הקורונה

אימת הקורונה הצליחה לתפוס את כולנו.

גם יוצאי הודו ומתרגלי המדיטציות שבינינו מתחילים להילחץ.

המידע המעורפל שמתפשט ברחבי הרשת, תיאוריות הקונספירציה על יצירת המגפה על ידי ממשלת סין וכמובן התקשורת בארץ ובעולם שרק מחפשת סיפורים דרמטיים שיזעזעו אותנו ויעלו את הרייטינג, מגבירים את החרדה העולמית.

שום דבר לא ברור וחד משמעי ורב הנסתר על הגלוי. כמה באמת מתו עד היום מהוירוס הקטלני הזה? כמה חולים מאובחנים יש? איך וירוס הקורונה, שהיה כבר ידוע ומוכר, הפך פתאום למגפה שמתפשטת בקצב כה מהיר ומדבק?

האם חשיפה למידע תורמת להגנה שלי ושל משפחתי?

האם ככל שאשביע את סקרנותי ואיחשף לפרטים רבים על נגיף הקורונה ועל המספר העולמי של הנדבקים, אני אוכל להתגונן מפניו באופן מוצלח יותר?

אנחנו חיים בדור שסובל מעודף אינפורמציה.

מוצפים בידיעות חדשותיות ללא הרף, אנחנו מנסים לשרוד ולהישאר אופטימיים ואפילו רגועים.

אבל, זה לא באמת עובד לנו.

תדמיינו את עצמכם על אי אקזוטי, אי-שם באיזה אוקיינוס כחול וצלול, מנותקים לחלוטין מכל הרעש הטכנולוגי שמקיף אותנו בחיינו המודרניים הלחוצים. שם לא שומעים חדשות, לא פרסומות ותשדירי בחירות, אין פלאפונים וצפצופי הודעות. על האי הזה יש שקט מוחלט, מלבד ציוץ הציפורים ורחש גלי הים.

השלווה הזאת היא התחושה שמרגיש בעל הביטחון האמתי שבוטח בה'. אין לו שום דאגות. הוא נשאר רגוע ויציב בכל מצב, לא משנה מה קורה כרגע בעולם. הוא יודע שכל מה שקורה מתנהל בהשגחה פרטית מדוקדקת עם כל אחד ועליו לעשות בעיקר השתדלות רוחנית ומעט השתדלות מצד הטבע, לקיים את מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

המילה "דאגה" מורכבת מהאותיות א' עד ה', מלבד האות ב' שמייצגת את הביטחון. כי כשחסר ביטחון יש דאגה.

בהלת הקורונה מתחזקת אצלנו בכל עת שאנו חשופים למדיה או לאנשים שמספרים לנו בהיסטריה מה קרה ומה יתכן ויקרה. גם אם המידע הזה נכון, הוא מגביר אצלנו את תחושת החרדה ומשפיע על התפקוד שלנו וכמובן על הגוף והנפש.

על אף הסקרנות והרצון לדעת כמה שיותר, עלי לשאול את עצמי: האם הדיבורים האלה עושים לי טוב? האם הם נחוצים ובאמת יצילו אותי מכל פגע ומגיפה?

טבע האדם הוא להימשך לדרמות. ואם אין דרמות סוערות ומעניינות בסביבה אנחנו דואגים לייצר אותן. כי אנחנו מכורים לדרמה!

הנזק שזה עלול להסב לנו הוא חוויה גופנית ונפשית של מתח ושל לחץ בלתי פוסק, כמעט לכל אורך שעות היממה. וזה מחיר כבד מדי שלא מוביל לשום דבר מועיל שמניב פתרון לבעיה.

ויותר מזה, הרי בעתות לחץ המערכת החיסונית שלנו מושבתת, וזה בטח לא יעזור לנו להתגבר על הקורונה.

 אז בשביל מה? מה יועיל כל הלחץ הזה?

וכבר אמר איוב: "באשר יגורתי בא לי". הפחד מעיד על חוסר ביטחון בה' ואילו על הבוטח בה' נאמר "חסד יסובבנו".

כך שהמסקנה המתבקשת היא שהלחץ והחרדה לא יסייעו לנו בשום צורה שהיא, אלא להיפך.

אז איך אני אצליח לא להילחץ כל כך? אני לא אציף את עצמי באינפורמציה לא מועילה בנושא הזה.

תנסו להיזכר בהיסטריות העולמיות שהיו לנו בשני העשורים האחרונים: באג 2000, שפעת העופות, שפעת החזירים, מגפת הסארס, מגפת האבולה, האנתרקס, הפרה המשוגעת ועוד.

הפער בין הטירוף שתקף את העולם סביבם והתחזיות הפטליסטיות לבין המציאות, הוא עצום.

כמה אנשים מתים או נפגעים מדי שנה בתאונות דרכים? הרבה יותר מכל הנפגעים הישראלים במגפות שהיו בשנים האחרונות. אבל זה לא נושא מספיק סוער ומסקרן לדבר עליו כמו הקורונה. לתאונות אנחנו כבר רגילים. לקורונה, עדיין לא.