טעויות בתפילין , תקון ועשית תפילין ,תפילין רבנו תם

 

א. ספר תורה שהסופר ניקד בו על אות שי"ן מצד ימין של האות, להורות על שי"ן ימנית או משמאל אות השי"ן, צריכים לתקן ספר תורה זה ולמחוק ממנו כל סימונים אלה, אף אם נעשו על ידי דיו, אלא בציפורן.

ב. סופר שהניח אויר חלק בין פסוק לפסוק כמלא אות, יש להכשיר ספר תורה זה. ועל כל פנים הדבר ברור שאין לעשות כן לכתחילה בספר תורה.

ג. ספר תורה שכתוב בו ויהיו כל ימי נח, יש להכשירו, שכן יש מסורת קדומה לכתוב כן. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

ד. אותיות שבספר תורה או תפילין הנראים בהם פירודים רק על ידי מיקרוסקופ, וכדומה, אבל על ידי עין חדה ובריאה אין נראים בהם פירודים כלל, אין לפסול ספרי תורה אלה.

ה. לכתחילה יש לחוש לדברי המצריכים לכתוב את האזכרות כסדרן, ולא רק בשם המיוחד הוי"ה ב"ה, אלא גם בשאר שמות שאינן נמחקים צריך להקפיד על כך. ובדיעבד אם כתב את השם למפרע אין לפסול הספר תורה משום כך, וכל שכן אם נעשה אחר כך פירוד או מחק וטשטוש באותיות הראשונות של השם, שמותר לתקנם בלי שום פקפוק, ולפיכך אותיות הוי"ה שנמחקו מקצתן בדיעבד אין לפסול הספר תורה בשביל כך, וכל שכן אם נעשה מחק וטשטוש באותיות הראשונות של שם, שמותר לתקנם בלי פקפוק, וכבר העידו האחרונים שכן פשט המנהג להקל בדיעבד.

ו. מי שכתב י’ה’ו משם הוי"ה, יש לחוש לדברי האחרונים שאומרים שאסור למוחקו, כיון דהוי עיקר שם ה’.

ז. תיבה התלויה בין שיטה לשיטה בספר תורה, הספר תורה כשר לקרות בו.

 

 

ח. אם נצרם קצת מהרצועה ונשאר ברוחבה שיעור כשעורה, יש להכשיר תפילין אלה.

ט. בדין בתי התפילין, יש אומרים דמה שצריכות להיות שחורות, הוא מהלכה למשה מסיני, ואין הלכה כדבריהם. ומכל מקום מצווה לעשות עור הבתים שחור, וטוב שישחירם ישראל לשמן, ולא אינו יהודי. ובדיעבד אם הגוי השחיר הבתים כשר.

י. אין לצבוע הרצועות ובתי התפילין בצבע שחור שנעשה מדבר שאינו כשר. אבל אם מערב דבר טמא בצבע שחור כשר כדי להצליל את הצבע ולנאותו, אין להקפיד בזה משום מן המותר בפיך. ולכתחילה אין לשנות ממנהג הסופרים הנזהרים גם במשיחת התפילין שיהיה מדבר כשר, ובדיעבד שמשחם בדבר טמא התפילין כשרות לברכה. וכן לכתחילה אין לשנות ממנהג הסופרים לצבוע התפילין בדיו, אך בדיעבד אם משחם במשחת נעלים א"צ לחזור ולמושחן בדיו.

יא. תפילין בין של יד בין של ראש הלכה למשה המסיני שיהיו מרובעות. וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים. עשאם מרובעות ואחר זמן נתקלקל ריבוען, יש מי שאומר שצריך לרבען. ולכן אם הריבוע שלהם נשתפשף ונעשה עיגול, ואין ריבועו ניכר, אסור לברך עליהם. אבל אם נשתפשף מעט וניכר עדיין הריבוע, מותר לברך עליהם.

יב. מה שנהגו הסופרים להקפיד לכרוך פרשיות התפילין לפני נתינתם בבתים, בקלף כשר קטן, אין זה מן הדין, אלא חומרא בעלמא, ולכן אם כרכו הפרשיות בקלף שאינו כשר, אין לפסול התפילין, שבכל דבר שאינו מן הדין, אין להפקיד משום "מן המותר בפיך".

יג. יש סופרים שנוהגים ליקח עורות ישנים, ומחברים אותם לעור התיתורא, ואינם מדקדקים שיהיו העורות האלה מעור בהמה טהורה דוקא, נראה בדיעבד שאין לפסול, משום שאין הדבר הכרחי לכשרות התפילין, ולכן אין צורך שיהיה "מן מותר בפיך". וכן מה שיש שמושחים את רצועות התפילין בדבר טמא, להבריקם לנוי וליופי, לאחר שהושחרו כדת, יש להם ע"מ שיסמוכו, שכל שאין הדבר הכרחי לכשרות התפילין, אין להקפיד משום "מן המותר בפיך".

יד. יש סופרים שנוהגים לקדור בתוך עובי עור בתיתורא, ופרשיות בתפילין יורדות מחוץ לבתים אל תוך חלל התיתורא, עד שנוגעות בגוף התיתורא, מפני שהפרשיות עודפות על הבתים, ואין נכנסות כולן לתוכן, דעת כמה פוסקים לפסול בזה, כי לדעתם צריך להכניס הפרשיות כולם לתוך הבתים, ולא יצא מהן החוצה כלל, ואין לומר בזה רובו ככולו. אמנם יש חולקים וסוברים להכשיר. ויש להחמיר.

טו. יש ליתן כל פרשה בבית שלה, שתהא זקופה מעומד בביתה. ואם בא הסופר לחתוך מגליונות הפרשיות כדי להכניסן כולן לבתים, אם התפילין חדשות שעדיין לא הניחו אותן, יש לומר שעדיין לא ירדה קדושה על הגליונות, שאין הפרשיות צריכות להן, ולכן מן הדין מותר לקצוץ אותן להכניסן לתוך הבתים. אבל אם כבר השתמשו בתפילין והניחו אותן, אינו רשאי לקצוץ אותן, ועליו להשיג בתים גדולים יותר. ואם עבר וקצץ, אף על פי שלא טוב עשה בעמיו, בדיעבד התפילין כשרות, ומותר להניחן, ואין בזה משום מצווה הבאה בעבירה.

  

טז. במסכת מנחות (לד:), הובאה מחלוקת רש"י ורבינו תם בעניין סדר הפרשיות והנחתן בתוך הבתים של התפילין, לדעת רש"י הפרשיות הן כסדרן בתורה: קדש לי, והיה כי יביאך, שמע ישראל, והיה אם שמוע. ואילו לדעת רבינו תם, הויות באמצע, כלומר: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע ישראל. ורבים מגדולי הפוסקים עומדים בשיטת רבינו תם, ולעומתם רבים עומדים בשיטת רש"י, ולדעתם, התפילין שנעשו כסברת רבינו תם פסולים מן התורה. וכן להיפך, ולכן כתב הסמ"ג, שהירא את דבר ה’ יניח ב’ זוגות של רש"י ורבינו תם. וכן כתבו הטור ומרן השולחן ערוך (סימן לד), שירא שמים יצא ידי שניהם, ויניח ב’ זוגות של רש"י ורבינו תם. ובכדי שלא יעבור על איסור בל תוסיף, יכוין בהנחתן שבאותן שהן כהלכה הוא יוצא ידי חובת מצוות תפילין, והשאר הן כרצועות בעלמא.

יז. לכתחילה היה מן הראוי להניח ב’ זוגות התפילין של רש"י ושל רבינו תם ביחד, ברם דא עקא, שצריך שיהיו התפילין קטנים מאוד, באופן שגודל כל התפילין עם התיתורא והמעברתא לא יהיה יותר משיעור שתי אצבעות, שהוא ארבע סנטימטר, וביחד יהיו התפילין של רש"י ורבינו תם לא יותר משמונה סמנטימטר, כדי שבאופן שכזה יהיו כל שתי התפילין מונחות על הקיבורת של הזרוע, בחצי הנוטה לצד היד, כי אם יהיה אפילו חלק קטן מאוד מהתפילין מונח בחצי החלק העליון הנוטה לצד הכתף, הרי ברכתו על התפילין היא ברכה לבטלה, וגם לא יצא ידי חובת תפילין של רש"י, כי שם איננו המקום הכשר להנחת תפילין כלל, ויוצא שכרו בהפסדו. ולכן כל שקשה מאוד למצוא תפילין כשרים קטנים כל כך, שיהיה אפשר להניחן ביחד במקום הכשר לתפילין ללא כל פקפוק, יש להניחן בז אחר זה, דהיינו שיניח תפילין של רש"י ויברך עליהם עובר לעשייתן, ויקרא בהן קריאת שמע ויתפלל, ואחר התפילה יניח תפילין של רבינו תם, ויקרא בהן פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע, ובזה הוא יוצא ידי חובת כל הפוסקים. וכל שיש לחוש שיפסיד מצוות תפילין על ידי שיניחם יחד ושלא במקומן, יניחן בזה אחר זה.

יח. אף על פי שמרן השולחן ערוך כתב, שלא יניח תפילין דרבינו תם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, מכל מקום בזמן הזה שהנחת תפילין דרבינו תם נפוצה גם אצל אברכים ובעלי בתים יראי שמים, אין לחוש יותר משום יוהרא. ולכן מצווה שכל אחד ואחד יחוש לדברי גדולי הפוסקים, שסוברים כדעת רבינו תם, ומה גם שכן מבואר בירושלמי, ולא יכנס חס ושלום בספק של קרקפתא דלא מנח תפילין. ומכל מקום בחורים רווקים לא יניחו תפילין דרבינו תם, אלא אם כן יודעים בנפשם שמחשבתם טהורה כל זמן שהתפילין עליהם.

יט. הרוצה להניח ב’ זוגות תפילין של רש"י ושל רבינו תם ביחד, ולכן ברצונו להניח התיתורא של תפילין דרבינו תם על המעברתא של התפילין דרש"י, אף על פי שמצד עיקר ההלכה יש מקום להקל בזה, מכל מקום הואיל ורבו האחרונים שהחמירו בזה משום חציצה, יותר נכון שלא לעשות כן, אלא יניח ב’ זוגות התפילין בזה אחר זה.

כ. אסור להפסיק בדיבור בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש גם בתפילין של רבינו תם, ואפילו לענות ברך הוא וברוך שמו, או לדבר בדברי תורה יש להחמיר. אולם אם שמע קדיש וקדושה או שאר ברכות בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש בתפילין של רבינו תם, יענה אמן וקדושה. וכן מותר לברך ברכת רעמים וכיוצא בה, הואיל והיא מצווה עוברת. וכל שכן שמותר לאפרושי מאיסורא. ועל צד היותר טוב יחזור וימשמש בתפילין של יד ויהדקם, ואין צורך לחלוץ אותם לגמרי. וכן יעשה אם עבר והפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש בתפילין דרבינו תם.