יומן חיים אבוד…

אימא, אני בטוחה שגם את לפעמים מאוחר בלילה במיטה את חושבת עלי, מי הייתי יכולה להיות, איך הייתי נראית ומה היה עולה בגורלי לו ואילולא...

2 דק' קריאה

רוחמה אפרתי

פורסם בתאריך 22.07.20

יומן חיים אבוד

 

את ואני יושבות ביחד על הספה הרכה, אני נשענת עלייך ואת מחבקת אותי

 

האור העמום בסלון , כוס קפה מונח על השולחן והעוגיות הביתיות שאפית במיוחד בשבילי

ביחד אנחנו צופות בסרטונים המשפחתיים שלי במסיבת הודיה- הבריתה ובבת מצווה

ואת אימא, נראית שמחה ומאושרת במיוחד מהמעמד המרגש שלא כולן זוכות לו

את פותחת חרישית את אלבום התמונות המשפחתי ומוחה דמעה

כן זה מרגש, אני לגמרי מבינה אותך..

 

שם באלבום התמונות מבית היולדות, אני הקטנטונת בת כמה שעות בלבד מוציאה לשון

התמונה מהפעם הראשונה שאכלתי פירות ולכלכתי את כולי, זחלתי, עמדתי, מסיבת פרידה מהמוצץ..

 

היום הראשון בגן.. בכיתה א'

 

היום הראשון שבו הפכתי לנערה מתבגרת..

המבחן האחרון בבגרות בתנ"ך וקבלת התעודה

 

היום הראשון של צו הגיוס בבקו"ם, הצבא.. השחרור.. הבכי הגעגועים אלייך אימא, לבית, לאוכל, לחדר שלי, לארוחות בשישי, לקידוש..

 

כל תמונה מספרת על תחנה שלי בחיים שעברתי, התקדמתי, המשכתי הלאה, גדלתי והתבגרתי

 

כן, ושוב אימא, את מוחה דמעה עצובה, והפעם בקול יבבה עצור מזה שנים, אנחה עמוקה נפלטת מפיך ואת מרשה לעצמך לפרוק את כל המטענים הכבדים שמלווים אותך בסוד של חייך..

 

כל המזוודות והארגזים מונחים בצד וחלקם עברו לדירה החדשה שלי

ופה, החדר מרגיש ריק וערום, אבל הקירות, הקירות מדברות בעד עצמם..

 

חזרנו עכשיו מהמקווה, אימא, אני כלה! מחר נכנסת לחופה וקידושין

ואני רוצה להודות לך מעומק ליבי ונשמתי על שילדת אותי, גידלת וחינכת אותי למי ומה שאני.. מחר אני לובשת לבן..

 

אבל, לצערי, כנגד כל הסיכויים כל זה לא באמת קרה

לבשתי לבן בצורה אחרת אימא..

 

לבשתי לבן אבל לא של כלה.. לבשתי לבן של תכריכים

היום הייתי צריכה להיות בת 27

וכל זה אינו אלא פיקציה פרי דמיוני, שהרי אינני בין החיים, אני נמצאת בעולם הנשמות,

 

 

 

 

 

כי את אימא בחרת בשבילי אחרת

ברגע אחד של חולשה סגרת לי את היומן..

סגרת לי את יומן החיים ולעולם.

יומן חיי ריק מתוכן והמסע שלי הוא בסך הכל כמה שבועות אצלך ברחם

לא זכיתי להיוולד וגם לא זכיתי לנשום את אוויר העולם

לא זכיתי לחגוג ימי הולדת וגם לא עוגת שוקולד עם נרות קצפת ובלונים

וכנראה שגם לעולם לא אזכה.

 

אימא, ברגע אחד של חולשה גדעת לי את כל זה!

אני יומן חיים אבוד. ולעולם אשאר כך.

 

אימא, אני בטוחה שגם את לפעמים מאוחר בלילה במיטה את חושבת עלי, מי הייתי יכולה להיות, איך הייתי נראית ומה היה עולה בגורלי לו ואילולא…

 

***

רוחמה אפרתי  B.A פסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLPתת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה בנושאי פסיכולוגיה, תת מודע, יהדות וחסידות. מומחית בבעיות רגשיות  לילדים ומבוגרים.  לפרטים: 054-2176644

 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה