תמונה שבורה

עדיין לא ברור לי איך וכיצד אנחנו מלאות הרגש, הנתינה, היופי, החן והאהבה מסוגלות לשנוא את עצמנו עד כדי ביזיון והשפלה ממשית?

1 דק' קריאה

רוחמה אפרתי

פורסם בתאריך 21.01.20

הסתכלתי באלבום התמונות הדיגטלית זה ששמור במחשב. "יו, איזה נורא אני נראית פה" אמרתי לעצמי.. ואז חלפה במוחי המחשבה, שאותה תקופה לא זכורה לי כ"כ נעימה ואני גם לא במיוחד אוהבת את עצמי שמה.

ואז חשבתי לעצמי עד כמה אנחנו בעיקר הנשים יכולות להיות עם הרס עצמי כ"כ גדול ולשנוא את הדבר שהכי יקר לנו, את עצמנו ממש! תחשוב על זה, זה איום ונורא.

בינינו, עם יד על הלב, למי מאתנו לא היה דימוי עצמי שלילי לגביה?? פתאום פותחים אלבום משפחתי או מכל גיל וסיטואציה, פה מגלים שהיינו שמנות, שם לא מתלבשות כמיטב האופנה, האיפור היה מזעזע והבגדים שנות החמישים. ופתאום צץ לו כפל ובפרופיל את חושבת שאת נראית כמו גולדה מאיר..

הדימוי העצמי שלנו ניזון מכמות השליליות שאנו מייצרות לו באופן מרשים ועובד כמו בית חרושת לייצור פסולת משחיט תעשייתי.
 

עדיין לא ברור לי איך וכיצד אנחנו מלאות הרגש, הנתינה, היופי, החן והאהבה מסוגלות לשנוא את עצמנו עד כדי ביזיון והשפלה ממשית?

* * *

רוחמה אפרתי B.A בפסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLP  תת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה, מעבירת סדנאות וערבי הפרשת חלה. לפרטים: 054-2176644

 

 

 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

אתם מכירים מישהו שאוהב לסבול? אני מכיר, ואני מכיר הרבה מאוד אנשים כאלה. למען האמת, כמעט כל האנשים שאני מכיר אוהבים לסבול ואפילו מכורים לסבל...

Featured Products