תורה ל – המשך

 

 

ולבוא להשכל התחתון הזה, אי אפשר כי אם ע"י שונא בצע, שישנא הממון בתכלית השנאה, כי שערא אוכמא, שהוא בחינת השכל התחתון, הוא מסטרא דמלכות, וכן שונא בצע, הוא מסטרא דמלכות, כי השכל התחתון הוא בחינות מלכות, שהוא בחינות חכמה תתאה שבכל עולם ועולם, שהוא מנהיג אותו העולם, שזה השכל של ההנהגה והמלכות הוא בחינת חכמה ושכל תחתון, כנגד השכל של השגות אלקות, ועל כן ביומוי דשמואל, שנפלו ראשי הדור אל הממון, כמו שכתוב (שמואל א’ ח’): ויטו אחרי הבצע, על כן תיכף פגמו במלכות דקדושה, כמו שכתוב (שם): כי אותי מאסו ממלוך עליהם, ושאלו להם מלך ככל העכו"ם. וביומוי דשלמה, שאין כסף נחשב, היה מלכות דקדושה על תקונה ומכונה, כמו שכתוב (דברי הימים א’ כ"ט): וישב שלמה על כסא ה’ – שמלך על עליונים ותחתונים (מגילה י"א ע"ב), ועל כן זכה שלמה לזה השכל התחתון הנ"ל, כמו שכתוב (מלכים א’ ה’): ויחכם מכל האדם, וכמו שכתוב (שם): ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם, כי זה השכל הוא בחינת מלכות כנ"ל. אבל ע"י אהבת ממון, הוא נופל לאוכמא דסיטרא-אחרא, בחינות: שבתאי פתיא אוכמא (תיקון ע), מרה שחורה, בחינות (בראשית ג’): בעצבון תאכלנה, ונופל לעיגולא וסיבובים מסיטרא-אחרא, בחינות (תהלים י"ב): סביב רשעים יתהלכון, שהוא מתאווה ומשתוקק אחר הממון, בחינות (במדבר י"א): שטו העם ולקטו – בשטותא (זוהר בשלח ס"ב: מ"ג.), היפך החכמה:

 

 

ומי שיש לו אותו החכמה, צריך לראות להמשיך לתוכה חיות, להחיות החכמה תתאה, כל אחד לפי בחינות החכמה תתאה שיש לו, כפי בחינות החכמה תתאה שבכל עולם ועולם. ועיקר החיות הוא מאור הפנים, בחינות (משלי ט"ז): באור פני מלך חיים. ועל כן צריכין להעלות את המלכות, בחינות חכמה תתאה, אל אור הפנים, המאיר בשלש רגלים, כי עיקר אור הפנים הוא שמחה, כמו שכתוב (שם ט"ו): לב שמח ייטיב פנים, ועיקר השמחה הוא מן המצוות, כמו שכתוב (תהלים י"ט): פקודי ה’ ישרים משמחי לב, ועיקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (שם ד’): נתת שמחה בלבי, והלב של כל השנה הם השלש רגלים, בחינות (ויקרא כ"ג): א’לה מ’ועדי י’י (ה’) – ראשי תיבות "אִמִּי", כמובא, שהיא אם לבינה, ובינא – ליבא. והשמחה של כל המצוות שעושין בכל השנה, הוא מתקבץ אל הלב, שהם השלש רגלים, ועל כן הם ימי שמחה, כמו שכתוב (דברים ט"ז): ושמחת בחגך, ואז מאיר הפנים על ידי השמחה, בבחינות: לב שמח ייטיב פנים.

 

בשביל זה נצטווינו (שם): שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה’ אלקיך, בשביל לקבל אור הפנים. וזה בחינת (סוכה כ"ז ע"ב): חייב אדם להקביל פני רבו ברגל – כדי לקבל אור הפנים, ולהחיות את בחינות המלכות. וזה (תהלים פ"ה): צדק לפניו יהלך, צדק – מלכותא קדישא, כשמוליכין אותה אל אור הפנים, העיקר על ידי בחינות: וישם לדרך פעמיו, היינו שלש פעמים בשנה וכו’, שעל ידיהם מקבלים מאור הפנים כנ"ל. וזה בחינות (שם ק"מ): ישבו ישרים את פניך. ישרים, הם: פקודי ה’ ישרים משמחי לב, הם מיישבין ומאירין ומסדרין אור הפנים כנ"ל:

 

ו

 

ולפעמים שנופל, חס ושלום, בחינות המלכות דקדושה, בחינות חכמה תתאה, לגלות של ארבע מלכויות, כי המלכות הוא בחינות דל"ת, בגין דלית ליה מגרמה כלום, כי אם על ידי ענפי השכל העליון, המתפשטין לשם. וגם היא כלולה מארבעה עולמות, כי בכל עולם ועולם יש בחינות המלכות, בחינות חכמה תתאה, שהיא בחינות החכמה, המנהגת את העולם כנ"ל. וכל החכמות של העכו"ם, כולם הם תחת החכמה תתאה הנ"ל, ומשם יונק חכמתם, וכשיונקים, חס ושלום, יותר מהראוי להם, אזי מתגברים, חס ושלום, ונעשה ממשלת הארבע מלכויות, שהם ארבע גלויות – ומי יכול לסבול את קול הצעקה והזעקה הגדולה, כשנופל בחינות המלכות, בחינות החכמה תתאה, ביניהם, חס ושלום, בבחינות (קהלת ט’): זעקת מושל בכסילים, דהיינו הזעקה כשנופל הממשלה, בחינות המלכות, בחינות חכמה תתאה, בין הכסילים, שהכסיל רוצה להתחכם, שרוצים לינוק ולהמשיך לתוך החכמות שלהם, שהם כסילות באמת, את בחינות החכמה האמיתיות, בחינוה חכמה תתאה הנ"ל.

 

וגם יש עוד צעקה גדולה מזה, דהיינו שהשם-יתברך, כביכול, בעצמו שואג, בבחינות (ירמיה כ"ה): שאג ישאג על נוהו – על נוה דיליה, שהוא בחינות המלכות, שנופל בגלויות של ארבע מלכויות. וצריך לראות לחתוך ולהבדיל את בחינות המלכות הנ"ל מבין הארבע גלויות, ולהעלותה משם. ועיקר עלייתה – על ידי בחינות החסד, בבחינת (ישעיה ט"ז): והוכן בחסד כסא, בחינת (הושע י’): קיצרו לפי חסד, שע"י החסד קוצרין וחותכין את הדָּלֶת, בחינת המלכות, ומבדילין אותה מהם, ומעלין אותה אל אור הפנים.