תורה מז – המשך

 

גם זאת התורה כתבתי מתחילה בעצמי, ונמצאו בה כמה דברים מבוארים יותר. גם סיום פירוש המקרא "ואכלתם" נחסר כאן בלשונו הקדוש, ומה שחיסר זה גילה זה וכו’, על כן העתקתי גם נוסחא זאת שכתבתי בעצמי, וזהו:

 

ואכלתם אכול ושבוע והיללתם את שם ה’ אלקיכם וכו’ – כי מי שיצא מתאוות אכילה, יכול להיות איש מופת, ומי שהוא משוקע בתאוות אכילה, סימן שהוא שקרן. וכן אפילו איש צדיק, שכבר יצא מהתאוה, ונפל ממדרגתו, ונפל לתאוות אכילה – סימן שיצא שקר מפיו. וכן מורה גם כן שיש דין עליו למעלה, וגם הוא סימן עניות.

 

והענין, דהנה כתיב (דברים ח’): ואכלת ושבעת וברכת, ולכאורה, מזה טענת היצר הרע לאכול ולשבוע למלאות נפשו, ואח"כ לברך את ה’. אך באמת אמרו רז"ל (ברכות כ’ ע"ב) כתיב: אשר לא ישא פנים, וכתיב: ישא ה’ פניו אליך וכו’, וכי לא אשא פנים וכו’, שאני אמרתי: ואכלת ושבעת וברכת, והן מדקדקיו על עצמן מכזית ועד כביצה, וזהו רמז נפלא, אם ישראל מדקדקין לבלי לאכול הרבה, רק מכזית ועד כביצה, אזי הם בבחינת: ישא ה’ פניו, ואז יש נשיאות פנים. אך להיפך ח"ו, מכלל הן וכו’, כי כאשר הם משוקעים בתאוות אכילה, אזי הסתרת פנים, חס ושלום. וזהו, (דברים ל"א): והסתרתי פני והיה לאכול, כלומר, אם הם משוקעים בתאוות אכילה, אזי: והסתרתי פני חס ושלום. והנה נשיאות פנים הוא בחינות אמת, כמבואר בכוונות על י"ג מדות, תיקון אמת הוא הארת פנים, וזהו שאמרנו, כי המשוקע באכילה הוא רחוק מאמת, כי הוא בהסתרת פנים, שהוא מעדת אמת כנ"ל:

 

והנה כל העולם כולו, ניזון משפע של ארץ ישראל, כידוע. וארץ ישראל בעצמו מקבל השפע מן אמת, שהוא מידת יעקב, כנאמר (מיכה ז’): תתן אמת ליעקב. והוא מדת תפארת, שהוא כללות הגוונין, והוא בחינות שמים, אש ומים, שהוא גם כן כללות הגוונין. וזה מרומז בתורה (במדבר י"ג): ארץ אוכלת יושביה. דקשה, הן אמת שהמרגלים הוציאו שקר מפיהם, אך איך נכתב שקר שלהם בתורה, שהיא אמת, ובהכרח, שבדברים הללו נרמז בהם דבר אמת. ויש לרמז הנ"ל: ארץ אוכלת, כלומר שאכילתה והשפעתה הוא מבחינות יושביה, שהוא בחינות וישב יעקב, שהוא מידת אמת כנ"ל, והוא גם כן בחינות תפילין, שנקראים פאר, שהוא מידת יעקב. ועל כן נקראת ארץ ישראל: אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, כמו שדרשו רז"ל, כלומר: ארץ ישראל היא אילה שלוחה לבשל פירותיה, והשפעתה הוא ממידת אמת, שהוא בחינות תפארת, בחינות תפילין, והיינו: הנותן אמרי שפר, כי שפר הוא לשון פאר, שהוא בחינת תפילין. ויש לרמז: נפתלי הוא אותיות תפילין:

 

ועל זה יש לרמז גם כן (קהלת ט’): ראה חיים עם אשה, כי אשה – ראשי תיבות: ה‘נותן א‘מרי ש‘פר, והיינו: ראה חיים, כי תפילין נקראין חיים, כמו שאמרו רז"ל (מנחות מד): ה’ עליהם יחיו, דדרשו על תפילין, כי בתפילין נאמר (דברים כ"ח): וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך וכו’ (ברכות ו’). והיינו: ראה חיים, שהוא תפילין, עם אשה – ראשי תיבות: הנותן אמרי שפר, שהוא גם כן בחינות תפילין כנ"ל:

 

וזהו: ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דברים ח’), כלומר, ארץ, שהוא בחינות אמת, ואז הוא בבחינות הארת פנים, ואינו בוחר בתפנוקים. ועל כן לא במסכנות – מחמת דלות ועניות – תאכל בה לחם, ולא שאר מעדנים, רק מחמת שהוא בבחינות אמת, והוא מופשט מתאוות אכילה, ואינו בוחר רק בלחם לאכול. ועל כן נקראת ארץ ישראל, ארץ החיים, כי השפעתה ממידת יעקב, שנאמר עליו: יעקב אבינו לא מת (תענית ה’ ע"ב), והוא גם כן בחינות תפילין, שנקראים חיים.

 

נמצא, כי האוחז במידת אמת, אזי פרנסתו ברווח, כי ההשפעה ממידת אמת כנ"ל. וזה רמז (שבת ק"ד): קושטא קאי, כי רז"ל דרשו (פסחים קי"ט) על פסוק: ואת כל היקום וכו’ – זה ממונו של אדם שמעמידו וכו’. וזהו: קושטא – האוחז במידת אמת, אזי: קאי – זה ממונו שמעמידו על רגליו, ופרנסתו ברווח. אך שיקרא לא קאי, כי הוא בהסתרת פנים, שהוא בחינות אמת. ועל כן על כל צרה שלא תבוא, גוזרין תענית, כי מאחר שישראל נתונין בצרה, הם בבחינות הסתרת פנים, בחינות דינים, ועל כן גוזרין תענית, לשבר תאוות אכילה. ואזי יהיה בחינות הארות ונשיאות פנים, שהוא בחינות המתקת וביטול הדינים כנ"ל: וכי לא אשא פנים שהן מדקדקין וכו’:

 

ובזה תבין נפלאות בדברי רז"ל (ברכות כ"ד) שדרשו על פסוק: והיו חייך תלואים – זה התולה תפיליו. גם אמרו (מנחות ק"ג ע"ב): זה הקונה מן הפלטר. זהו שאמרנו, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ושניהם דבר אחד, כי מאחר שהוא תולה תפיליו, ופוגם בתפילין, שהוא מידת אמת, אזי הוא בהסתרת פנים, ונתמעט השפע שלו, ומזונותיו מצומצמין, וצריך לקנות מן הפלטר. ועל כן כתיב על ארץ ישראל, (דברים י"א): תמיד עיני ה’ אלקיך בה, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק"א), אך ארץ ישראל, שהיא מידת אמת, תמיד עיני ה’ בה וכו’:

 

והנה כשהצדיק אוכל לשובע נפשו, ולא מחמת תאוה הגשמית, אזי הוא בבחינת נשיאות פנים, וניזון ממידת אמת. וכאשר בכח אכילה זו, עומד להודות ולהלל לה’, אזי יוצאין ממנו דיבורי אמת, שהם בחינת יעקב, מידת תפארת, שהוא כללות הגוונין, והוא בחינת שמים, אש ומים, ועל כן בחינת ארץ ישראל, שהשפעתה גם כן ממידת יעקב כנ"ל. ועל כן בכח זה נעשה שותף להקב"ה לברוא שמים וארץ, שהם בבחינת אמת, בדיבוריו הקדושים שנובעים ויוצאים ממנו גם כן בבחינת אמת כנ"ל. וזהו שאמרנו למעלה, כי ארץ ישראל היא אילה שלוחה, והיינו: הנותן אמרי שפר, כי הניזון מבחינות ארץ ישראל, שהיא אילה שלוחה, שהיא בחינות אמת, אזי: הנותן אמרי שפר – כלומר, שנותנת מעצמה ומכחה אמרי שפר, לשון תפארת, שהם אמרי אמת, ועל כן יוכל לברוא שמים וארץ, שהם גם כן ממידת אמת כנ"ל, ועליו נאמר (ישעיה נ"א): ולאמר לציון עמי אתה – אל תיקרי עַמִּי אלא עִמִּי. מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתם וכו’ במלולא כנ"ל (הק’ הזוהר דף ה’ ע"א), כי בדברים האמתיים, יוכל לברוא שמים וארץ.

 

[וזה: ולאמר לציון, היינו על ידי אמרי אמת, שהוא בחינת אמרי ציון, אמרי ארץ ישראל, שהוא בחינת אמת, על יד זה: עמי אתה – אל תיקרי עמי וכו’ כנ"ל]. וכיון שיכול לברוא שמים וארץ חדשים, יוכל לעשות מופתים בשמים ובארץ, כי השם יתברך מנהיג עולמו על פי דרך הטבע, והטבע הוא על פי הנהגת הגלגלים, כידוע. וכיון שהצדיק יכול לבורא שמים חדשים, אזי הוא משנה את כל הגלגלים, ועושה טבע חדש, ועל כן בודאי הוא יכול לעשות מופתים, שהם שינוי הטבע. והעניין פלא, ודוק:

 

וזה: ואכלתם אכול ושבוע – כלומר, מה שתאכלו, הן מעט והן הרבה, תשבעו, ולא תהיו משוקעים בתאות אכילה – אזי תהיו בבחינת נשיאות פנים, וניזונין ממידת אמת. ובכוח אכילה זו: והיללתם את שם ה’ אלקיכם – כנ"ל, אזי תהיו שותפין להקב"ה לבורא שמים וארץ. וזהו: אשר עשה עמכם – דהיינו: אל תקרי " עַמִּי" אלא "עִמִּי", מה אנא וכו’. וכיון שתוכלו לברוא שמים וארץ, אזי: להפליא – שתוכלו לעשות נפלאות ומופתים בשמים ובארץ. והיינו דסיים: ולא יבושו וכו’ – כי בחינת הבושה הוא גם כן כלליות הגוונין, כי אזל סומקא ואתי חיורא (ב"מ נח:), ופניו משתנה לכמה גוונין, והוא מידת תפארת, ממידות הנפולין.

 

ומה מתקו דברי רבותינו ז"ל לפי זה (ברכות ו:): כיון שנצרך לבריות, פניו משתנה ככרום, שמשתנה לכמה גוונין, כי כיון שהוא נצרך לבריות, והינו מפני שפגם במידת אמת, והוא בהסתרת פנים, שהוא מידת אמת, כללות הגוונין כנ"ל, ועל כן פניו משתנין ככרום לכמה גוונין, שהוא גם כן מידת תפארת, ממידות הנפולין, כי את זה לעומת זה עשה וכו’.

 

ועתה המקרה הזה נדרש במין חומר: ואכלתם אכול ושבוע – בבחינת אמת כנ"ל, ואז תוכלו לעשות נפלאות: אשר עשה עמכם להפליא, כנ"ל. אזי: ולא יבושו עמי לעולם, כי מאחר שאתם בבחינות אמת, כללות הגוונין, אינם צריכין להתבייש, שהיא כללות הגוונין במידות הנפולין, על כן: ולא יבושו עמי לעולם. וזהו: ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, כמבואר בזוהר (בראשית דף כה: ובתי’ נא): עשב הוא ע"ב שי"ן, תלת ראשין, שלושה אבות, שהוא הגוונין, והיינו: בשדך לבהמתך – שתשדד הבהמיות שלך, ואכלת ושבעת – לאכול ולשבוע, רק להסתפק במועט – אזי: ונתתי עשב: