נטילת ידיים , כוונת הברכות , ברכת אשר יצר

  

א. המניח תפילין מותר לו לנגוע בזרועו בעת שקושר התפילין, ואין צריך ליטול ידיו.

ב. הרגילים ללכת בשרוולים קצרים, מותר להם לגעת בזרועותיהם במקום הגלוי.

ג. מי שלא היו לו מים לנטילת ידים שחרית, והוצרך לנקות ידיו במידי דמנקי, דעת מרן השולחן ערוך שיברך על נקיות ידים, ויועיל לו לתפילה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן. ודעת הגר"א שיברך על נטילת ידים. ויש אומרים שלא יברך כלל. שהרי אינו יכול לברך בלשון על נטילת ידים, ונוסח על נקיות ידים אינו מוזכר בחז"ל. ושב ואל תעשה עדיף. (סח).

ד. מי שאין לו מים ליטול ידיו ג’ פעמים כדת עם כל זה לא יבטל מלימודו עד שיאיר היום, אלא יטול מעט, או ינקה ידיו במידי דמנקי ויברך ברכות השחר וברכות התורה וכו’, ויניח תפילין ויתפלל, וילמוד, כדין התלמוד והפוסקים. (שאר"י ח"א עמ’ סח).

ה. טוב לרחוץ את הפה בבוקר, מפני הרירים שבפה, שצריך להזכיר את שם ה’ בברכותיו בקדושה ובטהרה. ואם אין המים נקיים וזכים, אין רחיצת הפה מעכבת מלברך. ויזהר לרחוץ פניו בכל בוקר. ומי שנטל ידיו והעבירם על פניו ועיניו, א"צ לחזור וליטול ידיו פעם שניה.

  

 

ו. יכוין בברכות פירוש המילים, וכשיזכיר שם ה’ יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל. ויכוון בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה הוה ויהיה, ובהזכירו אלוקים יכוין שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. ויתן בדעתו שבכל פעם שיזכיר במשך היום שם ה’, יהיה ע"פ כוונה זו. וטוב להתנות בכל בוקר שכאשר יזכיר שם ה’ יהיה ע"פ הכוונות הנ"ל.

ז. ענין גדול להתנות בכל בוקר כשיזכיר בכל יום שם אדנו"ת ב"ה, כוונתי שהוא אדון הכל, ובמקום שנכתב שם בוי"ה ב"ה, כוונתי שהוא אדון הכל, והוא היה הווה ויהיה, וכאשר יזכיר שם אלוקים ברוך הוא, כוונתי שהוא שליט בכל העולמות כולן, ותקיף, ובעל כל הכוחות כולן. אמנם עצה זו אינה מועילה לפסוק ראשון שבקריאת שמע. (שאר"י ח"א עא).

ח. יש להיזהר בכל הברכות לאומרם בנחת לבל יבלע תיבות או אותיות, ולברך בשמחה.

  

 

ט. לאחר עשיית צרכיו, גדולים או קטנים, צריך ליטול ידיו ויברך אשר יצר וכו’. וכבר ביארנו שא"צ כלי לנטילה זו, אלא יכול ליטול מהברז. ומ"מ יטול ג"פ. והמחמיר ליטול מכלי, תע"ב.

י. גם הנשים חייבות בברכת אשר יצר שנתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה. וכן יש לחנך את בניו ובנותיו שיברכו ברכה זו אחר שהוצרכו לנקביהם. וילמדם ברכה זו בע"פ היטב. (שאר"י ח"א עמ’ עד).

יא. כל היום כשעושה צרכיו בין קטנים בין גדולם מברך אשר יצר, אבל לא מברך על נטילת ידים.

יב. אין שיעור להטלת מימיו, שאפילו על טיפה אחת חייב לברך אשר יצר, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה קשה לו, וחייב להודות על זה. (הרא"ש. ש"ע סי’ ז’ ס"ד).

יג. אם שכח לברך אשר יצר, יכול לברכה עד שבעים ושתים דקות. (שאר"י א/עד).

יד. בברכת אשר יצר יש הנוהגים לומר "אי אפשר" א’ בצירי, ויש הנוהגים לומר א’ בחיריק ואין הכרע בדבר, וכל אחד יעשה כמנהגו. [ומרן אאמו"ר נוהג לומר "אי אפשר" בצירי].

טו. מנהגינו לומר "אפילו שעה אחת". והטעם לזה, שהרי יש איברים שאם נפתחים או נסתמים אי אפשר להתקיים שעה אחת. ואין לשנות מן המנהג. [וצ"ל שעה אחת, א’ בניקוד סגול].

טז. מנהגינו לומר רופא כל בשר ומפליא לעשות, וכן הגירסא בגמרא (ברכות ס.), ובהרי"ף והרמב"ם. ויש גורסים: רופא חולי כל בשר, אך אין לשנות מהמנהג. (שאר"י א/עו).

יז. מי שאכל דבר שצריך לברך אחריו ברכה אחרונה "בורא נפשות רבות", ובטרם יברך הוצרך להטיל מימיו ונתחייב בברכת אשר יצר, יקדים לברך ברכת אשר יצר. ואפילו אם הטיל מימיו ושכח לברך אשר יצר מיד, ואכל ושתה שיעור שנתחייב בברכה אחרונה, אף שעשה מעשה באמצע, יברך קודם אשר יצר ואח"כ בורא נפשות. ואם אירע כן באמצע סעודתו, יברך ברכת המזון תחילה ואח"כ אשר יצר. ומכל מקום אם חושש שמא ישכח לברך אשר יצר אחר ברכת המזון, יקדים לברך אשר יצר לברכת המזון. והאוכל עוגה ואח"כ צריך לנקביו, יברך מעין-שלוש תחילה ואחר כך אשר יצר. (שאר"י א/עז – ותוקן כאן ע"פ המבואר בהליכות עולם א’ עמ’ מא).

יח. הטיל מים ולא בירך אשר יצר, והסיח דעתו מלהטיל עוד מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת, דעת מרן השולחן ערוך שמברך אשר יצר ב’ פעמים. ולדינא יברך פעם אחת אשר יצר, דאמרינן ספק ברכות להקל אפי’ נגד מרן. (שאר"י ח"א עמ’ עח).

יט. הסובל מעצירות ושותה סם המשלשל, יש אומרים שצריך לברך אשר יצר בכל פעם ופעם שעושה צרכיו. ויש אומרים שיברך ברכה אחת לבסוף. ומ"מ אם מרגיש שתוך זמן קצר ביותר יצטרך שוב לנקביו, לא יברך אשר יצר עד שינקה מעיו לגמרי. (שם עט).

כ. חולה המטיל מים פעמים רבות ובכאב גדול [שיש לו אבן בכליות], אף על פי כן יברך אשר יצר. (האלף לך שלמה סי’ ב. שולחן גבוה סי’ ז אות ג. באר משה ח"ד סי’ ה).