חלק ב-תורה ז- המשך

וזהו: כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם (תהלים מד). ימינך וזרועך – זה בחינת הידים הנ"ל, שבהם מתגלה הארת המקיפים, שהוא בחינת הארת הרצון כנ"ל. וזהו: ואור פניך כי רציתם, כי המקיפים הם אור הפנים, וזה: כי רציתם, כי הם בחינת הארת הרצון כנ"ל:

 

וזהו: אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו (קהלת י’). חירות זה בחינת יובל, שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כי "יובל" הוא אותיות: ו’כל ב’ניך ל’ימודי י’י (ה’) (ישעיה נ"ד), דהיינו כלליות בן ותלמיד, כי בניך זה בן. לימודי ה’ הם תלמידים, ומכלליות בן ותלמיד, שהוא בחינת יובל, בחינת חירות, משם מקבל המלכות הפרנסה כנ"ל.

 

וזהו: אשריך ארץ שמלכך בן חורין – שמלכות מקבל הפרנסה מבחינת חירות, בחינת יובל וכו’ כנ"ל. וזהו: ושריך בעת יאכלו. בעת, זה בחינת התגלות הרצון, שמתגלה בשעת אכילה, בחינת: כעת יאמר וכו’ כנ"ל. וזה בחינת (תענית ה ע"ב): אין מסיחין בסעודה, כי אז, בשעת סעודה, מאיר הארת הרצון, שהוא בחינת הארת המקיפים, שהם בחינת שתיקה, בחינת: שתוק, כך עלה במחשבה כנ"ל:

 

וזה בחינת חנוכה. כי ענין חנוכה, דע, כי כל אחד ואחד כפי מה שזוכה לפעול בקשתו ביום הכיפורים, דהיינו בקשת סלח נא, כן יש לו חנוכה, כי ע"י סלח נא נעשה חנוכה, כי משה רבינו ביקש (במדבר יד): סלח נא לעוון העם הזה, על חטא המרגלים, ועל ידי חטא המרגלים גרמו חורבן בית המקדש, כמו שאמרו רז"ל (תענית כט), שהשם יתברך אמר להם: אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות, כי אותו הלילה, ליל תשעה באב היה, שבו נחרב בית המקדש, ומשה רבינו ביקש על זה סלח נא, כי בזה החטא והפגם תלויים כל העוונות, כי על ידי זה הפגם נחרב בית המקדש, ובזמן שבית המקדש היה קיים, היינו נקיים מעוונות, כמו שכתוב (ישעיה א): צדק ילין בה, ופירש רש"י, כי תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה, ותמיד של בין הערביים היה מכפר על עבירות של יום, כי ישראל עם קדוש, לפי גודל רוחניותם ודקותם אין יכולים לישא עליהם המשא של עוון אפילו יום אחד, על כן אנו צריכין את בית המקדש, שיכפר עלינו בכל יום.