מהילכות ומנהגי ט”ו בשבת ועוד

 

 

א. יום ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. ונפקא מינה לכמה הלכות בדיני ערלה ותרומות ומעשרות, וכמו שיבואר להלן. ואסור להתענות ביום ט"ו בשבט.

ב. במקומות שנהגו שהחתן מתענה ביום חופתו, לא יתענה בט"ו בשבט, אף על פי שהוא מתענה בחודש ניסן ביום חופתו. ובלאו הכי מנהג הספרדים שאין החתן מתענה כלל ביום חופתו אפילו בשאר ימות השנה.

ג. אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בט"ו בשבט. ואם חל ט"ו בשבט בשבת אין אומרים צדקתך צדק וכו’ במנחה. והמנהג שאין אומרים וידוי ונפילת אפיים במנחה של יום י"ד בשבט.

ד. יש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט, וקוראים במשנה ובזהר מענינא דיומא, וכבר נדפס ספר "פרי עץ הדר" במיוחד לכך, וכל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם. ומכל מקום יש ללמוד "בהבנה" ככל האפשר, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט"ו בשבט, בענייני ערלה ותרומות ומעשרות, ובדיני קדימה בברכות (לעיל סימן ריא).

ה. נוהגים להרבות באכילת מיני פירות של אילנות בליל ט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם. ומנהג יפה הוא.

ו. בשנה שחל ט"ו בשבט בשבת, יש נוהגים להביא הפירות לברך עליהם מיד לאחר הקידוש, קודם נטילת ידים של הסעודה. ויש לפקפק על מנהג זה, כי ישנה מחלוקת בפוסקים אם צריך לברך אחריהם ברכה אחרונה, או נפטרים בברכת המזון שלאחר הסעודה. ואם הביאום קודם סעודה ואכלו מהם כשיעור, לא יברכו ברכה אחרונה.

ז. כשחל ט"ו בשבט בימי החול, לכתחילה אין להביא הפירות לאחר ברכת המזון, כדי להרויח ברכה אחרונה, שיש מקפידים על זה משום גורם לברכה שאינה צריכה, וראוי לחוש לדבריהם. ורק אם טעו והניחום לאחר ברכת המזון על ידי שכחה וכיוצא, מותר להביאם, ויברך לפניהם ולאחריהם כהלכה. אך בשבת מותר להניחם לאחר ברכת המזון כדי להרויח מאה ברכות בכל יום.

ח. יש נוהגים לרקח האתרוג בסוכר ולעשותו ריבה ולאוכלו בליל ט"ו בשבט, ואין לברך עליו שהחיינו לכל הדיעות, הואיל וכבר בירך עליו שהחיינו בעת נטילתו עם הלולב ביום טוב של חג סוכות, ובזה יצא ידי חובה גם מברכת שהחיינו שעל האכילה, שהרי הוא כבירך בשעת ראייה על פרי חדש, שאינו חוזר ומברך בשעת אכילה.

ט. פירות שמצויים בהם תולעים צריך שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין. וצריך להזהיר מאד מדי פעם בפעם על בדיקת הפירות והירקות שמוחזקים בתולעים, שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמשה לאוין. והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך.

 

 

 

 

י. בשבת שלפני ראש חודש אדר [או כשחל ר"ח אדר בשבת], מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת שקלים, בראש סדר כי תשא, מפני שבזמן בית המקדש היו משמיעים על השקלים באחד באדר, על ידי הכרות בתי הדין בכל ערי ישראל, לשקול מחצית השקל לכל אחד מישראל, ולהביאם לבית המקדש, כדי שיקריבו ממעות מחצית השקל אלו החל מא’ ניסן והלאה. ולהקריב הקרבנות מתרומה חדשה. ועוד אמרו חז"ל: גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל כמו שנאמר, ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. ולכן גם אנו קוראים בשבת זו פרשת שקלים. ומפטירים "ויכרות יהוידע" שמדבר שם בענין השקלים, שנאמר, כסף נפשות ערכו.

יא. אם שכחו ולא קראו פרשת שקלים לפני ראש חודש אדר והפטירו בהפטרת השבוע, אפילו נזכרו אחר תפילת מוסף, חוזרים ומוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת שקלים, והעולה מברך על הקריאה לפניה ולאחריה. ואחר כך קוראים הפטרת ויכרות יהוידע בלי ברכות לפניה ולאחריה, שהואיל וכבר הפטירו בהפטרת השבוע אין צריך לחזור ולברך.

יב. אם שכחו ולא קראו פרשת שקלים, ולא נזכרו עד שעת מנחה של השבת, אין להוציא ס"ת במנחה ולקרוא בפרשת שקלים. ואף בשבת הבאה אין לה תשלומין לקוראה אחר הקריאה. (ילקו"י ה/רסח)

יג. אם טעה המפטיר ולאחר שקרא בספר תורה פרשת שקלים הפטיר הפטרת השבוע, אם נזכר באמצע ההפטרה, מפסיק, ומפטיר ויכרות יהוידע ויברך ברכות ההפטרה לאחריה. ואין צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה של ההפטרה לפני ויכרות יהוידע. ואם לא נזכר עד שסיים הפטרת השבוע ובירך ברכות שלאחריה, יש אומרים שצריך לחזור ולברך ברכות ההפטרה לפניה ולאחריה כדי להפטיר ויכרות יהוידע בלי ברכות. וספק ברכות להקל. לכן יחזור להפטיר ויכרות יהוידע בלי ברכות. והוא הדין בשאר הפטרות של ארבע פרשיות. (שם)

 

 

 

 

יד. בשבת הסמוכה לפורים מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בספר תורה השני בפרשת כי תצא: "זכור את אשר עשה לך עמלק". ויש לדקדק בקריאת פרשת זכור, ולהוציא את הספר תורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, שדעת רוב הפוסקים הראשונים ומרן הש"ע שקריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה. (ילקו"י ה/רנח)

טו. ראוי ונכון להיזהר לקרא פרשת זכור מתוך ספר תורה הכתוב על קלף שאינו משוח במשיחה לבנה. ואם אין ס"ת אחר, יוצאים ידי חובה גם בס"ת משוח. וה"ה בזה לפרשת פרה.

טז. מעיקר הדין אין חובה לבדוק את ספרי התורה במחשב, אך ראוי ונכון שיעברו בדיקת מחשב. ובפרשת זכור שהיא מן התורה, יש להשתדל לקרוא בספר תורה שעבר בדיקת מחשב. (ילקו"י ב/קמ)

יז. ראוי לשליח ציבור הקורא בתורה לעורר דעת הקהל, לפני קריאת המפטיר בספר תורה בשבת זכור, שיכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת עמלק ומחייתו, שהיא מצות עשה מן התורה, ושגם הוא מצדו מכוין להוציא את השומעים ידי חובתם, שמצוות צריכות כוונה. ומכל מקום אין צריך לומר "לשם יחוד". (ילקו"י ה/רנח)