אמת ואמונה

 

עיקר הרחמנות, שצריכין לרחם על ישראל, הוא להכניס בהם האמת, ולהוציאם על ידי זה מעוונותיהם, ולקרבם להשם יתברך, וזה בחינת "תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם" (מיכה ז) – שעיקר החסד לאברהם, שעושה עמנו השם יתברך, הוא מה שנותן האמת ליעקב.

 

 

 

היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים, ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד, אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל. כי הם מדברים רק בדרך הקשים מינה וביה עד שבאים לאיזה מופת, אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל, ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת העונש, כי עיקר העבודה בתחילה היא רק מחמת יראת העונש ובלי יראת העונש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה’. ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה, כי עובדים מאהבה הם מועטים מאד מאוד ועיקר הוא יראת העונש. כי היראה עילאה בגין דהוא רק ושליט וכו’, היינו יראת הרוממות לאו כל אדם זוכה לזאת היראה, אבל עיקר העבודה הוא רק על ידי יראת העונש אצל רוב בני אדם.

 

ומי שלומד, חס ושלום, בספרי מחקרים והפילוסופים נכנס בליבו ספקות וכפירות. כי כל אדם נולד עם רשעות. כי טבע כל אדם נמשך אחר רשעות, היינו אחר תאוות רעות של העולם הזה רחמנא לצלן. רק מחמת יראת העונש הוא שובר תאוותו ונכנס בדרכי ה’. אבל כשלומד באותן הספרים של חקירות, חס ושלום, אזי מוצא לעצמו ספקות וכפירות שהם סיוע לרשעות שלו שיש בו בטבעו. ועל כן אין אנו מוצאים כלל שיהיה איזה אדם נעשה איש כשר וירא ה’ על ידי ספרי המחקרים אף על פי שנמצא בדבריהם איזה דברים ממידות טובות וכיוצא בזה, ואעפ"כ הכל הבל כי הפסדם מרובה משכרם כי הם מבלבלים דעת האדם מאד.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.