משא ומתן

 

בכל דבר שבעולם, אפילו בכל עסקי חול, בכולם מלובש חיות אלוקות, שהוא בחינת אותיות התורה, המחייה ומקיים את הדבר. וזה עיקר עסק המשא-ומתן, כדי להעלות ולברר הניצוצות הקדושה, שהם בחינת אותיות התורה הנעלמים שם.

 

ועל כן עיקר תיקון המשא ומתן הוא על ידי שלוש בחינות:

 

תיקון אחד הוא – לעשות המשא ומתן באמונה. שלא ישנה דיבורו לעולם ויהיה ההן – הן (הכן יהיה כן), והלאו – לאו (הלא יהיה לא).

 

תיקון שני הוא – שצריכים לקשר פנימיות המחשבה אל התורה, ורק חיצוניות המחשבה תהיה בעשיית המשא ומתן.

 

תיקון שלישי הוא – כשעושה משא-ומתן בדרך הזה (של שני התיקונים לעיל), אזי על ידי גוף העסק מתבררים הניצוצות שבקדושה מהקליפות וחוזרים ועולים לשורשם, וזה התיקון השלישי.

 

ושלושה תיקונים אלו הם בחינת מחשבה דיבור ומעשה.

 

 

 

בסיפור המעשה המובא בספר "חיי מוהר"ן" (סימן פה) – "אורח נכנס לבעל הבית…ושאלו עד היכן אלווה אתכם, ואמר לו: עד אחורי הדלת" – אמרו בזה אנשי שלומנו, שכן הדבר הנצרך בעבודת השם יתברך, שחייבים לצאת מהרגילות שיש לכל אחד, כל אדם והרגליו, כי אם ישאר בביתו והרגליו שהרגיל את עצמו, לא יוכל להתעלות במדרגות רמות שרוצה הצדיק להביאו, וחייב להשליך עצמו על הצדיק ולהיכן שיפנה אותו הצדיק, יפנה, ורק אז יוכל לקבל אור הצדיק. כי חייבים מסירות נפש כלשהי וסילוק יישות העצמי ("אני") כשרוצה להתקרב באמת לצדיק, ועל כן אמר לו: "עד אחורי הדלת", היינו אחר הבית המרמז על הסדר והרגילות.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.