דברים האסורים משום אוהל

 

 

א. סוכה שהדלת שלה משמשת כאחת ממחיצות המכשירות את הסוכה, וכאשר פותחים את דלת הסוכה היא נפסלת, וכשסוגרים את דלת הסוכה היא נכשרת, מותר לפתוח ולסגור את הדלת בשבת ויום טוב, ואין לחוש בזה לעושה מחיצה המכשרת. (ילקו"י ד/ב תקכח)

ב. אסור לעשות אוהל בשבת משמיכות כדי להשתמש בחלל שתחת לשמיכות, אף במקום שיש שם תקרה. (ילקו"י ד/ב תקל)

ג. אסור לתת מחצלת על ד’ עמודים, אף אם עושה דרך עראי להגן מפני החמה או הגשמים.

ד. מותר לתלות וילון בשבת כנגד החלון או הדלת, כדי להגן מפני החמה או הצינה או בפני הנרות שלא יכבו ברוח. ובלבד שלא יעשה נקב על-ידי המסמר שבקיר.

ה. מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא מותר לתלותה בשבת, ולכן מותר לתלות וילון לפני פתח הבית במקום הדלת, או בסוכה, אף על-פי שהוילון קבוע שם. וכן מותר לתלות וילון להפסיק בין האנשים לנשים כששומעין הדרשה, וכדומה. (ילקו"י ד/ב תקלא)

ו. מותר לתלות בשבת סדינים המצויירים על הכותל לנוי, ואפילו לקובעם שלא יהיו זזים כלל, כיון שאינם עשויים למחיצה. (ילקו"י ד/ב תקלא)

ז. שמשה שנופצה בשבת, מותר להניח במקום הפתוח איזה בגד באופן עראי, ולהדקה שם בלי מסמרים. (ילקו"י ד/ב תקלב בהערה)

ח. מה שיש נוהגים בשמחת תורה, שפורסים טלית על ראשי הילדים הקטנים, ואחד מהם מברך וקורא בתורה, אין לחוש בזה משום עשיית אוהל עראי בשבת, והנח להם לישראל במנהגם שיש להם על מה שיסמוכו. (ילקו"י ד/ב תקלב)

ט. סטנדר הקבוע בכותל, מותר לפותחו כדי להניח עליו ספר, ואין לחוש בזה לאוהל.

י. אסור לפרוס מפה או סדין על-גבי לול של תינוקות כדי להגן על התינוק מפני החמה או הגשמים. אולם אם פרס את הכילה מבעוד יום לרוחב של טפח אחד, מותר לפורסה לגמרי, ובשעה שיסירנה ישאיר את הטפח שהיה פרוס מבעוד יום, ולא יסירו. וכן הדין אם רוצה לפרוס רשת או בגד על גבי עגלת ילדים, כדי להגן מפני החמה או מפני הגשמים.

יא. גגון המחובר לעגלת ילדים, יש אומרים שמותר לפותחו בשבת כדי להגן על הילד מפני החמה או הגשמים, גם אם הגגון היה מקופל ולא היה בקיפול שיעור טפח. וכן מותר לסוגרו ולקפלו. והוא הדין בשימשיה [מטריה קטנה] המחוברת לעגלת ילדים, שמותר לפותחה בשבת, ואין לחוש בזה משום אוהל. ויש חולקים. וטוב ונכון להחמיר לפתוח את הגגון מערב-שבת בשיעור טפח. ובשעה שחוזר ומקפל את הגגון נכון להחמיר שלא לקפלו לגמרי, אלא ישאיר שיעור טפח [כולל הקיפול]. (ילקו"י ד/ב תקלד)

יב. מטות שלנו שרגליהן מחוברות ועומדות, אף אם המטות עומדות זקופות על צידן, מותר לנטותן בשבת כדי לישון או לישב עליהן, ואין לחוש בזה לאוהל. (ילקו"י ר/ב תקלו)

יג. מותר לפתוח בשבת כסא-נוח או מטה מתקפלת, וכן לול של ילדים, ואין בזה חשש אוהל. וכן מותר לפתוח את העריסה של התינוקות, ולהניח על גביה את הקרש, שהרי אין דרך להשתמש באויר שתחת העריסה. והוא הדין שמותר לסוגרם אחר השימוש, ואין בזה חשש סתירת אוהל. (ילקו"י ד/ב תקלו)

יד. מותר לכווין כסא-משרדי בשבת [על-ידי סיבוב הידית שבתחתית הכסא], או כסא נוח, למצב הראוי לאדם לישיבה נוחה.

טו. מותר לפתוח שולחן מתקפל בשבת, וכן שולחן שיש בו אפשרות להגדילו על-ידי משיכת כנף השולחן. ומותר לקפל השולחן או לסוגרו אחר השימוש בו. (ילקו"י ד/ב תקלו)

טז. מותר לתת מפה על השולחן בשבת, גם אם המפה יורדת לשולי השולחן ונראה כעושה אוהל, ואפילו אם המפה מגיעה סמוך לארץ, מאחר ואינו צריך לאויר שתחתיו.

יז. מותר לפרוס שמיכה או כיסוי מטה על המטה גם אם השמיכה או הכיסוי יורדים לדפנות ומאהילים תחת המטה. (ילקו"י ד/ב תקלז)

יח. מותר להניח ספר אחד מכאן וספר אחד מכאן, וספר שלישי על-גביהם, שהואיל ואינו צריך לאויר שתחתיהם אין זה חשוב כאוהל. (ילקו"י ד/ב תקלז)

יט. מותר לכסות את הכלים בכיסוי שלהם, ואין לחוש בזה לאוהל. וכן מותר לכפות כלי על מיני מאכל או משקה כדי לשומרם מפני החמה. [ומותר להחזיר את הקדרה על-גבי הכירה כשקיימים תנאי החזרה, או בתבשיל יבש, ואין לחוש בזה לאיסור אוהל. ובזמן הזה שאין לכירה תוך וחלל, בודאי דשרי להחזיר על גביהם קדרה בשבת]. (ילקו"י ד/ב תקלז)

כ. פרוכת שלפני ארון הקודש, מותר לתלותה בשבת, ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח. והיינו, שהפרוכת לא תתקפל ותכפל לרחבה טפח בשעה שתולה אותה, שנמצא עושה אוהל בגג טפח. ולכן יש לתלותה על-ידי שני אנשים כאחד כדי שלא תתקפל.