תורה ו-המשך

תורה ו (המשך) - ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו': (דברים ל"א) - ג - המשך - נמצא, בעולם הבא, כשיזכו להשגה יתירה באלוקותו, בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת עולם הזה...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 25.12.07

תורה ו – (המשך)
 
ויאמר ה’ אל משה קרא את יהושע וכו’: (דברים ל"א)
 
ג – (המשך)
 
נמצא, בעולם הבא, כשיזכו להשגה יתירה באלוקותו, בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת עולם הזה, כי השגת עולם הזה בבחינת גשם נגד השגת עולם הבא. וזה כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמות, כי זביחת היצר היא תשובה הראשונה, הוא בחינת כבוד עולם הזה, והווידוי על זביחת היצר, היינו תשובה שנייה, היא בחינת כבוד עולם הבא, שהכבוד הראשון, נעשה קפוי וקל, נגד הכבוד השני. וזה שאומר הקב"ה (תהלים נ’): אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך, כי האדם ע"י שמחריש, נעשה בחינת אקי"ה כנ"ל, אבל הקב"ה מה שמחריש לאדם, אין זה בשביל אקיה ח"ו, כי זה אין שייך אצל הקב"ה, אין זה אלא כדי שיקבלו עונשם בעולם הבא, שאז מסדרין לעיניו עוונותיו, ויוכיח אותו על פניו, וזה אוכיחך ואערכה לעיניך:
 
ד
 
וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה. וצריך להיות לו שני בקיאות, היינו בקי ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב: זכאה מאן דעייל ונפיק (זוהר ויקהל רי"ג ע"ב, האזינו רצ"ב ע"א). וזה בחינת (תהלים קל"ט): אם אסק שמים שם אתה – בחינת עייל, בחינת בקי ברצוא. ואציעה שאול הינך – בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב. וזה (ש"ה ו’): אני לדודי ודודי לי. אני לדודי – זה בחינת עייל. ודודי לי – זה בחינה ונפיק. [וזה סוד כוונת אלול], וזה עיקר כבודו. וזה (ישעיה נ"ח) וכבדתו מעשות דרכיך, דרכיך, לשון רבים. היינו עייל ונפיק. וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה, וזוכה לכבוד ה’, כמו שכתוב: וכיבדתו מעשות דרכיך. היינו שזוכה לכתר, כי לית כבוד בלא כף, ואז ימין ה’ פשוטה לקבל תשובתו [וזה מור כוונת אלול]:
 
ה
 
ועל ידי הדמימה והשתיקה, נעשה בחינת חיריק, כמובא בתיקונים (כהקדמה דף ז ע"א): ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כ"ד) – דא חיריק. וזה בחינץ (ישעיה ס"ו): והארץ הדום רגלי –  הדום, זה בחינת דמימה. וזה בחינת נקודה התחתונה של תמונת א, ונקודה העליונה שעל האלף, זה בחינת כתר, בחינת (יחזקאל א’): וממעל לרקיע אשר על ראשם אבן ספיר דמות כסא, דמתכסיא לעילא מוא"ו שבאל"ף, דמתקריא רקיע (שם בתי’). והנקודה היא כסא דמתכסיא, כמו שאמרו (חגיגה י"ג.): במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור.
 
וזה בחינת כבוד אלקים הסתר דבר, בחינת כתר. והוא"ו שבתוך האלף, הוא רקיע, שמים, אש ומים, בחינת הבושה שנשתנה פניו לכמה גוונין (ד). וזה בחי’ רקיע כלליות הגוונין, ונעשה עי"ז אדם לשבת על הכסא, כמו שכתוב (שם ביחזקאל): ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה, כי לית אדם בלא אל"ף (שם).
 
וזה אותיות אדם, אל"ף דם. היינו ע"י דום לה’, נעשה אל"ף, ונעשה אדם לשבת על הכסא (ה). כי הוא"ו שבתוך האלף, הוא רקיע כלליות הגוונין, היינו הבושה כנ"ל. והנקודה התחתונה, היא השתיקה והדמימה, כמו שכתוב: והארץ הדום רגלי, וזה בחינת חיריק, בחינת: ותחת רגליו. והנקודה העליונה, הוא כסא דמתכסיא, בחינת תשובה, בחינת כבוד אלוקים הסתר דבר, בחינת במכוסה ממך אל תחקור, בחינת: וממעל לרקיע דמות כסא וכו’. ונעשה אדם לשבת על הכסא, בחינת: כמראה אדם עליו מלמעלה:
 
ואז נעשה יחוד בין חמה ללבנה, שהשמש מאיר ללבנה, ונעשה יחוד בין משה ויהושע. כי (ב"ב ע"ה.): פני משה כפני חמה, ודא נקודה העליונה, בחינת כסא, בחינת משה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): וכסאו כשמש נגדי, בחינת: וממעל לרקיע דמות כסא. והנקודה התחתונה היא יהושע, בחינת לבנה. בחינת: ותחת רגליו כמעשה לבנת – דא לבנה. והוא"ו שבתוך האלף, הוא הרקיע, הוא בחינת האהל, כמו שכתוב (שמות ל"ג): ויהושע בן נון לא ימיש מתוך האהל. ואהל הוא רקיע, כמו שכתוב (ישעיה מ’): וימתחם כאהל לשבת, וכתיב (תהלים ק"ד): נוטה שמים כיריעה, וזה (שמות כ"ו): יריעות האוהל. וכסא העליון, היינו נקודה העליונה, נחלקת לשלוש טיפין. כי תשובה צריך להיות בשלוש תנאים, כמו שכתוב (ישעיה ו’): פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב. ואלו השלוש בחינות הם נקודת סגו"ל, וסגול דא חמה, (תיקונים בהקדטה דף ז’ ע"ב), היינו פני סשה כפני חמה :
 
ו
 
וזה פירוש: אמר רבה ב"ב חנה: זימנא חדא הוה אזלינן במדברא, וחזינן הני אווזי דשמיטן גדפייהו משמנייהו, וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו. ואמינא להו: אית לי מינייכו חולקא לעלמא דאתי. חדא דליא לי אטמא, וחדא דליא לי גדפא. כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין:
 
פירוש רשב"ם: דשמיטין גדפייהו – נפלו נוצה שלהם מרוב שומן. דליא לי גדפא – הגביה לי הכנף רמז עליהם את הדין – שבחטאתם מתעכב משיח ויש להם צער בעלי חיים לאותן אווזין מחמת שומנן:
 
שהלך לחקור במידה הטובה של ענוה, שאדם משים עצמו כמדבר לדוש, שהכל דשין עליו. וראה חכמים, וזה בחינת אווזי כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ז.): הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה. דשמיטן גדפייהו – פרש רשב"ם: נוצות. זה בחינת מחלוקת ובזיונות, כמו שכתוב (דברים כ"ח): כי ינצו אנשים, היינו שאין משגיחין על מחלוקת ובזיונות שמבזין אותן, ושומעים חרפתן ואינם משיבים. ועל שם השתיקה נקראים חכמים, כי (אבות פ"ג): סיג לחכמה שתיקה – [כי השתיקה היא בחינת כתר]. וזה לשון דשמיטין, כמו שכתוב (דברים ט"ו): שמוט כל בעל משה ידו, היינו שלא יתבע עלבונו. וזה פירוש משמנייהו – מלשון שמנת עבית, (כלומר מחמת שאוחזין עצמן בבחינת מהשתיקה כנ"ל (דברים ל"ב) שמנת עבית, היינו בשביל זה שומעין חרפתן ואינם משיבים, כי זה עושים בשביל תשובה על עוונותם, ככתוב (שם): וישמן ישורון (בחינת השמן לב וכו’, ואזניו וכו’, פן יראה וכו’ שהתשובה צריך להיות בשלשה תנאים. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

תורה ו - ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו': (דברים ל"א) - א - כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו, ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים...

Featured Products