מעשה בקוץ

חוק התודה

אמירת התודה היא חשובה ביותר, מקובלת ואהובה בשמיים. התודה פותחת את כל השערים. לא בגלל שהיא "מילת קסם" מיוחדת, אלא שכאשר אומרים תודה בעצם ממליכים את השם יתברך. קודם כל מוקירים טובה לשם יתברך על כל מה ששולח לנו, על כל השפע והטוב. וגם מוקירים תודה על כל מה שעושה איתנו מאוצרות מתנת חינם וששום דבר לא מגיע לנו.

מעשה בקוץ

שני חברים יצאו לסחור במסחר, לאחד מהם נכנס קוץ, חטף כאבים חזקים מאד, התנפחה לו היד וכאב לו כאבי תופת. עד כדי כך שנאלץ לעצור את נסיעתו ולשוב לאחוריו.

כאשר הגיע הבייתה החריפו הכאבים ואז התחיל לגדף ולהתבאס, שהשם לא אוהב אותו, התחיל כועס "מדוע הוא עשה לי זאת, זה מעצבן ולא יפה, מה עשיתי שזה מגיע לי, בדיוק אני בדרך למסחר להרוויח כסף, השם שונא אותי!" כך קבע החלטה בליבו.

אחרי כמה ימים הגיע שמועה איומה שספינה בדרכה למסחר טבעה בלב ים, אכן כן.. זו הייתה אותה הספינה שחברו היה עליה, וגם מיודענו היה אמור להפליג בה.. ולטבוע כמו כולם. אבל רצה הרחמן אחרת..

לפתע פתאום עשה סוויץ' במחשבה, פתאום הבי שהכל לטובה. שהשם אוהב אותו ונעשה לו נס גדול מאד!

וככה בין רגע ממחשבה שהשם שונא אותו, החליט שהשם אוהב אותו, שהרי בזכות הקוץ ניצל ונשאר בחיים!

התחיל מודה תודה רבה לך השם יתברך על הקוץ ביד! וכך החל אומר : "תודה שמענת ממני להעלות על הספינה הזו שטבעה, כמה אתה טוב, וכמה אתה רחמן וכמה תודות בלי סוף שהשארת אותי בחיים, תודה שניצלתי ואני חי!"

ככה זה האדם שלא מחליט חד משמעי להאמין בשם יתברך בכל דרך, אופן וצורה. אלא כל פעם שמשהו לא הולך לו לפי הרצון שלו הוא מתבלבל מחדש ונופל לכפירות ודיבורים לא יפים ולמחשבות של חוסר אמונה בבורא יתברך. אחר כך שהוא רואה שהוא טעה הוא מתבייש.

עושה נפלאות לבדו

"עושה נפלאות לבדו", מה זה "לבדו?",  רק השם יתברך לבדו יודע שזה נס, ואילו בעל הקוץ לא ידע שזה נס, אלא להיפך הוא התבכיין כעס רגז גידף, חשב לעצמו יש לי קוץ ברגל הלך כל המסחר.. מה יהיה עכשיו.. מה עם הפרנסה, כמה כסף הפסדתי..

השם יתברך עושה ניסים ורק הוא יתברך יודע שזה ניסים, והאדם עצמו לא יכול לדעת באותו הרגע שזהו נס.

אין בעל הנס מכיר בניסו

לכן חז"ל אומרים "אין בעל הנס מכיר בניסו". תודה רבה לך השם!

ומה שנראה לנו באותו הרגע רע ולפעמים גם רע גמור למעשה אחר כך בדיעבד יכול להתגלות כישועה ממש וחיים שלמים שניצלו ממוות בטוח!