שער הזכירה פרק יא – יח מרחשון

 

וכדי לבאר קצת מעלת השלום אעתיק קצת ממאמרי חז"ל בזה, וזה לשון הספר "מעלת המידות":

 

דעו בני, כי מעלת השלום היא מעלה הרמה, שכן הוא שם אחד משמותיו של הקב"ה שנאמר (שופטים ו, כד): "ויקרא לו ה’ שלום", ובכל מקום שהשלום מצוי, שם יראת שמים מצויה, ובכל מקום שאין שם שלום, אין יראת שמים מצויה. גדול השלום לפני המקום, שכך אמרו חז"ל באגדה, גדול השלום, שאפילו הכתובים דיברו דברי בדאים להטיל שלום בין אברהם לשרה, שהרי היא אמרה (בראשית יח, יב): "ואדוני זקן", וה’ אמר לאברהם (שם יח, יג): "ואני זקנתי". וכן הוא אומר (שם נ, טז): "ויצוו אל יוסף לאמור, אביך ציוה לפני מותו לאמור", ואין אנו מוצאים שציוה אותו מכל הדברים הללו כלום, לפי שלא היה חושדו. (דברים רבה פ"ה). גדול השלום שאפילו בשעת המלחמה מבקשים שלום שנאמר (דברים כ, י): "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום". גדול השלום, שחותמים בו בברכת כהנים, שנאמר (במדבר ו, כו): "וישם לך שלום". גדול השלום שחותמים בו בסוף התפילה בשלום, שנאמר (תהלים כט, יא): "ה’ עוז לעמו יתן, ה’ יברך את עמו בשלום". ולא עוד אלא שביום נחמת ישראל מתבשרים תחילה בשלום, שנאמר (ישעיה נב, ז): "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום".

 

בני, בואו וראו כמה גדול כוח השלום, שאפילו לשונאים אמר הקב"ה פתחו להם בשלום, שנאמר (דברים כ, י): "שלא תקרב אל עיר" וגו’. אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי (ברכות יז, ע"א), שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק. ואמרו חז"ל (אבות ד, ): "הוי מקדים בשלום כל האדם", מה בשלום כל אדם, אפילו אם אתה רואה שליבו עליך הוי מקדימו לשלום, שאם אתה עושה כן תגרום לו שיאהבך. ולא עוד, אלא שאפילו אינו נכנע להשלים עמך הקב"ה מוסרו ומכניעו תחתיך, כעניין שנאמר (דברים כ, יב): "ואם לא תשלים" וגו’ (שם יג): "ונתנה ה’ אלוקיך בידך" וגו’.

 

וכן מצאנו בדוד המלך ע"ה שהיה רודף אחר שלום של שאול, כעניין שנאמר (תהלים קכ, ו): "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה", ושאול לא די שלא היה מתפייס עמו, אלא שהיה רודפו כדי להרע לו, ומסרו הקב"ה ביד דוד במערה ובמעגל, ואף על פי כן לא עלתה בליבו של דוד להרע, לפי שצריך לו לאדם להיות אוהב שלום ורודף שלום, כעניין שנאמר (תהלים לד, טו): "בקש שלום ורדפהו", בקשהו לאוהבך ורדפהו עם שונאך, בקשהו במקומך ורדפהו במקומות אחרים, בקשהו בגופך ורדפהו בממונך. [פירוש, לפעמים צריך האדם להיות ותרן בממונו כדי להתחזק במעוז השלום]. בקשהו לעצמך ורדפהו לאחרים, בקשהו היום ורדפהו למחר. ואל תתייאש לומר: לא אוכל להשלים, אלא רדוף אחר השלום עד שתגיעהו. ואיזהו רדיפת שלום? כך אמרו חז"ל: זה המדבר שלום בשעת המחלוקת, ומבטל כבודו מפני הרבים כדרך שעשה משה רבינו ע"ה, שנאמר (במדבר טז, כה): "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם". והמבטל עסקיו, ומטיל שלום בין איש לאישתו, בין אדם לחברו בין רב לתלמידו, ואפילו הוא עושה סעודה לשניהם כדי להטיל שלום ביניהם.

 

 

 

 

ואיך לא יבוש איש אשר בחיים עודנו מאס אלו הכיתות להשית בכלבי צאנו ועתה כולם יענו ויאמרו אליו גם עתה חלית כמונו, אלינו נמשלת על אשר לא שמרת פתחי פיך ושלחתם ברעה, אהה, מה יענה ליום הדין, ומה ישיב ליום התוכחה, הלא ישכב בבושתו וכיסתה כלימה פניו כי לא ימצא מענה, גם כל צידקותיו לא תזכרנה וכל טובותיו בל עליו.

 

וכל הקורא דברים אלו, מי אכזר אשר לא יעירנו משנתו אישן המוות מיתת עולמים, אשר היצר הרע מבקש להמיתו, ויקרע את לבבו הערל, ולחשוב על העבר כמה פעמים לאלפים ולרבבות אשר כבר נכשל בהן, עד שמרוב רגילותו אינו זוכר מה דיבר ובמי דיבר, כמאמר הכתוב (ישעיהו ה): "הוי משכי העוון בחבלי השווא וכעבות העגלה חטאה". ("מרפא לשון" ו"דעת קדושים" לג"ר רפאל הכהן מהמבורג זצ"ל).