פרנסה

 

עיקר התגברות המן-עמלק הוא על ידי עזות הסטרא-אחרא, ועל כן התפאר המן בעושרו, ורצה להתגבר על ישראל, חלילה, על ידי עושרו, בבחינת:"עשרת אלפים ככר כסף", כי העשירות הוא בבחינת עזות, ועל כן היה רוצה להתגבר בעזותו הרעה על ישראל, וסבר שאין לישראל שום עזות כלל, ועל כן לא יוכלו חלילה לעמוד כנגדו.

 

וזה נעשה בכל דור ודור, שמתגברים עזי-הפנים לבלבל את הכשרים מעבודת השם, והם סוברים שכל העזות הוא רק אצלם, ואין לבני ישראל הכשרים והתמימים שום עזות כלל, כי הם ענווים ושפלים והולכים בתמימות ובפשיטות, ועל כן רוצים עזי-הפנים להתגבר עליהם. אבל אינם יודעים שאדרבא, הכשרים והענווים הם חזקים בעזות גדולה שבקדושה כל כך, עד שיכולים לעמוד ולהתגבר ולבטל כל מיני עזות של הסטרא-אחרא, כי "אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם", וכמו שכתוב: "ה’ עוז לעמו יתן", כי באמת אי אפשר להכנס לקדושה בשלימות כי אם על ידי עזות שבקדושה, בבחינת "הוי עז כנמר".

 

ועל כן באמת היתה מפלת המן על ידי שהתגברה אסתר בעזות גדולה שבקדושה ונכנסה בעצמה בחצר בית המלך הפנימית, וכן אחר כך אמרה על המן הרשע בפניו ובעיניו: "איש צר ואוייב המן הרע הזה", ועל ידי זה היתה עיקר מפלתו על ידי העזות שבקדושה זאת.

 

 

פעם הושיט רבי משה חינקעס לרבנו צנצנת קאווע, וכשהעמיד את הקאווע על השולחן, התהפכה הצנצנת ונשפך הקאווע.

 

אמר לו רבנו: "כפי הנראה, לא נהיה מחותנים!". ואז היה רבי משה חינקעס חשוך בנים, ואחר הסתלקות רבנו, שגרש את אשתו על סמך שאמר לו רבנו ז"ל קודם פטירתו בין הצוואות, שאם יגרש את אשתו יהיו לו בנים.

 

ולקח את רבי אברהם דב, נכד רבנו לחתן לבתו, ואחר כך בעת המחלוקת, שנתרחק משה חינקעס מאנשי שלומנו, גרש רבי אברהם דב את ביתו של רבי משה, ונתקיימו דברי רבנו ז"ל.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.