להיות איש של צורה!

יתרו כהן גדול היה עובד עבודה זרה, עבודת אלילים. היה אחד מחרטומי מצרים החשובים והפופולאריים שבארמון פרעה. הוא אף השתתף באירוע דאז, שבו משה רבנו היה בן שלוש ולקח את הכתר של פרעה והניחו על ראשו. כולם היו נפעמים ונרגשים, חלקם הציעו למלך לבדוק האם יש ממשות בדבר שאולי שמא הוא רוצה את הכתר ואז יש להורגו. יתרו שנכח במפגש הציע לעשות את הניסוי עם הגחלים שאם הילד יגיש את ידיו לאש ולא לכתר אזי הוא סתם ילד שובבון שמתרגש מהנצנוץ ולא מהכתר עצמו. ובכך משה ב"ה ניצל.

יתרו נחשב לאבי עובד עבודה זרה, היה יועצו הבכיר והחשוב של פרעה. כעת נשאלת השאלה, כיצד הוא עזב הכל, משרה חשובה, עושר, כבוד, מעמד ונוטש את חיי ההצלחה וההנאות לטובת גיור וחזרה בתשובה? כיצד עשה את המפנה הכל כך גדול, את הסוויץ' של חיו?

כיצד קם אדם רם מעלה שאוחז במשרה בכירה בארמון הכי נחשב בעולם ולמעשה עושה תפנית כבירה של מאה ושמונים מעלות, עוזב ונוטש את כל תורת האני מאמין שלו, ולא רק את האני מאמין את גם את כל הכבוד, העושר וכל מה שיוצא מכך. הבה נבחן את הנקודה המאד מהותית שהיא גם בסיסית לחיים שלנו על מנת שנוכל לעשות צעדים מתבקשים ושינויים חשובים ומהותיים.

ככל שהשינוי גדול ומהותי יותר, כך גם ההשפעה חזקה יותר, מאחר שדבר שהוא אמיתי ונעשה מתוך רצונות חזקים ואיתנים אזי גם ההשפעה שלו בעולם היא כבירה ואדירה. ואכן בעקבות יתרו הרבה אנשים שהיו מושפעים ממנו התגיירו.

פנימיות התורה ← "אנשים של צורה"

 עיקר חוכמת התורה היא השגת הצורה הפנימית שלה. משום שכל הברואים בעולם מורכבים מגוף ונשמה. במילים אחרות, חומר וצורה.

חומר=עצם הדבר, צורה=הכוח הרוחני המקיים את הדבר.

גם בדברים רוחניים נמצא חומר וצורה, כמו למשל "חוכמה" שבה יש חומר וצורה, שהם דיבור שבא לידי ביטוי במילים, אותיות ודיבור וגם כתיבה ומחשבה.  צורת המחשבה היא פנימיות הידיעה המתפשטת בלב האדם, ומצטיירת בנפש. צורת החוכמה היא עיקרה ותוכנה האמתי.

האדם אינו נקרא חכם רק מידיעת החומר של החוכמה בלבד, משום שהאוזן שמעה את הדברים אבל למעשה לא חדרו לתוך נשמתו. אבל כשהוא מבחין בצורת החוכמה, מתעמק בזה ומקיף אותה מכל צדדיה, אזי היא נתפסת בתוך ליבו ונעשה חלק מנשמתו ממש!

↓

אנשים שזכו להשיג את החלק הפנימי של התורה, את הצורה שלה נקראים "אנשים של צורה" ובכך יכולים להגיע לדבקות אמיתית בשם יתברך. הדברים בוערים בליבו ממש, הוא חי ונושם אותם, אוכל ושותה, זה נהיה החמצן שלו כפשוטו.

הדביקות באה רק על ידי בהירות וחוזק באמונה, ורק מי שאמונתו בהירה וחדורה בעמקי נפשו, יכול להגיע למעלת הדביקות ובכך להשפיע ברכה לכל העולם כולו, והברכות שלו מתקבלות דיירקלטי בשמים בלי שום עיכובים.

כך היה משה רבנו עליו השלום, וגם יתרו זכה לפרשייה על שמו לא בגלל הייחוס המשפחתי שלו כחותן משה, אלא בגלל דביקותו הנוראית והעצומה בשם יתברך, שאף הוא זכה להיות איש של צורה. הלוואי על כולנו.