חיים בגן עדן

איך זה יכול להיות?!

השבוע שמעתי רעיון חזק מאוד, ואני חושב שהרעיון הזה צריך ללוות כל אחד מאתנו. המסר שיוצא ממנו מעצב את כל ההסתכלות על העולם ועל החיים וההפנמה שלו תקבע לך בדיוק איך תחווה את החיים שלך!

הרעיון הוא כזה.

בפרשת בראשית מסופר שאדם הראשון היה בגן עדן. הכול היה נפלא. היה לו כל מה שהיה צריך. נשאר לו רק להתענג. הבורא ברא את האדם כדי לחיות במציאות הקסומה הזאת.

אבל…

אדם הראשון עבר על הציווי של הבורא ואכל מעץ הדעת. הוא לא עמד בניסיון. כתוצאה מכך כתוב שהבורא גירש אותו מגן עדן. הוא שלח אותו לעולם קשה ואכזרי, עולם של התמודדות בזוגיות ובפרנסה. במקום להתענג בגן עדן, הוא מתחיל לאכול קוצים ודרדרים.

נשאלת השאלה, איך זה יכול להיות שהבורא מגרש את יציר כפיו מגן עדן? הרי הבורא כולו טוב ומיטיב וברא אותנו כדי להתענג, כדי שיהיה לנו בדיוק כל מה שדרוש לנו ונחיה חיים של גן עדן – איך זה יכול להיות שהוא בכבודו ובעצמו מגרש את האדם לעולם של מחסור וחיים קשים?

אנחנו עדיין בגן עדן

בא יהונתן בן עוזיאל ומתרגם את הגזירה על אדם הראשון כך: "נגזור עלוהי ונטרדיה מן גינתא דעדן" ואת הפסוק "ויגרש את האדם" הוא מתרגם באותו הקו: "וטריד ית אדם". זה לא היה גירוש ממש אלא הטרדה. כלומר, האדם אכן נשאר בגן עדן, אבל ההטרדות הדמיונות והבלבולים – יוצרים אצלו תפיסת מציאות שהוא חושב ומרגיש שהוא בעולם קשה ואכזרי, בעולם של עמל וקללה, יזע ומרירות.

יוצא שאנחנו עדיין בגן עדן, אבל אנחנו לא מרגישים את הגן עדן בגלל כל הטרדות שתופסות לנו את המוח ואת הלב. אבל יש לנו בחירה מלאה להיפטר מכל הטרדות ולחזור ולחיות בגן עדן. וכמובן יש לנו גם אפשרות להמשיך ולחיות בעולם הבלבול והדמיון ולאבד את הרגשת הגן עדן, להיות בגן עדן ולהרגיש גיהינום. גן העדן והגיהינום – זה הכול בראש שלך.

ומדוע זה דווקא העונש? כי כשהאדם היה בגן עדן – במקום לשמוח בחלקו ולהודות לה' ולהתענג הוא החליט לראות את כל המציאות בצורה דימיונית כאילו שהאיסור לאכול מעץ הדעת פירושו שאי אפשר לאכול מכל העצים, וכאילו שה' רוצה את רעתם וכו' כמבואר בפסוקים ובמפרשים. והעונש הוא בדיוק מידה כנגד מידה – אתה בחרת לחיות בדימיונות שיצרת לעצמך ולהתעלם מהמציאות הטובה, אתה תקבל שִכְבָה עבה של טרדות ודמיונות והבחירה שלך תהיה לנתק את עצמך מהטרדות ולהתבונן במציאות האמתית שבעצם הכול טוב ומושלם וכך לחזור לגן עדן.

הזיווג שלך זה גן העדן שלך

כל הצער והסבל בעולם הזה נובעים רק מהטרדות. מזה שאנחנו לא מרגישים את הגן עדן וחושבים בטעות שחסר לנו ושאנחנו בגיהינום. זה יסוד להרבה מאוד דברים בחיים, וזה היסוד לתיקון הברית ולשלום בית. נכתוב את הדברים לגבר אבל הם נכונים כמובן גם לאישה.

לכל אחד יש זיווג. העבודה שלו היא להבין שהזיווג שלו זה הגן עדן שלו. זה חלקו. והוא צריך לשמוח בחלקו. חוץ מבת הזוג שלך, אין לך אף אחד בעולם. אם אדם היה מרגיש כך, הוא באמת היה אוהב את אשתו ושמח בה והיה לו גן עדן.

אבל אם הוא מסתכל בחוץ וחומד נשים אחרות – הוא מתחיל להרגיש גיהינום כאילו ה' מונע ממנו את כל הנשים ומשאיר אותו "רק" עם אשתו. הוא מתחיל להרגיש שהגן עדן שלו זה גיהינום, והו לא מבין שכל מה שיש בחוץ זו לא מציאות אלא אלה רק טרדות שמגרשות אותו מגן העדן שלו.

כשאדם מסתכל החוצה הוא "נוטה מזיווגו" כהגדרתו של רבי נחמן, כלומר הוא בוגד בזיווגו, יש בגידה בעיניים, יש בגידה במחשבה, יש בגידה בלב, ויש בגידה במעשה ר"ל. הצד השווה הוא שברגע שאדם מתחיל לבגוד הוא נטרד מגן העדן שלו ומתחיל לחיות חיים של בלבולים ודמיונות.

שמירת הקשר הפנימי

ימי השובבי"ם הם ששת השבועות שבהם קוראים בתורה את תחילת ספר שמות. בשבוע שעבר כתבנו שימים אלה מסוגלים לתיקון הברית. רבי נחמן מגלה שכל הבעיות בשלום בית מגיעות מפגם הברית, מזה שאדם נוטה מזיווגו, ורק על ידי תיקון הברית ניתן לזכות לשלום בית ולחיבור אמתי.

כי אין הבדל בכלל בין רווק לנשוי, לכל אחד ישנו זיווג אמתי אחד שעליו לשמור לו נאמנות מוחלטת. כי הקשר בין איש לאשתו, גם לפני הנישואין, מתחיל מהקשר הפנימי שבין הנשמות, וכל שכן לאחר הנישואין. כאשר הקשר הפנימי הזה מתקלקל – נעשה קלקול חיצוני, כלומר שקשה לו להתחבר עם בת זוגו וזה מתבטא בעיכוב בשידוך או בקשיי שלום בית – אין חיבור, אין שפה משותפת, לא מצליחים לחיות באחדות…

בשבוע שעבר כתבנו על המגיפה הנוראה של העיכוב בשידוך בדורנו. ואותו דבר בדיוק בנושא הבעיות בזוגיות – מכיוון ששתי הבעיות האלה נובעות מאותו שורש, כלומר מפגם הברית.

אנחנו נמצאים בדור שבו אחוזי הגירושין נוראיים, ונורא עוד יותר לשמוע על החוסר בנאמנות בין בני זוג או על המציאות הכואבת שבני זוג נשארים נשואים, אבל במקרה הטוב אין ביניהם שום קשר ובמקרה הרע הם חיי חיים מרים ומרורים.

יש תיקון!

והשורש של הכול הוא פגם הברית, ופגם הברית הוא למעשה הפגם של הגירוש מגן עדן. אם האדם היה חי את המציאות הוא היה רואה שתנאי החיים שלו הם הגן עדן שלו, אשתך היא האישה המושלמת בשבילך ובעלך הוא הבעל המושלם עבורך. אלא שהיצר הרע מטריד אותנו בדמיונות כוזבים וזה מה שמגרש אותנו מגן העדן שלנו וגורם לנו להפסיד את החיים.

אבל החיזוק הגדול הוא שיש תקווה. אין ייאוש! כמו שאנחנו מאמינים שלכל הסבל והצער יש גורם שהוא פגם הברית, כך צריך לדעת שיש תיקון ויש בכוחנו לתקן ויש בכוחונו לחזור ולחיות בגן עדן למרות כל הטרדות. אנחנו מאמינים שה' ברא אותנו כדי שנחיה בגן עדן והוא רוצה ומשתוקק שנתגבר על הטרדות ועל הדמיונות ועל הסחות הדעת של היצר. הוא רוצה לעזור לנו להתגבר על הכול ולחזור ולהרגיש את הגן עדן שהוא ברא עבורנו והניח אותנו בו.            

ה' רוצה לשכון בתוך כל בתי ישראל ולמלא את בתינו בשלום, בברכה, ובטובה. אנחנו צריכים רק להתחזק ולהפסיק לגרש את השכינה. להפסיק לבגוד זה בזו וזו בזה. כל מבט על אישה זרה הוא בגידה, ולכן כל גבר חייב לשמור את העיניים מכל משמר; וגם כל חוסר צניעות בלבוש האישה ובהתנהגות שלה הוא בגידה, וכדי לחיות חיים של גן עדן היא חייבת לשמור על צניעות מוחלטת על פי גדרי ההלכה.

והימים האלה, ימי השובבי"ם, מסוגלים מאוד לשינוי המעשים לטובה. אלה ימים שבהם יש סייעתא דשמיא מיוחדת לכל מי שבא להיטהר. עלינו רק להרים עיניים לשמים ולבקש מהבורא: "אבא יקר, בראת אותנו בגן עדן, אלא שהטרדות של היצר הרע מגרשים אותנו מגן עדן. תן לנו דעת, עזור לנו להתגבר על הדמיונות. עזור לנו לשמור על עצמנו, להישאר נאמנים לבני ובנות זוגנו, להישאר נאמנים אליך ולתורתך ולמצוותיך. אתה רוצה לעזור לנו ומחכה לתפילותינו, רחם עלינו".

אחים יקרים, נתחזק כולנו בשמירה על הגן עדן שלנו. גם אם אתם נשואים וגם אם אתם עדיין לא נשואים, הסוד של החיים הוא לשמור על עצמכם נאמנים לחלוטין לבני זוגכם. זה אומר לשמור על העיניים, כי אחרי שהעין רואה הלב חומד וקשה מאוד להתגבר. וזה אומר לשמור על גדרי הצניעות שהם מה ששמר על בתי ישראל בכל הדורות והם מה שיציל אותנו וישמור עלינו גם בדור העני הזה.

אהבה זה דבר יקר מאוד. תשמרו את הלב שלכם ואת האהבה שלכם רק לבני הזוג שלכם כדת משה וישראל וכך תבטיחו לעצמכם חיים של גן עדן. וגם אם עד היום קרה מה שקרה, אף פעם לא מאוחר לתקן ולהתחיל התחלה חדשה. זה הזמן להתחזק ולחזור לחיות חיי גן עדן בעולם הזה.