קאוצינג מתוך פרשת בשלח / “לחץ חברתי – אסון אישי!”

קאוצינג מתוך פרשת בשלח /  "לחץ חברתי – אסון אישי!"

בפרשת השבוע אנחנו עדים בצורה מוחשית כיצד לחץ חברתי של כמה ציניקנים סרקסטיים שחושבים שהם יודעי דבר, מפולפלים ומעונבים שמחליטים לצאת כנגד גדול הדור בעזות פנים שאין שני לה. 80% מבני ישראל לא זכו לצאת מארץ מצרים, חלקם מתו במכת חושך , חלקם רצו להישאר במצרים, חלקם היו סקפטיים ולא האמינו בגאולה, בשם יתברך ובעבדו משה, וחלקם דעתם הייתה פשוט קלה ומעורערת ממלא.

בכל דור ודור קיימים אותם ליצנים שהם בבחינת דתן ואבירם, שיעשו את הכל לצאת כנגד השם יתברך וצדיקיו הקדושים. בעבורם כל הדרכים מקודשות והם יעבירו את המסר בכל מדיה אפשרית ויגרמו ללחץ חברתי גדול מאד – שמי שלא הולך בדרך שלהם, ומי שמתנגד אליהם וחושב אחרת ו/או הפוך מהם יחשב כמשוגע, מטורף, הזוי ולא בריא בנפשו, מוקצה, שונה, מנוכר, זר, אחר, יוצא דופן במובן השלילי.

הלחץ החברתי הזה עלול לזעזע את כל אמות הסיפים. מי שאמונתו חלשה ו/או רעועה עלול למצוא את עצמו במהרה משתייך למחנה של דתן ואבירם. לא בכדי כתב רבי נחמן שבדורנו אנו, ייפול מבול ענקי של אפיקורסות לעולם, בלי סוף ומכל כיוון אפשרי, ואנו עדים למצבים שתורת משה מבוזה, כבודו של בורא העולם נרמס בכל דרך וצורה אפשרי (בר מצווה לכלב, נישואי תערובת בין גברים לגברים, בר מצווה לנשים בכותל שמניחות תפילין ועוד מעשי זוועה שמחריבים את העולם).

רבי נחמן נתן לנו גם תרופה למכה הנוראה והחשוכה הזו – אמונה. בטענתו הצודקת שרק מי שיחזיק חזק חזק באמונה יצליח לשרוד ולעבור את הימים הנוראים והחשוכים האלה. כלומר התרופה לכל המצבים בימות המשיח המטלטלים היא האמונה.

האמונה התמימה והפשוטה בשם יתברך ובצדיקי האמת. בתורת משה. אמונה שהכל מושגח 24 שעות, 7 ימים בשבוע. הקדוש ברוך הוא נמצא כאן אתנו ושומר עלינו וחופף על מי שמבקש ורוצה בו. בורא עולם לעולם אינו עוזב אותנו. ומי שעושה דירה בתחתונים לשם יתברך השם נמצא אתו. מי שמבקש בכל ליבו ומאודו את השם – השם לא עוזב אותו לרגע. אמונה היא כמו שריר , צריך כל הזמן לאמן ולתחזק. אם לא השריר הולך ונחלש, כך גם האמונה – לדבר על ליבנו וגם בקול רם את דברי האמונה. אין עוד מלבדו. ישנה השגחה פרטית על כל אחת ואחד מאתנו. הכל לטובה! חייבים להחזיק באמונה! זוהי התרופה לדור שלנו מכל מחלות הנפש ששורשן בחוסר אמונה.

לחץ חברתי הוא מצב איום ונורא, שהאדם מרגיש חסר אונים. מצד אחד יש לו את הדעה האישית, הספציפית שלו שלעיתים שונה ואפילו מנוגדת למה שרב הסביבה חושבת. מצב זה אינו נעים בלשון המעטה, ועלול לגרום לסטרס ואפילו להרגשת שוני וניכור. כיום אנחנו עדים למצבם שמנסים ליצור לחץ חברתי על אוכלוסיות שונות ומגוונות מתוך רצון ליצור כפיה של דעות, רעיונות ומחשבות, ובכך גם לתמרן את האנשים שיפעלו כמו רובוטים בלי שיקול דעת, בלי אג'נדה ובלי אני מאמין אישי.

לעיתים יש רצון של ממסד כזה או אחר לשלול את אפשרות הבחירה מהאדם , את כל הערכים והנורמות שעליהם גדל, מתוך עיקרון מנחה ותוואי ברור שעונה לשם לחץ חברתי, שמה שכולם עושים זה וודאי הכי טוב. ואם כולם עושים זה בטוח הכי נכון, ובעיקר המדיה התקשורתית ובראשה הטלוויזיה שנותנת לזה גושפנקא ודוחפת קדימה את האג'נדות המוטעות והשקריות שלה כנגד הממסד היהודי, התורה הקדושה ובעיקר כנגד הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ("בי הם מאסו!")

אין זה פלא שזה מתרחש דווקא בימים טרופים אלו, שהם זמן ביאת משיח, שבהם כידוע מבול של אפיקורסות שוטף את העולם ומבקש לאבד חס ושלום את נשמות ישראל הקדושות.

אספר לכם סיפור אישי; לפני מספר חודשים עמדנו בני משפחתי ואני במעמד של חתימה כלשהיא. אני הבנתי את המצב קצת אחרת והתנגדתי לחתימה, ובפרט לחתימה תחת לחץ שהיא וודאי אינה מועילה, ומה שרואים משם לא רואים מכאן, והפזיזות היא מן השטן. בכל אופן, אני הייתי היחידה שבקשה ארכה בעוד שכולם היו בעד החתימה כאן ועכשיו. אמרתי את דברי, אבל קולי לא נשמע. ואז זה הגיע.. התחיל החלץ החברתי שמרגע לרגע הפך נוקשה ומסיבי יותר. הבנתי שזה לא נכון לעמוד נגדם והרגשתי שכל כוחותיי נגמרים. וחבל. בסופו של דבר הסכמתי. הסכמתי לא נבעה בגלל שרציתי ובטח לא בגלל שחשבתי שזה נכון, אלא הסכמתי כי ישבו עלי כמכבש ולא נותרה לי אלא ברירה להסכים, כדי לא להיות הכבשה השחורה, וזו שיגידו עליה שהיא תמיד מנחסת את הכל.. בסופו של דבר, נחתמה החתימה תחת לחץ והשם יתברך אהב אותנו והתגלו מחדלים רבים בחתימה הזו.

מספר דברים למדתי ממקרה זה, אולם דבר אחד למדתי היטב על בשרי, מהו לחץ חברתי שלילי ועד כמה כוח ועוצמה יש להשפעה המניפולטיבית של הסביבה על הפרט, היחיד. ועד כמה ההשפעה עלולה להיות שלילית כמעט עד כדי איבוד היכולת הבחירה והמחשבה האישית, העיקר לא להיות שונה. העיקר לא להיות כמו כולם. העיקר שירדו לי מהגב!

אתה לא רוצה להיות שונה כדי לא לקבל ביזיונות. העלבות. השפלות. שלא יגידו עלייך שדברים לא זזו בגללך ושאתה אשם ושאתה תמיד נגד.. והלחץ החברתי כופה עלינו את דעת הרב, שלא תמיד נכון, לא תמיד צודק.

לעיתים זה בסדר ללכת עם הכלל ויש גם עניין בזה. ברם, בדבר שאתה עובר הלכה ו/או על דבר מצווה, חלילה עברה מיד לברוח מהמקום. וכן, אם יש לך עקרונות חשובים , כדוגמת החתימה, אולי צריך לקחת את הרגליים ולהסתלק מן המקום בהפגנתיות כאומר את דעתך כלא מסכים.