תורה נו – המשך

 

ודע, שהתורה המלובש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה היא תורה גבוהה דייקא, היינו סתרי תורה, כי מחמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו, היינו אצל אלו שעברו הרבה, עד שנסתר מהם בהסתרה שבתוך הסתרה, על כן חשב השם יתברך מחשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה, לבל יוכלו הקליפות לינק משם הרבה, ויהיה הפגם גדול מאוד, על כן הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוהה דייקא, סתרי תורה, שהיא תורת ה’ בעצמה, כדי שלא יוכלו הקליפות לינק משם הרבה, בבחינת (שמות י"ב): ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא השליח, אני ה’ ולא וכו’, כי בארץ מצרים, ששם מקום הקליפות מאוד, על כן שם דייקא מלובש ומוסתר השם יתברך בעצמו, היינו תורת ה’ ממש, סתרי תורה. על כן דייקא מההסתרה שבתוך הסתרה, כשחוזר ומהפכה לדעת, נעשה ממנה דייקא תורת ה’ ממש, כי שם נסתר תורת ה’, סתרי תורה כנ"ל:

 

 

וכנגד מלכות דקדושה, יש מלכות הרשעה, היינו מלכות המן עמלק, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): ראשית גויים עמלק. וזה לעומת זה, כי מלכות דקדושה הוא בחינת מאסף לכל המחנות (שם י), כמו שכתוב (קהלת י"ב): סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא – זה בחינת מלכות, כמה שכתוב (אבות פ"ג): אלמלא מוראה של מלכות, היינו, שמלכות דקדושה היא בחינת סוף דבר, בחינת מאסף לכל המחנות דקדושה, בחינת מחנה דן, שהוא מאסף לכל המחנות, כי דינא דמלכותא דינא (גיטין יו"ד ע"ב ב"ק קי"ג). ומלכות דסיטרא אחרא הוא מאסף ממון, כי מחמת שהוא ירא שלא יוציאו בילעו מפיו, היינו הנצוצות הקדושות שיש אצלו, על כן הוא מתגבר ומאסף ממון, שהם נצוצי הקדושה, כי הם בחינת הגווניו עלאין שיש בזהב וכסף ונחושת, שהם הממון. וזה בחינת תאוות עשירות, שהיא בחינת מלכות.

 

ועל כן עמלק, שהוא מלכות הרשעה, רודף את מחנה דן, שהוא בחינת מלכות דקדושה כנ"ל, כמו שכתוב (דברים כה): ויזנב בך וכו’ ולא ירא אלקים, דהיינו בעת שאין להם כח מלכות דקדושה, שהיא בחינת ירא אלקים כנ"ל, כי מלכות המן עמלק, הוא היפוך מלכות דקדושה, כי מלכות דקדושה, הוא בחינת מאסף לכל המחנות דקדושה, ומלכות המן עמלק, שהוא מלכות הרשעה, הוא בחינת מאסף ממון כנ"ל, כי מתגבר בתאוות ממון כדי לתפוס כל הנצוצות הקדושה כנ"ל. אך אע"פ כן אינו מועיל לו כלל, כי יש כח במלכות דקדושה, שהוא בחינת מרדכי, להוציא מאיתו כל הממון, וכל הנצוצות הקדושים שבלע:

 

וזה שאמרו רז"ל (מגילה יו"ד ע"ב): כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת – זה מרדכי. היינו שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדושה כנ"ל, נתן לו חכמה ודעת כנ"ל, וזה: טוב לפניו, בחינת התורה, כי אין טוב אלא תורה (אבות פ"ו). ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס – זה המן. היינו שהמן, שהוא בחינת מלכות דסיטרא אחרא כנ"ל, הוא מאסף ממון כנ"ל. וזה: לתת לטוב לפני אלקים – בחינת התורה, שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדושה, מוציא ממנו כל הממון וכל הנצוצות, ונעשה מזה תורה כנ"ל. כי מרדכי מוציא ממנו כל העשירות, בבחינת (איוב כ’): חיל בלע ויקיאנו, ועושה מזה תורה, שנקראת אשת חיל (משלי ל"א):

 

ו

 

ולפי הגדלת הדעת כן הפרנסה בנקל. כי פרנסה בנקל תולה בדעת, כמו שכתוב (במדבר י"א): שטו העם ולקטו – בשטותא (זוהר בשלח דף סב סג), כי כל מי שחסר דעת ביותר, הוא יגע וטורח אחר הפרנסה ביותר. גם לפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום, כי שלום תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה י"א): וגר זאב עם כבש וכו’, כי מלאה הארץ דעה, שיהיה שלום נפלא בעולם, שיוכלו לגור ביחד שני הפכים, מחמת גודל הדעת שיהיה אז. כי ע"י הדעת נגדל השלום, כי נתבטל הכעס והאכזריות על ידי הדעת. כי כעס ואכזריות הוא מהעדר הדעת, כמו שכתוב (קהלת ז’): כעס בחיק כסילים ינוח, וכל מה שמתרבה הדעת, מתרבה הרחמנות והשלום, ועל כן הפרנסה בנקל, בבחינת (תהלים קמ"ז): השם גבולך שלום, חלב חטים ישביעך:

 

ז

 

וזה בחינת שבועות, כי שבועות הוא בחינת שכל גדול וגבוה מאוד, שהוא חסד עליון ורחמים גדולים, כי גודל הרחמים תלוי בגודל הדעת כנ"ל, כי בשעת מתן תורה, נראה להם כזקן מלא רחמים (מכילתא פ’ בשלח, ופ’ יתרו, והובא בפירש"י פ’ יתרו). וזקן הוא בישוב הדעת, ובזה תלוי גודל הרחמים כנ"ל, ועל כן שבועות הוא חסד עליון ורחמים גדולים. וזה בחינת המקוה של שבועות, שהיא בחינות מקוה של שער החמשים, שהוא שער העליון מחמשים שערי בינה (כ"ש בכוונות שבועות), שהוא בחינות שכל ודעת עליון, בחינת חסד עליון ורחמים גדולים כנ"ל. ועל כן המקוה מושיע בכל הצרות, כמו שכתוב (ירמיה י"ד): מקוה ישראל מושיעו בעת צרה. כי הוא חסד עליון, שמושיע מכל הצרות. ועל כן המקוה מטהר מכל הטומאות, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו): וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו’, כי אין יסורין בלא בלא עוון וכו’ (שבת נ"ה), ועל כן המקוה, שמושיע מכל הצרות ומכל היסורים, הוא מטהר מכל הטומאות ומכל החטאים. וזה בחינת מן בחינת מקוה של שער הנון, שהוא בחינת דעת גדול, כי המן – בחינת דעת: