוהב אותם ויפרשו את הגזירה כאילו ה’ מאס בהם חלילה – אז באמת עם ישראל בסכנה נוראית. אבל אם ייצאו בריקודים, אז כולם יתחזקו בהרגשה שאין כאן עונש אלא יש כאן אהבה גדולה שמתגלה דווקא בגזירה הזו כמו תוכחה של אבא אוהב – וזה עצמו יבטל את הגזירה.

ה”טירונות” של אסתר

ומאיפה אסתר קיבלה את ההבנה הזו, ואת ההתייחסות והכוחות האלה? הכול מתחיל בחיים האישיים של אסתר. החיים של אסתר היו קשים מאוד. לאחר שנים של יתמות מאב ואם היא נלקחת בכוח ובאכזריות לארמון של אחשוורוש, למקום שהיה ההיפך הגמור ממהותה ומאמונתה. היא מבלה את כל חייה במקום החשוך ביותר שיכול להיות עבור צדקת בסדר גודל כזה.

אומר על כך רבי נחמן מברסלב שמרדכי היה הולך בכל יום לבית הנשים כדי לחזק את אסתר ולהפוך לה את ההסתרה לדעת. להסביר לה שכל ההסתרות הן קריאות חיבה מה’ – כדי שלא תשכח שה’ אוהב אותה. וכך היא התחזקה במשך שנים של הסתרה.

ובזכות זה רק אסתר הייתה יכולה לראות את האור שבתוך החושך הגדול של גזירת המן הרשע ולגלות את ההסתרה. רק אסתר ידעה היטב מה לעשות בעת כזאת: להתחזק בידיעה חד משמעית שה’ אוהב אותנו תמיד כי אבא עושה רק טוב לבנים שלו!

נמצא שהחיזוקים הנפלאים שמרדכי חיזק את אסתר במהלך שנים ארוכות של הסתרה – לבסוף הושיעו את כל עם ישראל, והפכו את החושך הנורא לאורה ושמחה וששון ויקר, והגזירה הקשה הפכה לאות ולסמל לדורות, לזיכרון מתוק, לאור נפלא שלא היה כמוהו, לאור גדול יותר מכל החגים והמועדים, לאור של גאולה גדולה!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

breslev_144

הכתבה הבאה

רבי שמעון הסתלק במילה "חיים" ביום ל"ג בעומר הקדוש. וזה שרבי שמעון בחר ברבי משה, זו ההסכמה הגדולה ביותר מהנשר הגדול על גדולת הנשמה הנדירה הזאת שהתהלכה בינינו. על משה שמחה צרפתי זצ"ל, תלמידו של הרב ארוש שהסתלק באסון מירון

Featured Products