תורה ח-ראיתי מנורת זהב

תורה ח' - ראיתי והנה מנורת זהב כֻּלָהּ וְגלָּהּ על ראשה וכו': (זכריה ד' והוא הפטרת שבת חנוכה) - א - הנה יקר גנוחי ונוהַּ (שקורין קרעכץ) מאיש ישראלי, כי הוא שלימות החסרונות...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 25.12.07

תורה ח
 
ראיתי והנה מנורת זהב כֻּלָהּ וְגלָּהּ על ראשה וכו’:
(זכריה ד’ והוא הפטרת שבת חנוכה)
 
 
א
 
הנה יקר גנוחי וְנֺהַּ (שקורין קרעכץ) מאיש ישראלי, כי הוא שלימות החסרונות. כי ע"י בחינת הנשימה, שהוא שהוא הרוח חיים, נברא העולם, כמו שכתוב: (תהלים ל"ג): וברוח פיו כל צבאם. וחידוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח, כמו שכתוב (שם ק"ד): תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה. והוא גם חיות האדם, כי חיות האדם הוא הנשימה, כמו שכתוב (בראשית ב’): ויפח באפיו נשמת חיים, וכתיב (שם ז’): כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. וכמו שאמרו חכמים: אם תחסר הנשימה – תחסר החיים.
 
נמצא כי עיקר חיות כל הדברים, הוא בבחינת רוח. וכשיש חסרון באיזה דבר, עיקר החסרון הוא בבחינת החיות של אותו הדבר, שהוא בחינת הרוח חיים של אותו הדבר, לאשר הרוח הוא המקיים הדבר. והאנחה הוא אריכת הנשימה, והוא בבחינת ארך אפיים, דהיינו מאריך רוּחֵהּ. ועל כן כשמתאנח על החסרון, ומאריך רוּחֵהּ, הוא ממשיך רוח החיים להחסרון. כי עיקר החסרון הוא הסתלקות הרוח חיים כנ"ל, ועל כן ע"י האנחה משלים החיסרון:
 
ב
 
אך מאין מקבלין הרוח חיים? דע שעיקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור. כי עיקר רוח החיים הוא בהתורה, כמו שכתוב (שם א’): ורוח אלקים מרחפת על פני המים – הוא התורה. והצדיקים דבקים בתורה, ועל כן עיקר הרוח חיים הוא אצלם. וכשהוא מקושר להצדיק והרב שבדור, כשהוא מתאנח ומאריך רוּחֵהּ, מממשיך רוח החיים מהצדיק שבדור, שהוא דבוק בהתורה אשר שם הרוח. וזהו שנקרא הצדיק (במדבר כ"ז): איש אשר רוח בו – שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד (כמו שפירש רש"י שם). כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח חיים של כל אחד ואחד כנ"ל. וזה בחינת (ברכות ג’ ע"ב): רוח צפונית המנשבת בכינור של דוד, כי כינור של דוד היה של חמש נימין, כנגד חמשה חומשי תורה. ורוח צפון שהיתה מנשבת בו, הוא בחינת: ורוח אלקים מרחפת על פני המים הנ"ל. כי רוח צפון, הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם , שהוא בחינת הרוח חיים. כי צפון חסר (ב"ב כ"ח ע"ב) והחסרון הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): ויתן לך משאלות לבך, ימלא ה’ כל משאלותיך (שם כ’).
 
ועיקר הרוח חיים הוא בלב, וכמו שכתוב בתיקוני זוהר (תיקון י"ג): כולהו שייפין מתנהגין בתר לבא כמלכא וכו’, כמא דאת אמר (יחזקאל א’): אל אשר יהיה שם הרוח ללכת וכו’. כי הרוח הוא בלב, והחסרון הוא הסתלקות הרוח שמקומו בלב, ועל כן נרגש החסרון בלב. ועל כן כשנתמלא החסרון שהוא בבחינת הרוח כנ"ל, נאמר: ויתן לך משאלות לבך, ימלא ה’ וכו’, היינו כנ"ל. ועל כן ישראל שהם מקבלין הרוח חיים מהתורה, נקראים על שם צפון, כמו שכתוב (תהלים פ"ג): על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך:
 
ג
 
אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז, מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון. אך דע שיש רב דקליפה, והוא בחינת עשו, כמו שכתוב בעשו (בראשית ל"ג): יש לי רב. והוא בחינת (שם ל"ו): אלופי עשו. וכמו שתרגם אונקלוס: רברבי עשו, בחינת הרב דקליפה. ומהם מקבלין הרשעים הרוח, והוא בחינת רוח הטומאה, בחינת רוח סערה, כמו שכתוב (שם כ"ז): הן עשו אחי איש שעיר. ועל כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה, כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו. וע"כ (תהלים י): כל צורריו יפיח בהם – יפיח דייקא, שמתגבר עליהם ע"י בחינת רוח פיו שהוא גדול בשעתו. אך שאין לו קיום כלל, ולסוף כלה ונאבד, ומסער גופה ונשמתה, וכמו שכתוב (דברים ז’): ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ומשלם – לשון שלימות החסרון שנמשך לו, דהיינו בחינת אריכת הרוח. וזהו: אל פניו – כי פניו הוא בחינת הרוח, כמו שכתוב (ישעיה ג’): הכרת פניהם ענתה בם – זה החוטם (יבמות ק"כ.), שהוא בחינת הרוח, כמו שכתוב: ויפח באפיו נשמת חיים, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. אך הוא להאבידו, כי אף שהוא גדול לפי שעה, לסוף נאבד כנ"ל:
 
וזהו בחינת (ירושלמי תענית פ"ב ה"א): ארך אפיים לרשעים. כי הרוח הנשימה, הוא בבחינת ארך אפיים. והיינו מאריך אפיה וגבי דיליה, כי אף שלפי שעה הרוח גדול ותקיף, בחינת מאריך אפיה, אך לסוף גבי דיליה כנ"ל. ועל כן נקראים ישראל (ישעיה נ"ד): עניה סֺעֲרָה, כי הם עכשיו תחת ממשלת עשו איש שעיר, בחינת רוח סערה הנ"ל. אך הדבוק בצדיקים, מקבל הרוח חיים, שלימת החסרון, מהצדיק והרב דקדושה:
 
 
ד
 
ועל כן: (משלי ש"ז) ואיש חכם יכפרנה – כי החסרון הוא מחמת עוונות, כמו שאמרו חז"ל (שבת נ"ה.): אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עוון, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם. ועל כן הצדיק הממשיך רוח החיים ומשלים החסרון, מכפר העוון. והוא מגודל רחמנות וחנינות מהבורא יתברך שמו, שצמצם עצמו להיות הרוח חיים אצל הצדיקים, דהיינו שהם יקבלו הרוח חיים מהתורה, והם ממשיכין רוח החיים אל החסרונות, ובזה מכפרין העוונות.
 
וזהו בחינת י"ג מדות (שמות ל"ד): ה’ ה’ אל רחום וחנון, ארך אפים. ארך אפים, הוא בחינת הרוח שהוא מאריך רוּחֵהּ, בחינת אנחה על החסרון. והיינו: ורב חסד ואמת, כמו שאמרנו שמקבלין הרוח חיים מהצדיק רב דקדושה, שהוא רב חסד, היפך עשו רב דקליפה, שהוא אדמוני תוקף הדין. והיינו: ואמת, כי הצדיק מקבל הרוח חיים מהתורה, שנקראת (מלאכי ב’): תורת אמת היתה בפיהו. והיינו נוצר חסד לאלפים – לאלפים זה בחינת אלופי עשו, רברבי עשו, שהם רב דקליפה. וזהו: נוצר חסד – שחסד בחינת הרב דקדושה, נוצר וממתיק בחינת אלופי עשו, רברבי עשו. ועל כן נושא עוון ופשע, כי ע"י רוח החיים שלימות החסרון, שממשיכין מהצדיק ע"י אנחה – ע"י זה נתכפרין העוונות, שזהו בחינת: ואיש חכם יכפרנה כנ"ל, וזהו: נושא עוון ופשע כנ"ל:

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

תורה ו - ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו': (דברים ל"א) - א - כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו, ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים...

Featured Products