למה נגרע

“למה נגרע?” באים למשה רבנו חלק מעם ישראל שלא זכו לחגוג את חג הפסח (בשל סיבות כאלו ואחרות) ומבקשים ממנו הזדמנות נוספת לחגוג. משה הענוותן לא יודע מה לענות להם ושואל את השם יתברך. ככתוב וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה’ בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ספר במדבר, פרק ט’, פסוקים ו’–ז’

הקדוש ברוך הוא עונה לו וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה, לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַה’. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ, כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.

השם אומר למשה תן להם הזדמנות נוספת. המסר כאן עצום לדורותיו. המסר שהשם יתברך מוסר הוא לכל יהודי כאן ועכשיו: שכל יהודי יכול לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו, אורחותיו ודרכיו. זאת אורמת שהקדוש ברוך הוא נותן הזדמנות נוספת גם לאיש שעשה מה שעשה. שהוא יכול לתקן, לשפר, לייעל ויתרה מזו אף להמשיך ולעלות מעלה.

המסר הנוסף שנובע מן הדברים, הרי הקדוש ברוך הוא נותן הזדמנות נוספת, מכאן אנו מסיקים מסקנה נחרצת ויוצאת מן הכלל שמחזקת ביותר! אין מצב אבוד! יהודי צריך לדעת כמו שרבנו הקדוש רבי נחמ אומר :אין שום ייאוש כלל בעולם”. אין שום מצב אבוד. תמיד ניתן לתקן כל עוד הנר דולק.

וכך גם אנחנו עם ישראל היקר צריכים מאד להתחזק מן האמרות הללו שהן אבן בוחן ונר לרגלנו, לא כקלישאה אלא כדרך חיים ממש. נפלתי? אני קם! אני ממשיך הלאה. הקדוש ברוך הוא נותן לי הזדמנות נוספת. אשעה על זה תשובה ואמשיך ואתקדם הלאה.

פסח שני (נקרא גם פסח קטן) חל בי”ד באייר ובו ניתנת שוב ההזדמנות להקריב קורבן פסח, עבור אנשים שנמנע מהם להקריבו במועדו משום שהיו טמאים או רחוקים ממקום המקדש בי”ד בניסן. קורבן פסח הוא אחד משתי מצוות עשה בכל התורה שעבירה עליהן דינה כרת ולכן חשיבותו הגדולה של יום זה.

מקור המצווה – בספר במדבר מתואר מאורע שבו בשנה השנית ליציאת מצרים, באה קבוצת אנשים שהיו טמאים באותו זמן, והתלוננו לפני משה שברצונם להקריב את קורבן הפסח גם הם.

וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה’ בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ספר במדבר, פרק ט’, פסוקים ו’-ז’

משה פנה לקדוש ברוך הוא, אשר ענה לו בציווי חדש – אנשים שהיו טמאים או בדרך רחוקה בזמן הפסח הראשון, יכולים להקריב בחודש הבא – בי”ד באייר: וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַה’, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ ספר במדבר, פרק ט’, פסוקים ט’-י”ב

 יש הנוהגים כיום לאכול מצות בפסח שני.

יום זה נקרא בפי חז”ל “פסח שני”, והם פירשו שלא כל מצוות הפסח חלות עליו – למשל, מותר לאכול חמץ יחד עם קרבן הפסח הזה, דבר האסור ב”פסח ראשון”. אדם שלא יכול היה להקריב את קרבן הפסח במועדו המקורי, ביום י”ד בניסן (בשל טומאה או מרחק) מקריב את הקורבן ביום י”ד אייר. כיום מציינים את הפסח השני באכילת מצה, ונוהגים בו קצת שמחה.

פסח שני הוא אפשרות לתקן ולהקריב את קרבן הפסח אם לא הצליחו להקריב אותו בזמנו. זאת בגלל הפסוקים בספר במדבר, הנותנים אפשרות למי שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה, לחוג את הפסח בחודש אייר. מותר לאכול חמץ בפסח שני וכך כותב הרמב”ם (משנה תורה לרמב”ם, הלכות קרבן פסח, פרק י’, הלכה ט”ו) בהתבססו על המשנה:

מה בין (ההבדל) פסח ראשון לפסח שני? הראשון – אסור בחמץ בבל יראה ובבל ימצא, ואינו נשחט על חמץ, ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, וטעון הלל באכילתו, ומביאין עמו חגיגה, ואפשר שיבוא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת כמו שביארנו. אבל פסח שני – חמץ ומצה עמו בבית, ואינו טעון הלל באכילתו, ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו, ואין מביאין עמו חגיגה, ואינו בא בטומאה (מחלוקת תנאים בעניין). ושניהם דוחין את השבת, וטעונין הלל בעשייתם, ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור, ואין מותירין מהם, ואין שוברין בהם את העצם. ולמה לא ישווה השני לראשון לכל הדברים, מאחר שנאמר “ככל חוקת הפסח ייעשו אותו” (במדבר, ט’, י”ב)? לפי שפירש בו מקצת חוקי הפסח, ללמד שאינו שווה לראשון אלא בדברים שנתפרשו בו; והן המצוות שבגופו, והם ‘חוקת הפסח’ שכלל”.

ב”ה ביום שישי , יד באייר (בדיוק חודש אחרי פסח ראשון יד ניסן), חל פסח שני שנקרא גם פסח קטן. ביום זה אנחנו גם חוגגים את הילולת התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס, וחמישה ימים אחר כך את הילולת רבי שמען בר יוחאי. הדליקו נרות למאורות העצומים הללו, שימו פרוטה לצדקה, אם אתם יכולים אפילו תערכו סעודת אמנים לעילוי נשמתם ותבקשו מהצדיקים שיהיו מליצי יושר בעדכם. ותשמחו שיש לכם הזדמנות נוספת.

מנהגים מסויימים עליה למירון ולציון הרשב”י.