תורה ח-המשך

תורה ח' – (המשך) -ראיתי והנה מנורת זהב כֻּלָהּ וְגלָּהּ על ראשה וכו': (זכריה ד' והוא הפטרת שבת חנוכה) - ח - המשך - וזה פירוש: אמר רבה בר בר חנה, אמר לי ההוא טייעא, תא ואחוי לך...

5 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 25.12.07

תורה ח – (המשך)
 
ראיתי והנה מנורת זהב כֻּלָהּ וְגלָּהּ על ראשה וכו’:
(זכריה ד’ והוא הפטרת שבת חנוכה)
 
ח – (המשך)
 
וזה פירוש: אמר רבה בר בר חנה, אמר לי ההוא טייעא, תא ואחוי לך מתי מדבר. אזלי ואחזיתינהו, ודמו כמאן דמבסמו, וגנו אפרקיד. והוה זקיפא בירכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותיה בירכיה, כי רכיב גמלא, וזקיפא רומחיה, ולא נגע ביה. פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו, ולא הוה מיסתגי לן אמר לי: דילמא שקלת מידי מינייהו דגמירי, דמאן  דשקיל מידי מינייהו לא מיסתגי ליה. אזלי אהדרתיה, והדר מיסתגי לן:
 
פירוש רשב"ם: טייעא – סוחר ישמעאל: אזלי וחזיתינהו ודמו כמאן דמבסמי – שהיו שוכבין בפנים צהובות כשתויי יין: אפרקיד – פניהם למעלה: ועייל טייעא תותיה בירכיה – כלומר ראיתי שטייעא היה הולך תחת בירכי המת רכוב על גמל ורמחו בידו, ולא נגע ביה בברכיה: שקלא חדא קרנא – וכנף הטלית להראותו לחכמים ללמוד ממנו דין ציצית אי כבית שמאי אי כבית הלל, כדלקמן: ולא הוי קא מסתגי לן – בהמות שהיינו שוכבין לא היו יכולין להלוך:
 
תא ואחוי לך מתי מדבר – היינו שהראה לו הרשעים, שאינם דבקים בצדיקים, והם נקראין מתי מדבר, כי מדבר לא היתה רוח צפונית מנשבת בו (יבמות ע"ב.), היינו בחינת רוח החיים דקדושה, שהיא בחינת רוח צפונית, שהיתה מנשבת בכינור של דוד כנ"ל. והרשעים הללו שאינם דבקים בצדיקים, ואין להם הרוח דקדושה, והם בחייהם קרואים מתים, והראה לו מהיכן מגיע להם שלימות החסרון.
 
וזהו שהראה לו: דהוו דמו כמבסמי – פירש רבנו שמואל: כשתויי יין, בחינת עשו אדמוני, שהוא הרב דקליפה, אשר משם מקבלין הרשעים הרוח חיים שלהם, להשלים החסרון.
 
וזהו: וגנו אפרקיד – פירש רבנו שמואל: פניהם למעלה. פניהם, זה בחינת הרוח כנ"ל, הכרת פניהם וכו’. והיינו למעלה, כי הרוח שלהם גדול לפי שעה, עד אשר עולה הצלחתם למעלה כנ"ל, בחינת: כל צורריו יפיח בהם כנ"ל. והוה גבה בירכיה דחד מיניהו – זה מורה על גודל ההצלחה של הרשעים, כי העדר ההצלחה, נקרא ברכים כושלות (ישעיה ל"ה), וגכה בירכיה, היינו רום ההצלחה.
 
ועייל טייעא תותיה בירכיה – היינו הצדיק שנקרא טייעא, כמו שפירש רבנו שמואל בכל מקום: סוחר ישמעאל, וסוחר הוא בחינת הרוח, כמו שכתוב (קהלת א’): סובב סובב הולך הרוח, והיינו הצדיק שמקבל הרוח מהקדושה. וזהו סוחר ישמעאל, על שם (בראשית ט"ז): כי שמע ה’ אל עניך. כי הצדיק שומע כל האנחות של הדבקים בו, כי ממנו תוצאות חיים לכל אחד, כי הוא איש אשר רוח בו כנ"ל. כי רכיב גמלא – בחינת (משלי י"א): גומל נפשו איש חסד, זה בחינת רב חסד כנ"ל.
 
וזקיף רומחארומח הוא בחינת רוח מ"ם, בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים, היינו התורה שנתנה לארבעים יום, ששם הרוח חיים, כנ"ל, כלומר, שהצדיק היה לו בחינת הרוח שמקבל מהתורה כנ"ל, ועם כל זה נחית תחות בירכיה, תחת הצלחת הרשע, בחינת: כבלע רשע צדיק ממנו.
 
וקא פסקי קרנא דתכלתא דחד מינייהו – היינו שפסק ושבר המידה רעה מאחד מארבע יסודות, שהגביר והמשיך הרשע על עצמו, שהוא הצנור שלו כנ"ל. וזהו וקא פסקי קרנא דתכלתא וכו’, היינו שפסק אחת מן הציצית שלהם, שזה בחינת מה שפסק ושבר המידה רעה שלהם, שהוא הצינור שלהם. כי כל המידות רעות נמשכין מד’ יסודות, ששורשם ארבע ציצית כנ"ל.
 
ולא מסתגי לן – כלומר שאף על פי כן לא עלתה לו להשפיל את הרשע ולצאת מתחת ברכיו, אע"פ שפסק ושיבר המידה רעה של הרשע, שנמשכת מד’ יסודות, ששורשם ארבע ציצית כנ"ל. שזהו בחינת: וקא פסקי קרנא דתכלתא דחד מינייהו כנ"ל, אעפ"י כן לא היה יכול להשפילו ולצאת מתחת ברכיו, בחינת: ולא מיסתגי לן, שפירושו, שלא היו יכולין לצאת משם, היינו כנ"ל.
 
אמר לי: דילמא שקלית מידי מיניהו – היינו, שמא יש לך אחד מארבע יסודות שלא תקנת בשליטות להפריד ממנו הרע לגמרי, ועל כן לא מיסתגי לן, כמבואר לעיל, שכל זמן שנשאר בו איזה אחיזה בעלמא מהרע של איזה מידה, אינו יכול להכניע את הרשע. וזהו: דילמא שקלית מידי מינייהו – שמא לקחת קצת מהם, היינו שמא יש לך עדיין איזה אחיזה מאיזה מידה רעה של הרשעים, שלקחת לעצמך איזה מידה ותאווה שלהם, ועל כן לא מיסתגי לן, ועל כן אין אנו יכולין לצאת מהם כנ"ל.
 
דגמירי דמאן דשקל מידי מינייהו לא מסתגי ליה – היינו כנ"ל, שיש לנו קבלה, שכל מי שלוקח לעצמו איזה דבר תאווה ומידה רעה של הרשעים, היינו שיש בו עדיין איזה אחיזה מהמידות רעות שלהן, אינו יכול לצאת מהם ולהכניעם כנ"ל.
 
אזלי אחדרתיה – היינו שהחזרתי מה שהיה אצלי איזה מעט אחיזת הרע מהמידות רעות שלהם, החזרתי והפרשתי ממני.
 
והדר מסתגי לן – שאז עלתה בידינו, לצאת מתחת ברכיו להכניעו ולהשפילו, כמבואר לעיל, שצדיק גמור שמפריש מעצמו כל אחיזת הרע שלהם לגמרי, הוא יכול לצאת מהם ולהכניעם ולהשפילם, בבחינת: משפיל רשעים עדי ארץ כנ"ל:
 
וזהו: ראיתי והנה מנורת זהב – היא התורה, הנחמדים מזהב. וגֻלה על ראשה – פירש רש"י: מעיין, הוא המעיין היוצא מבית ה’, הוא התפילה. ושבעה נרותיה – הם הנשמות דאיתרביאו בגן, הנחלקים לז’ כתות.  שבעה ושבעה מוצקות – הם ארבעים ותשעה אורות, שהוא אור הגנוז לעתיד (כמו שפירש רש"י שם), בחינת: עדן עין לא ראתה, שהוא בחינת התפילה כנ"ל. ושניים זיתים עליה – פירש רש:י: שני אילנות, היינו אילנא דחיי ואילנא דמותא, היינו טוב ורע כנ"ל. וזהו: אחד מימין ואחד משמאל כנ"ל, ומשם יפרד, שנפרד הרע מהטוב, זה לימין וזה לשמאל. ואומר אל המלאך: מה אלה ויען וכו’ לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי – היינו בחינת הרוח חיים הנ"ל, בחינת: כה אמר ה’ מארבע רוחות בואי הרוח וכו’ כנ"ל. כי ע"י תורה ותפילה, שע"י זה מבררין הטוב מן הרע כנ"ל, שזה בחינת כל מראה המנורה כנ"ל, ע"י זה זוכה לרוח החיים ונשלם כל החסרונות כנ"ל:
 
(וזהו: לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה’ צבאות מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור וכו’ – כי זרובבל היה אז הצדיק הדור, ועמדו כנגדו כמה רשעים לבטלו מעבודתו, כמבואר בפסוקים רבים. ועל זה נאמר שם: לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו’ – שע"י בחינת המשכת הרוח חיים הנ"ל, שממשיך הצדיק גמור וכו’ כנ"ל, ע"י זה יכניע ויפיל כל השונאים. בחינת: מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור – שכל המונעים העומדים לפניו כהר, כולם יתבטלו ע"י בחינת הרוח חיים הנ"ל כנ"ל):
 
ט
 
והנה מבואר למעלה, כי הרוח חיים הוא ההתורה, בחינת: ורוח אלוקים מרחפת על פני המים כנ"ל. ועל כן במצרים שהיה קודם קבלת התורה, ולא היה להם מהיכן לקבל הרוח חיים, נאמר בהם (שמות ו’): מקוצר רוח. כי לא היה להם מאין לקבל הרוח חיים, שהוא בחינת ארך אפיים, מאריך רוחיה כנ"ל. ועל כן נאמר בהם מקוצר רוח, שהוא היפך ארך אפיים, שהוא בחינת הרוח חיים, שממשיכין ע"י אנחה, להשלים החסרון כנ"ל, כי הרוח הוא שלימות החסרון כנ"ל, בחינת: ויתן לך משאלות ליבך. וזהו בחינת: הרחב פיך ואמלאהו – שנתמלא החסרון:
 
וזהו בחינת מְלָאפוּם – מלֺא פּוּם. והענין, כי מלאפו"ם הוא יו"ד וא"ו, והוא בחינת יוד מיני דפיקין, כנגד יו"ד הדברות. והדופק הוא על ידי הרוח כידוע, ועל כן הם עשרה מיני דפיקין, כנגד עשרת הדברות, כי הרוח שהוא הדופק הוא בהתורה כנ"ל. והוא"ו, הוא בחינת המשכת הרוח. והיינו מלאפום – מלא פום, כי ע"י המשכת הרוח, נשלם החסרון. שזהו בחינת: הרחב פיך ואמלאהו – שנתמלא החסרון כנ"ל שזהו בחינת מלאפום – מלא פום כנ"ל. וזהו שדקדק (תהלים פ"א): אנכי ה’ אלקיך המעלך מארץ מצרים. וקבלו התורה אשר שם הרוח, ואזי דייקא: הרחב פיך ואמלאהו, בחינת מלאפום כנ"ל, בחינת שלימות החסרון. כי דייקא אחר יציאת מצרים, בחינת: המעלך מארץ מצרים, שאז נתבטל בחינת מקוצר רוח הנ"ל, כי קבלו התורה ששם הרוח חיים כנ"ל, על כן אז דייקא: הרחב פיך ואמלאהו, בחינת שלימות החסרון, בחינת מלא פום, בחינת: ימלא ה’ כל משאלותיך כנ"ל. ועל כן נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית, כי ציצית בחינת הרוח חיים, בחינת מארבע רוחות וכו’ כנ"ל:
 
גם דיבר אז מענין י"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה שיש בהם י"ב צירופי הוי"ה, בכל שעה יש צירוף אחר, וכל שעה נחלקת לתתר"ף חלקים (=אלף שמונים), וכל חלק וחלק מתתר"ף חלקים, יש בו גם כן צירוף השם, וכל זה הוא כח רוח החיים שבהדופק . ולא זכיתי לשמוע ביאור ענין זה היטב, גם שכחתי קצת מזה והמשכילים יבינו: 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

תורה ו - ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו': (דברים ל"א) - א - כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו, ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים...

Featured Products