מסכת שבועות פרק ד משנה ג-ד

ד,ג  שבועת העדות כיצד:  אמר לעדים בואו והעידוני, שבועה שאין אנו יודעים לך עדות, או שאמרו לו אין אנו יודעים לך עדות–משביע אני עליכם, ואמרו אמן–הרי אלו חייבין.  השביע עליהם חמישה פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין והודו–פטורין; כפרו, חייבין על כל אחת ואחת.  השביע עליהם חמישה פעמים בפני בית דין, וכפרו–אין חייבין אלא אחת; אמר רבי

שמעון, מה טעם, מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות.

ד,ד  כפרו שניהם כאחת, שניהם חייבין; זה אחר זה, הראשון חייב; כפר אחד, והודה אחד–הכופר חייב.  היו שתי כיתי עדים–כפרה הראשונה, ואחר כך כפרה השנייה–שתיהן חייבות, מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהם.