הקדמה – א תשרי

 

כתוב במשלי (כא, כג): "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו". ולהבין העניין, מה שפרט הכתוב שמירת הפה והלשון למניעת צרה מהנפש יותר מכל העניינים אשר צריך האדם השלם לשמור בימי חייו, עיין במפרשי הפשט, וגם אני אענה את חלקי אשר חנני ה’, ובזה נבין גם כן מה שכתוב (תהלים לד, יג): "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע" וגו’, מה שפרט לנו הכתוב דווקא עניין זה.

 

נראה, כי ידוע הוא שכל אדם יש לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים, ועליהם מלובש הרמ"ח איברים ושס"ה גידים גשמיים, כמו שכתוב (איוב י, יא): "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני", הרי שהזכיר הכתוב עור ובשר וגידים ועצמות, ולא קראו, רק בשם לבוש וסכך, כמו שכתוב, תלבישני, תשוככני, ואת מי הלביש, אם לא להנפש אשר בקרבו, שהוא עצם האדם, ועל כל איבר ואיבר של הנפש מלובש מלמעלה איבר הגוף, המכונה כנגד איבר ההוא, כמו הבגד על הגוף.

 

וכנגד זה נתן לנו הקב"ה רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, והם מחולקים גם כן על האיברים, שיש מצוה שתלוי ביד ויש מצוה שתלוי ברגל, וכן שאר כל איברים, כמו שכתב בספר חרדים. וכשאדם מקיים בעולם הזה איזה מצוה באיזה איבר, שורה לעתיד לבוא אור ה’ על אותו איבר, ואותו אור הוא המחיה את האיבר ההוא, וכן כל מצוה ומצוה. נמצא שכשהאדם מקיים הרמ"ח עשיין, אז הוא האדם השלם המקודש לה’ בכל איבריו.

 

וזהו מה כתוב בפרשת ציצית: "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" אבל אם חס ושלום יחסר לו מצוה אחת מרמ"ח עשיין, שהשליכה אחר גוו ולא עשה תשובה על זה, יחסר לו לעתיד לבוא בנפשו האיבר המכונה נגד המצוה ההיא.

 

וזהו מה שאמרו בברכות (כו, ע"א): מעוות לא יוכל לתקן" (קהלת א, טו), זה שביטל קריאת שמע של ערבית או קריאת שמע של שחרית, או תפילה של ערבית או תפילה של שחרית, וכשהאדם זהיר מלעבור אל הלאוין שבתורה, הוא ממשיך אור הקדושה על גידי נפשו, וכשלא יזהר, יהיו חס ושלום מקולקלים כמו שמבואר באורך בספר שערי קדושה, פרק א, עיין שם.

 

 

 

 

 

ואם תראה אדם שמתעסק בלשון הרע, דע שהרבה דמים שפך. (שבט מוסר פ"י, אות ל"ב