שער הזכירה פרק יד – ל מרחשון

וראה אחי, שאם יעמדו עשרה אנשים ביחד, ויתפס אחד מהם בקולר על איזה עוולה שנשמע עליו שעשה שלא כהוגן, ויקחו אותו לבית השופטים לדרוש ולחקור אותו היטב על אודות העוולה שנשמע עליו, והוא לא הודה על זה, ונלקחו אחר כך בקולר גם התשעה הנותרים לדרשם גם כן על הדבר הזה, אולי על ידי זה יתגלה העניין, אף שהם משערים בעצמם כי הם חפים מפשע, ולא נלקחו בקולר רק שעל ידם יתגלה תרמית ליבו של הראשון, עם כל זה נשבר ליבם בקרבם ומצטערים מאוד על שהיו במסיבה אחת עם הראשון שעל ידי זה בא להם כל התלאה הזאת. ואחר כך כשעוזרם ה’ שהם יוצאים בשלום בלי פגע, הם נזהרים עד מאוד מלהיות צוות עם איש כזה פן יקרה להם עוד ככה.

 

ועל אחת כמה וכמה בענייננו, שידוע שלעתיד לבוא יענשו גם המספר גם השומע גם כל הנלווים אליהם בחבורתם הרעה הזו, כמו שכתוב בפרק יג, בשם פרקי (צוואת) דרבי אליעזר, כמה צריך לברוח מזה, וכשמסיתו היצר להיכנס בתוך חבורתם, יחשוב בנפשו, די לי במה שאעמוד בעולם העליון בעוונותיי ומה לי לסבול בעולם העליון עונש מעוונות זולתי, ועל ידי כך ינגף היצר.

 

 

 

קשה לשון הרע יותר משאר עבירות, שכן הזכיר ירמיה שלושה טעמים "העל אלה לא אפקוד נאום ה’", הזכיר תחילה באיסור אשת איש (ירמיה ה) "סוסים מיוזנים משכים היו" וגו’. וסמיך לזה (שם) "העל אלה לא אפקוד נאום ה’ ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי".

 

והזכיר אחרי כן בעוון מי שמקבץ ממון בשקר (שם) "ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על כן גדלו ויעשירו" וגו’, וסמוך לזה "העל אלה לא אפקוד נאום ה’".

 

והזכיר שלישית בבעלי לשון הרע (שם ט): "חץ שחוט לשונם מרמה דיבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו", וסמיך לזה "העל אלה לא אפקוד בם" וגו’, לא הזכיר מילת בם אלא על לשון הרע להורות שהעונש יחול בגופם ממש. (כד הקמח לרבינו בחיי, ערך "לשון הרע").