דין הפסק בסעודה

סימן קעח – דיני הפסק בסעודה- א. היושב בסעודה, לכתחילה לא יעקור ממקומו עד ברכת המזון, אפילו אם הניח מקצת חברים על השולחן, שיש לחוש שישכח לברך ברכת המזון...

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 25.12.07

סימן קעח – דיני הפסק בסעודה
  
א. היושב בסעודה, לכתחילה לא יעקור ממקומו עד ברכת המזון, אפילו אם הניח מקצת חברים על השולחן, שיש לחוש שישכח לברך ברכת המזון. ואפילו הולך לאכול במקום אחר, לכתחילה אין לו לעקור ממקום שהתחיל לאכול שם. ואפילו אם בשעה שבירך המוציא היה בדעתו להמשיך אכילתו גם במקום אחר, גם בזה לכתחילה אין לו לעקור ממקומו. ואם בכל זאת יש לו הכרח לעקור ממקומו, ורוצה לברך ברכת המזון קודם שיעקור ממקומו, ואחר כך חוזר לסעוד בברכה, רשאי לעשות כן. אבל אם עקר ממקומו ויצא אפילו מחוץ לבית, ולא בירך ברכת המזון, וכשחזר לחדר רוצה לברך ברכת המזון ושוב לברך המוציא, לא יעשה כן. והיינו כשאוכל לבדו, ולא הניח אחרים על השולחן. ואם חוזר ומברך ברכה ראשונה כשחוזר יש לו על מה לסמוך, שסוף סוף עושה כדעת מרן. אבל לכתחילה מורים לו שלא כדעת מרן משום סב"ל.
ב. מותר לעקור ממקומו באמצע הסעודה וללכת למטבח כדי להביא עוד מנה לאכול וכו’. וכן הנוהגים להקל לעקור ממקום הסעודה בין הקידוש לסעודה להביא איזה דבר מהמטבח, יש להם על מה שיסמוכו. וכן היושב בסוכה ופוסק באמצע סעודתו להביא איזה דבר מהבית, לא חשיב הפסק. ומותר לעשות כן אף לכתחילה.
ג. כל מה שאמרנו לכתחילה שאין לעקור ממקום אכילתו קודם שיברך ברכת המזון, הוא דווקא בהולך לדבר הרשות, אבל לצורך מצווה אפילו שאינה עוברת, מותר לו לכתחילה ללכת למקום אחר לעשות המצווה, ולברך ברכת המזון כשיחזור למקומו.
ד. היה יושב ואוכל עוגה, או פירות שבעת המינים, ובאמצע אכילתו יצא חוץ לביתו, ושוב חוזר למקומו הראשון לאכול, אין צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה, בין באכל כזית קודם שיצא לחוץ, בין שאכל פחות מכזית. ואם חוזר לברך ברכה ראשונה, יש לו על מה לסמוך. ואם היה אוכל משאר פירות שאינם משבעת המינים, ויצא לחוץ לביתו, וחזר למקומו הראשון, ורוצה להמשיך אכילתו, צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה קודם שיאכל. וכן הדין במי שהיה שותה מיני משקים (חוץ מיין). במה דברים אמורים כשהיה יושב ואוכל במקום אחד, אבל אם לא קבע עצמו לאכול במקומו, אלא היה הולך ממקום למקום ואוכל בדרך הילוכו, פת או עוגות או פירות, יכול להמשיך כל אכילתו על סמך הברכה שבירך בתחילה. וכן הדין במי שהיה שותה משקה בדרך הילוכו.
ה. מי שהתחיל לאכול במקום אחד, ועקר ממקומו והמשיך סעודתו במקום אחר, אין צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך שם ברכת המזון, אלא יברך במקום שסיים סעודתו.
ו. הנמצא באמצע סעודתו, ואוכל פירות לקינוח ובירך עליהם ברכת הנהנין ואכל מהם, ויצא לחדר אחר, ורוצה לקחת משם עוד פרי ולאכול שם, אין צריך לברך על הפרי שאוכל בחדר השני. וכל שכן אם היה בדעתו לאכול שם שאין צריך לברך.
ז. מאכלים ומשקים שברכתם האחרונה היא בורא נפשות רבות, לכולי עלמא אין צריך לברך ברכה אחרונה דווקא במקום האכילה או השתיה, ורשאי לעמוד ממקומו קודם ברכה אחרונה, ולברך ברכה אחרונה במקום אחר. ואם בדעתו לחזור למקומו הראשון ולהמשיך לאכול מאותם פירות, נכון שלכתחילה לא יצא לחדר אחר עד שיברך ברכה אחרונה. שגם באכילת פירות לכתחילה מן הראוי שלא לצאת מחדר מחדר, אם בדעתו להמשיך לאכול. ובדיעבד אם שינה מקומו מחדר לחדר, ורוצה להמשיך ולאכול שם את אותם מאכלים ומשקים, אינו צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה, ואם יצא חוץ לבית, חוזר ומברך.
ח. מי שאכל פחות משיעור כזית ויצא לחוץ וחזר והשלים אכילתו לכזית, הכל מצטרף לחיוב ברכה אחרונה, ובלבד שלא שהה יותר משיעור אכילת פרס מתחילת אכילתו עד סוף אכילתו.
ט. מי שבירך על פרי ולא טעם ממנו כלל, והוליכו למקום אחר בשתיקה, יש אומרים שצריך לחזור ולברך שנית, כיון שלא טעם במקום שבירך. ויש אומרים שאינו חוזר לברך, כיון שהוא תופסו בידו, והולך עימו. וכל זה שהוציאו מן הבית לחוץ, אבל מחדר לחדר אין צריך לחזור ולברך. ומיהו לכתחילה יש להיזהר שלא לעשות כן אפילו מחדר לחדר.
י. המפצח גרעינים, ובירך על אחד מהם בביתו, ויצא לחוץ, כיון שדעתו היתה לאוכלם גם בדרך, אין צריך לברך, ואפילו אם יסיים אכילתם אחר זמן רב בדרכו.
יא. מי שבירך על סוכריה או מסטיק, שיש בו מתיקות, ויצא מביתו לחוץ והסוכריה עדיין בפיו, אין צריך לחזור ולברך אפילו הולך דרך ארוכה. ולא עוד אלא אפילו אם לקח עימו כמה סוכריות בכיסו, ולאחר שיסיים אכילת הסוכריה שבפיו רוצה לקחת עוד מהסוכריות שבכיסו, אין צריך לברך שנית על הסוכריות הנוספות שאוכל, כל שבעת הברכה היה בדעתו לפטור את כל הסוכריות שירצה לאכול.
יב. אורחים המביאים לפניהם פירות בזה אחר זה, אינם צריכים לברך אלא על הראשון, שדי בברכה אחת על כל המינים שברכותיהם שוות. ואפילו אם לא היה בדעת בעל הבית ליתן עוד לפני אורחיו, ונמלך והביא לפניהם עוד פירות, אין צריך לחזור ולברך. ואם האורח מתגורר אצלו לאיזה זמן, או בן אצל אביו וכו’, שרשאי לקחת ולאכול מבית בעל הבית כל מה שיחפוץ, בטל ממנו דין אורח.
יג. חברים העוסקים בתורה, ומגישים לפניהם מידי פעם בפעם כוס תה או קפה, או בלילי שבועות והושענא רבה ששמש בית הכנס מגיש לקהל כמה פעמים תה או קפה, אינם צריכים לחזור ולברך ברכת שהכל על כל כוס וכוס, אלא די בברכה אחת על הכוס הראשון, וברכה זו פוטרת את כל מה שישתה אחר כך. ואף על פי שהם שוהים יותר משעה ומחצה בין כוס לכוס. ואפילו אם התה או הקפה לא היו מוכנים כלל בשעה שבירך על הכוס הראשון. וטוב שיכוין בדעתו לפטור בברכתו הראשונה את כל מה שיביאו לפניו לאחר מכן. ואם הוצרך לצאת מחוץ לבית הכנסת לשעה קלה, ויצא לחדר המדרגות, או לחצר, וחזר אחר כך, צריך לחזור ולברך על הכוס שיביאו לפניו, ששינוי מקום נחשב להיסח הדעת. ומותר לעשות כן לכתחילה, כדי לצאת מידי כל ספק. אבל אם בירך "על המחיה" על העוגה, מפי שחשש שיעבור זמן העיכול, או אם אכל פירות כשיעור ובירך בורא נפשות מהחשש שיעבור זמן עיכול, והיה בדעתו לאכול עוד אם יביאו לפניו שוב מהעוגות או מהפירות, אינו חוזר לברך עליהם ברכה ראשונה. שאין כאן היסח הדעת, וכל מה שבירך נפשות הוא מחשש שמא יעבור זמן ברכה אחרונה. והוא הדין אם שתה את כוס התה כשהוא צונן ובירך ברכת בורא נפשות רבות.
יד. פועלים העובדים בחוץ, ושותים מידי פעם מים וכו’, מאחר ואינם נמצאים כל הזמן במקום אחד, נכון שיברכו ברכת נפשות אחר שתיית המים, ויסיחו דעתם וכששותים לאחר מכן, יברכו שהכל על כל שתיה ושתיה.
טו. האוכל פירות ושהה כדי שיעור עיכול (שהוא שבעים ושתים דקות) ולא עקר ממקומו, ורוצה להמשיך לאכול מאותם פירות, אינו צריך לברך עליהם שוב ברכת הנהנין.
טז. אולם השותה מים או שאר משקאות קלים, ובדעתו היה לשתות קפה, ובירך ברכה אחרונה אחר המים, צריך לחזור ולברך על הקפה, הואיל ובירך בורא נפשות רבות על המים בכוונה תחילה, חשיב כסילוק והיסח דעת גמור. ואינו דומה למי שבירך ברכה אחרונה מחשש שיעבור זמן עיכול, מאחר וכאן בירך בכוונה תחילה וסילק דעתו.
יז. מי שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל, אפילו אם אין שהות לגמור סעודתו ולהתפלל, שחייב להפסיק ואי אפשר לאכול עד שיתפלל, עם כל זה לא נחשב הפסק. ואפילו אם יצא מביתו והלך להתפלל בבית הכנסת, בדיעבד לא נחשב הפסק.
יח. הישן בתוך סעודתו שנית עראי, אף על פי שאין זה הפסק, ורשאי להמשיך בסעודתו, וכמו שכתב מרן בשולחן ערוך, מכל מקום צריך לחזור וליטול ידיו בלי ברכה. ואף אדם הישן פחות מחצי שעה, ראוי להחמיר בזה.
יט. הנצרך לנקביו באמצע הסעודה, ויצא לשירותים, לא נחשב הפסק. (ונוטל ידיו ומברך אשר יצר בלבד).
כ. הנוגע במקומות המכוסים באמצע הסעודה, נוטל ידיו ואינו מברך על הנטילה.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

מהלכות ומנהגי ט"ו בשבט - א. יום ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. ונפקא מינה לכמה הלכות בדיני ערלה ותרומות ומעשרות, וכמו שיבואר להלן. ואסור להתענות ביום ט"ו בשבט.

Featured Products