חלק שני חתימת הספר – ח אלול

 

והנה ידוע ומפורסם לכל ישראל, כקטן כגדול, אימתי נקראת ספר תורה ויש עליה גדות התורה? כשהיא כתובה כולה, שלא חסר בה אפילו אות אחת, ואז נקראת תורת ה’ תמימה, אבל אם חסר בה אות אחת אין עליה קדושת ספר תורה, כי אם קדושת פרשיות. כן הוא איש הישראלי: אימתי הוא בכלל ישראל ויש לו חלק לעולם הבא? כשהוא מאמין שכל התורה כולה היא מאת ה’ מן השמים, אבל הכופר בה אפילו באות אחת אינו בכלל ישראל, ואין לו חלק לעולם הבא (ככתוב בסנהדרין בדף צט ע"א, והובא דבר זה ברמב"ם בהלכות תשובה פרק ג (הלכה ח), וביו"ד סימן קנח (סעיף ב).

 

והנה באמת כל ישאל הם מאמינים בני מאמינים שהתורה כולה היא מן השמים מפי ה’ למשה עבדו, ואם כן, כשהאדם מאמין על כל מצוה שהיא מאת הבורא יתברך, איך יפעל עצמו שיהיה קל בעיניו, חס ושלום, איזה דבר מדברי התורה? ובאמת אין זה בא, חס ושלום, מסיבת כפירה, כי אם מצד שעבר כמה פעמים ונעשה לו כהיתר, וכמו שאמרו חז"ל (יומא פו, ע"ב), כיון שאדם עבר עבירה ושנה בה, נעשה לו כהיתר. אבל זה גופא הוא עוון פלילי, שמרגיל עצמו לעבור על איזה דבר מדברי ה’, וכמו שהאריך בזה רבנו יונה בשערי תשובה, ועל כן יזהר האדם מאוד בזה וטוב לו.

 

 

 

 

וגורמת הדלטוריא לסלק את השכינה מישראל, כמו שאמרו במדרש רבה פרשת שופטים (ה, י): אמר רבי מונא: כל שאומר לשון הרע מסלק השכינה ממטה למעלה. תדע לך, מה דוד אומר (תהלים נז, ד): "נפשי בתוך לבאים אשכבה להטים בני אדם שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה". מה כתוב אחריו (שם ה): "רומה על השמים אלוקים" וגו’, ואמר דוד: ריבונו של עולם, מה השכינה עושה למטה? סלק השכינה לרקיע.

 

 

וכן כתוב במדרש רבה פרשת כי תצא (ו, יד): אמר הקב"ה בעולם הזה, על ידי שהיה לשון הרע ביניכם סילקתי השכינה מביניכם. [וכעין זה אמרו גם כן בערכין (טו): אמר רב חיסדא אמר מר עוקבא, כל מהספר לשון הרע, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר וגו’].

 

ולא חרבה ירושלים במקדש שני, אלא בעוון לשון הרע שהיה ביניהם, בשביל שנאת חינם שהיה בהם, כמו שאמרו ביומא (ט) [ובגיטין דף נ"ו ונ"ז ע"ב בשם רבי אלעזר, וכמו שפירש רש"י שם דיבור המתחיל והיינו]. ולכן מאוד מאוד צריכים להיזהר מהעוון המר שגורם סילוק השכינה חס ושלום. (שמירת הלשון שער הזכירה פ"ד וכבוד שמים פ"א לח"ח זצ"ל).