תורה קמח- קמט- קנ- קנא- קנב

 

 

מידת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך, ואם כן יש לה גם כן יראה. וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך, ואם כן יש לה גם כן יראה. וכן נכלל יראה אחת בחברתה למעלה למעלה עד אין סוף.

 

וזה שאמרו רז"ל (תנחומא ד’ א שה"ש רבה סדר א ירושלמי שבת פרק א וע"ש כפני משה): מה שעשתה ענוה עקב לסילותה עשתה חכמה עטרה על ראשה, שנאמר: עקב ענוה יראת ה’, ראשיה חכמה יראת ה’.

 

נמצא, שעקב הענוה היא יראה, וכן ראשית חכמת היא גם כן יראה. נמצא, שיש יראה למעלה מיראה, כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה, וכן למעלה למעלה עד אין סוף כנ"ל:

 

 

חצות הוא מסוגל כמו פדיון, כי הוא המתקת הדינים, כי צדק – דינא, ומשפט – רחמי.

 

וזהו: על משפטי צדקך – היינו שצדק גובר על משפט. התיקון לזה: חצות לילה אקום. ועיקר חצות הוא תמיד אחר ששה שעות מתחילת הלילה, הן בקיץ והן בחורף, ואז מתחיל זמן חצות. ונמשך עד גמר אשמורה שניה, דהיינו ב’ שעות. ובבוקר טוב להסתכל על השמים, ועל ידי זה נמשך הדעת (ע’ בזוה"ק, פ’ בשלח נז):

 

 

 

הוא דבר נסתר מאד, איר הדמות נתראה והוא בעצמו אינו יודע, כי בודאי יעקב לא ידע. ומעלת הנסיון, אף שראה דמות דיוקנו, הם דברים נסתרים ומכוסים מבני אדם:

 

 

 

סגולה לזרע של קיימא – שיאמרו שניהם האיש ואשתו קודם הזיווג פרשת "ובראשי חדשיכם" (במדבר כח). וכן כשהתינוק חולה ח"ו, יאמרו אז גם כן האיש והאשה פרשת "ובראשי חדשיכם". כי "מאֹרֹת" חסר ואו, שהוא החיות של כל דבר, וכן "כלֹת משה" חסר ואו גם כן (זוהר ויחי רלו. וע’ זוהר פסחם רנד).

 

וכל זה הוא סוד פגימת הלבנה, שמשם נמשך בחינת מאֹרֹת חסר ואו, שהוא אסכרה לרביי ח"ו . כי הוא"ו הוא החיות של כל דבר, ועל כן חסרון הוא"ו מרמז על חסרון החיות כנ"ל, ומשם נמשך מיתת הבנים קטנים ח"ו. ובראש חדש מתחלת הלבנה להתמלאות ולהתתקן, כידוע, כי אז הגיעה לתכלית הפגם והחסרון, ואזי תיכף מתחיל התיקון והמלוי.

 

וזהו" "כלֹת" – ראשי תיבות: כ’פרה ל’כל ת’ולדותם, שבראש חודש נתתקן ונמתק בחינת כלת משה, שהוא בחינת הלבנה, כי אזי מתחלת להתמלאות כנ"ל, ואז נמשך מבחינת כלת משה כפרה לכל תולדותם כנ"ל, שנמשך כפרה וסליחה והמתקה על כל תולדותם של ישראל, שיהיה נמשך עליהם חיים טובים וארוכים. ועל כן פרשת ובראשי חדשיכם סגולה לבנים כנ"ל:

 

 

 

כשבא נשמה קדושה לעולם עם הענפים השייכים לה, אזי הקליפה מסבבת אותה. רק נשאר פתח נגד אמונה, שכנגד האמונה הפתח פתוח. ומחמת פגם הענפים ח"ו, משליכין אותם משם, דהיינו שמשליכין אותם מן האמונה, ואזי אין יכולין לכנוס, דהיינו להתקרב אל שרשם, שהוא הנשמה הנ"ל. כי לפעמים משליכין ומפילין אחד מן האמונה, כעין מה שמצינו שאמרו רז"ל (זוהר אחרי ד’ עב) על ארץ ישראל, על המתים שאינם ראויים ליקבר בארץ ישראל: ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי וכו’.

 

והנה סתימת הפתח הנ"ל, דהיינו האמונה, ע"י פגם הענפים כנ"ל, הוא רק לפי שעה, ואח"כ נפתח הפתח כבתחילה, היינו שבעת שצריכין להשליך לחוץ את מי שאין ראוי להתקרב, אזי הקליפה המסבבת הנ"ל, שיש בה פתח כנגד אמונה כנ"ל, היא מתגברת ומתקרבת ומתפשטת גם על הפתח הנ"ל, ואזי אין יכול ליכנוס, ותיכף אח"כ, חוזר הפתח ונפתח כבתחילה. וכשיש ח"ו ריבוי פגמים הרבה, שעל ידי זה יש כח להסיבוב הנ"ל להתפשט על הפתח לבלי להניח ליכנוס כנ"ל, אזי מתייראין וחוששין שלא יסתם הפתח לגמרי ח"ו, ע"י התגברות הקליפה המסבבת, ואזי מעמידין שם בפתח הנ"ל ירא שמים, שהוא בעצמו עומד לשמור שלא יכנסו שם, ואף כל פי כן הוא תועלת נגד הקליפה המסבבת הנ"ל, שאי אפשר לה להתקרב ולהתפשט על הפתח, מחמת הירא שטים שעומד שם. וע"י מסירת נפש, דהיינו ששומר נפשו בשביל לנסוע ולהתקרב להצדיק, על ידי זה אפשר לדבק עצמו אליו. אך אי אפשר שיאיר אליו חכמה, דהיינו המוח בעצמו. והשם יתברך ימהר הגאולה בכלל ובפרט:

 

עיין בזוהר תרומה (ד’ קמ ע"ב קמא ע"א) הובא בפרדס, שער התמורות, פרק ב: בארעא קדישא מתתקנא כולא וכו’, עיין שם היטב מה שכתוב שם: פריסא קלישא, שנפרס על הפתח. ועפ"י הסוד הנ"ל הוא בחינת הירא שמים, שהוא בחינת: פריסא קלישא, וכמבואר שם בזוהר: למיעל אי אפשר, וגם הקליפה אי אפשר לה להתפשט על הפתח מחמת הפריסא קלישא, עיין שם. והוא ממש מה שכתוב לעיל בענין הירא שמים. ודוק היטב ותבין נפלאות. וגם עיין בספר "טוב הארץ" ששם מדבר גם כן מענין ארץ ישראל, והבן הדבר היטב לדמות מילתא למילתא, כי הכל אחד עם הנ"ל: