שער התורה פרק י – יז אייר

ובפרט שידוע הוא מה שאמרו חז"ל (יומא ט, ע"ב): שבית שני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע, ואם העוון הזה, היה בו כוח להחריב את הבית הבנוי, על אחת כמה וכמה שיש בו כוח לעכב מלהבנות את הבית החרב, חס ושלום.

 

על כן האיש שיתחזק את עצמו בעניין הזה של שמירת הלשון בכל כוחו, ויזרז גם אחרים בעניין הגדול הזה למען כבוד ה’ ותורתו, שלא יהיו מצוותיה כהפקר, חס ושלום, זכותו גדולה מאוד, כי באמת כלל ישראל בחזקת כשרים וצדיקים הן, אך הסיבה מפני העלם ידיעת פרטי הדינים שיש בעניין הזה, וגם נעלם מהרבה אנשים העצות איך להימלט מן היצר בעניין הזה. על כן אם ימצא מי שמעוררם בעניין זה, בודאי יתקבלו דבריו, ויהיה זכות הרבים תלוי בו.

 

***

 

 

 

במדרש (ויקרא רבה פרק ל"ג) [איתא] "החיים והמוות ביד הלשון". עקילוס אמר, מצטרע ומכירין מוות מכאן וחיים מכאן. בר סיסא אמר, היה לפניו גחלת, נפח בה – בערה, רקק בה – כבתה.

 

אמר רבי חיא בר אבא, היתה לפניו כלכלה של תאנים, אכלה עד שלא עִשְׂרָהּ – מוות ביד לשון, עִשְׂרָהּ – חיים ביד לשון.

 

רבן גמליאל אמר לטבי עבדו, פוק זבין לנא צידי טבא מן שוקא נפיק אייתא ליה לישנא, אמר ליה, פוק זבין לנו צידי בישא מן שוקא נפק אייתא ליה לישנא.

 

אמר ליה, כד אמרית לך צידי טבא אייתית לי לישנא, וכד אמרית לך צידי בישא אייתית לי לישנא. אמר ליה, מרי, מיניה טבא ומינא בישא. כד היא טב – לית טב מיניה, כד היא ביש – לית ביש מיניה.

 

פירוש: רבן גמליאל ביקש מטבי עבדו שיקנה לו מזון טוב מן השוק והביא לו לשון, אחר כך ביקש ממנו שיקנה לו מזון רע מן השוק והביא לו גם כן לשון. שאלו רבן גמליאל, שאמרתי לך מזון טוב הבאת לשון, וכשאמרתי לך מזון רע הבאת גם כן לשון. ענה לו טבי: כשהלשון טובה – אין טוב ממנה, ושהיא רעה – אין רע ממנה.

 

 

רבי עשה סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם לשונות רכין ולשונות קשין. התחילו בוררין את הרכים ומניחים את הקשים. אמר להם, בני כך יהא לשונם רך אלו עם אלו.

 

אכל וברך – חיים ביד הלשון, אמר לשון הרע שהוא קשה – מוות ביד הלשון ע"כ.

 

 

וגם בזה המדרש בא לבאר עניין הלשון, שלפיכך נאמר: "החיים והמוות ביד הלשון", שאם אכל כלכלה של תאנה קודד שעשרה – חייב מיתה, והמעשר הוא בדיבור בלבד, שיאמר הרי אלו מעשר על אלו, ואם עשרם שאמר הרי אלו מעשר על אלו, הרי על ידי הדיבור קנה החיים, וההיפך גם כן, אם לא עשרה – מוות ביד הלשון, והרי הלשון כולל החיים והמוות.

 

וזהו כוח הלשון, שכל דבר שהוא כמו זה שכולל החיים והמוות, תדע מזה גודל כוחו כאשר הוא כולל החיים והמוות, שכל דבר שהוא כולל דבר והפכו, בזה תדע גם כן גודל כוחו כמו שבארנו לעיל.

 

 

וכדי ללמד דבר זה לאדם ציוה רבן גמליאל לעבדו לקנות לו מזון טוב והביא לו לשון, ללמד לתלמידיו דברי חכמה שאין לך במעלה כמו הלשון, וכאשר אמר גם כן שיקנה לו מזון רע הביא לו גם כן הלשון, וטבי עבדו הבין דבריו וקנה לו לשון, הוא הדבר שהוא טוב ורע, שאין לך דבר טוב ורע יותר ממנו, כמו שאמר אכל וברך – חיים ביד הלשון, אכל ולא ברך – הרי המוות ביד הלשון.

 

 

ובמדרש עוד מוות וחיים ביד הלשון. משה אמר: "זכור לאברהם ליצחק ולישראל", וכן אסתר, "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי", והחיו אומה שלמה. דואג אמר דבר, ונהרגו נוב עיר הכהנים, ונחש על ידי הפה היה גורם מיתה לכל העולם.

 

וכל אלו דברים שבארו כוח הלשון שמסוגל אל החיים ואל המוות. וכל הדברים האלו ידועים למי שיודע להבין כוח הלשון. (מהר"ל מפראג נתיבות עולם, נתיב הלשון פ"א).