שיחת היום

 

כל הצרות והתלאות והיסורים, רחמנא ליצלן, שהשם יתברך שולח על האדם, הכל הוא רק לקרב ולא להרחיק, חס ושלום, כי "כל מה דבעביד רחמנא לטב עביד". על כן צריך האדם להרגיל עצמו מאוד בתודה והודאה להשם יתברך על כל החסדים והנפלאות שעשה עימו עד הנה ברוחניות ובגשמיות.

 

וגם בתוך הצרה עצמה, בודאי יש בה כמה וכמה הרחבות, אם יסתכל עליהם בעין האמת, וצריכים להודות על כל זה להשם יתברך מאוד, ועל ידי זה זוכה שנתגלה אחדותו הפשוט יתברך מתוך פעולות משתנות, ואז ממילא מתבטלות כל הצרות והיסורים, רחמנא ליצלן, שהם בחינת פעולות משתנות, ואז צריך להודות להשם יתברך ביותר, ועל ידי זה נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות, וכן חוזר חלילה, עד שזוכה על ידי זה שמוצא ההרחבות שבתוך הצרה עצמה ומודה על זה להשם יתברך, על ידי זה דייקא יוכל להתפלל ולשפוך שיחו לפני השם יתברך שיעזור ויושיע לו ישועה שלימה, מאחר שכבר הגדיל חסדו עימו כל כך, וכמו שכתוב (תהלים כז): "עזרתי היית, אל תטשני" וכו’, וכיוצא פסוקים הרבה.

 

 

 

 

רבי מיכל בן רבי יצחק, נכד רבי נתן, אמר פעם רמז בכתוב בירידת המן ביום השישי, שבאו "נשיאי העדה" אל משה ושאלו אותו לסיבת ירידת המן בכמות כפולה, שלכאורה קשה: מדוע באו רק נשיאי העדה, הלא כולם ראו איך שיורד המן בכפל משאר הימים? ולמה באו רק נשיאי העדה אל משה?

 

באר שבזה אנו למדים שדווקא נשיאי העדה, שהם הצדיקים, הם השמים לב לכל שינוי, ותיכף באים לשאול על השינוי, ואז באמת גילה להם משה שירד "לחם משנה", מחמת שלמחרת הוא יום השבת, ועל כן ניתן להם לחם למשך יומיים.