לכל איש יש תיק
לכל איש יש את הסיפור שלו, את עושר חייו וגם את החיסרון שלו. אין באמת אדם בעולם הזה שיש לו הכל. אם יש לך שם יש לך תיק, וזה לא פוסח על אף אחד.
לכל איש יש תיק. נכון, המשפט המקורי שכתבה זלדה המשוררת הוא "לכל איש יש שם", אבל נראה לי שאם היא היתה כותבת את זה בזמננו זה היה הופך ל"לכל איש יש תיק".
לכל איש יש את הסיפור שלו, את עושר חייו וגם את החיסרון שלו. אין באמת אדם בעולם הזה שיש לו הכל. אם יש לך שם יש לך תיק, וזה לא פוסח על אף אחד.
אז מה הקטע? איך זה שאנחנו יודעים את זה? אבל ההבנה לא באמת יורדת, במיוחד לא ברגע שהחסרון בולט כמו סמרטוט אדום מול חוטמו של השור? כי כשאני מסתכלת החוצה זה נדמה לפעמים שלשכנה יש הכל. נכון, הכלב שלה לפעמים בורח לחצרות של אחרים, אבל חוץ מזה היא מושלמת והחיים שלה מושלמים. יש לה את כל מה שחסר לי…
החיסרון הוא חלק בלתי נפרד ממציאות האדם בעולם הזה, הוא בסיס בבריאה שלנו. ה' רצה שנחייה חיים חסרים, על אף ההשתוקקות הבלתי נפסקת שלנו למלא את החיסרון. רק ככה יש בחירה, רק ככה אפשר באמת להתקרב אליו יתברך. אבל זה לא פשוט הפרדוקס הזה, ולפעמים אפילו מרגיז. האם נועדו לחיות במעגל חיים שכזה? האם אנו נידונים לרדוף אחרי האושר? השלמות? הסיפוק? ומה זה בעצם אומר?-
אם יש לי כסף אני באמת מסודרת? אם יש לי בעל אני יכולה לסמן וי? אם יש לי קרירה מצליחה, הכרה ומימוש עצמי אז אני יכולה לגמור על ההלל?.
אז איך בכל זאת ממלאים את הבורות השחורים בחיים שלנו?
לכל אחד מאיתנו יש את ה"שכנה" הזאת שנדמה לנו שיש לה הכל, שאצלה לא תקף חוק החיסרון, היא לא נזקקת לבחור בטוב. אבל אנחנו חייבים לזכור שאין בעולם אדם שהכל שלם אצלו, וגם לצדיקים יש תיקונים וניסיונות אינספור (אפילו יותר מאיתנו). אז מה עוד נותר לעשות חוץ מליפול בתסכול עמוק?.
איך אפשר להתגבר על התיקיות האלו בחיים? והאם נידונתי תמיד להיות חסרה ותקועה בתחום מסוים בחיי, שהלא אם פתאום אזכה בלוטו, ה' אולי ייקח לי חלילה משהו חמור וכואב יותר במקום?
ראינו לאחרונה מסביב זוגות נשואים מאוד מצליחים שחווים חורבן הבית באופן העמוק של המילה. אז מצד אחד יש פרסום וקריירה, ומהצד השני תהום עמוקה וכואבת שקשה לטפס ממנה בחזרה.
אז איך בכל זאת ממלאים את הבורות השחורים בחיים שלנו?
לא המצאתי את התשובות, הן ברורות ובידי כולנו, רק אסדר אותן כאן, לפחות את מה שהצלחתי עד כה לגלות:
- לומר תודה– זה גורם לנו להכיר במה שיש, להאיר את הנקודות הטובות בחיים שלנו, לראות את חצי הכוס המלאה ולשמוח בה.
- לזכור שהכל לטובה– ברור שה' רוצה את טובתינו המוחלטת, אזי גם החיסרון הוא בעצם יתרון. זה בעצם חסד גמור שמחופש בתפישתנו לדין.
- לא להתייאש– "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" אמר החכם באדם. וככל שההמתנה יותר ארוכה כך המתנה יותר מוערכת והסיפוק ממנה גדל.
- אדם לעמל יולד/ יגעת ומצאת- תאמין– על אף הרצון שלנו לקבל את הכל עכשיו ומיד, העניין בחיים הוא הדרך ואם אנחנו באמת רוצים לאחוז במשהו אנחנו חייבים לעמול עליו. אין אדם מצליח שלא עובד קשה. אין!
- איך שזה ככה זה טוב– כדאי להרפות את הדמיונות של "איך אני צריך לחיות" ו"מה ראוי שיהיה לאדם בגילי ובמעמדי" ולשמוח במקום בו אני עומד, הרי גם שם נמצא ה' יתברך…
* * *
שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
