התחזקות

 

דע, שבני אדם יש להם כוח למנוע ולהסית את האדם, להרחיק אותו מעבודת השם יתברך ומצדיקי האמת, יותר מן היצר הרע. על כן מי שרוצה באמת להתקרב אל האמת, צריך שתהיה לו התחזקות גדולה כנגד הליצנים והמסיתים והמונעים ואל יתבייש מפני המלעיגים כלל.

 

אולם העיקר הוא לב חזק ואמיץ. וכשיש לו לב חזק ואמיץ אז אין לו שום מניעה, בפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון, או שמונעים אותו בני ביתו, חותנו, אביו או אימו, מכל שכן שאר אנשים שמונעים אותו על ידי דבריהם ובליצנות שלהם מלהתקרב אל האמת – הכל בטל ומבוטל למי שמחזק ומאמץ את לבבו בהשם יתברך. גם כשיש לאדם לב חזק ואמיץ, אין שום מקום שימנעהו מעבודתו יתברך, ואין לו שום התנצלות לומר שבמקום זה או אחר אי אפשר לעסוק בעבודת השם, כי כשיש לו לב והוא חזק ואמיץ, כל המקומות של כל העולם הם שלו.

 

 

 

כשבא השדכן אל רבנו והציע שידוך לביתו שרה, את בנו של רבי לייב מדאבראונע, לא הסכים רבנו לשידוך. כששמע רבי חייקל שרבנו אינו מסכים לשידוך פנה אליו ואמר: "הרי כל צדיקי הדור השתדכו עימו, ומדוע לא תסכימו לשידוך?"

 

רבנו שמטיבעו לא התעקש על שום דבר, בפרט אחר חזרתו מארץ ישראל, כידוע, אמר: "הרי איני רואה כאן חתן! נו שיתן המחותן עשרת אלפים רענדלאך" (כל רענדל שווה שלושה רובלים).

 

סכום זה היה סכום עתק ורבנו העלה בכוונה כל כך את הסכום כדי שלא יסכים לזה רבי לייב ובזה יתבטל השידוך. אולם השדכן, כשאמר זאת לרבי לייב, הסכים רבי לייב תיכף ומיד, כי היה עשיר מופלג.

 

כשחזר השדכן אל רבנו ואמר לו שרבי לייב מסכים לתנאו, הפטיר רבנו ואמר: "נו, זרקנו בת לנהר הדניפר".

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.