צדיק

 

עיקר מלחמת המן-עמלק שבכל דור ודור הוא בעניין התקרבות לצדיקי אמת, כי עיקר החיות שבקדושה בגשמיות וברוחניות, הוא על ידי צדיק האמת, שאצלו כל הרוח חיים של התורה הקדושה, ועל ידי זה הוא משלים כל החסרונות שבעולם והוא מכפר על כל העוונות בבחינת: "ואיש חכם יכפרנה", ועיקר קיום העולם על ידי הצדיק הזה.

 

אבל לעומת זה, יש בכל דור מתנגדים וחולקים על הצדיקי אמת, שיניקתם מבחינת הרב שבקליפה, שהוא בחינת עשו, בחינת המן-עמלק. והם ממשיכים הרוח חיים שלהם מהם, ובאמת אינו בבחינת רוח חיים כלל, אלא רק בבחינת רוח הטומאה, רוח סערה. והרוח סערה גדול בשעתו ומצליח מאוד, כי נדמה להם שיש להם כל הגדולה, אבל הוא רק לפי שעה, ולבסוף כלה ונאבד, וגם בשעת הגדולה הם מלאים חימה, יגון, אנחה, כעס ומכאובות.

 

 

 

רבי לייבל צערטנער ז"ל ואחיו רבי זושא, נתפסו על ידי שוטרי הגבול, לאחר שעברו את הגבול ללא רשות מרוסיה לפולין, לאחר ששהו בקיבוץ אנשי שלומנו, ולקחו אותם שופטי המאסר לכלא שבזיטאמיר.

 

כששאלו אותם בחקירות אם יש להם איזה ידיד שיכול למסור פרטים ולהמליץ עליהם, נתנו השניים את שמו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל.

 

קראו לרבי לוי יצחק שיגיע לפני השופט. כשנשאל על ידי השופט, מה דעתו על שני אנשים אלו, ענה ואמר: "שני אנשים אלו פרושים הם כל כך מהוויות העולם הזה, עד שאין יודעים ומבינים כלל מהו המושג גבול" – והמשיך רבי לוי יצחק להמליץ עליהם בעוד דברים כאלה, עד אשר שוחררו השניים…