אמונת חכמים – החוכמה שבאמונה

בעולם בו אנו חיים, עולם מורכב ומשתנה ללא הרף, אנו מקווים ומייחלים להבין ולדעת כיצד נוכל לבחור רק בטוב, רק בצודק ורק במה שיגרום לנו נחת שמחה ושלווה...

8 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 25.12.07

בעולם בו אנו חיים, עולם מורכב ומשתנה ללא הרף, אנו
מקווים ומייחלים להבין ולדעת כיצד נוכל לבחור רק בטוב, רק
בצודק ורק במה שיגרום לנו נחת שמחה ושלווה, הן בענייני החול
והן בענייני הקודש. איך עושים את זה?
 
 
חלק חשוב מאוד ויסודי, ובלתי נפרד, מקניית אמונה בבורא-עולם, הוא קניית אמונת חכמים.
 
בעולם בו אנו חיים, עולם מורכב ומשתנה ללא הרף, אנו מקווים ומייחלים להבין ולדעת כיצד נוכל לבחור רק בטוב, רק בצודק ורק במה שיגרום לנו נחת שמחה ושלווה, הן בענייני החול והן בענייני הקודש.
 
איך עושים את זה?
 
בעזרת אמונת חכמים.
 
אחת מתוך ארבעים ושמונה מידות בהן נקנית התורה היא "אמונת צדיקים" – כלומר, אמונת חכמים. במרכז ארבעים ושמונה מידות אלו נמנית מידת אמונה בצדיקים כי הם אלה שמעבירים לנו את התורה, היא שורש כל החוכמות והשפע, כמו שמצאנו אצל משה רבנו ע"ה שהוא העביר את התורה לעם ישראל. כך שללא אמונה בצדיקים, דהיינו אמונת חכמים, לא נצליח לקנות תורה, לתקן את מידותינו, לטפל ולטפח את שאר עניינינו הרוחניים והגשמיים, ולזכות אף לחֵרות, כפי שכותב רבי נתן בעניין זה: "…וכל אחד כפי מה שזוכה לאמונת חכמים, כן הוא זוכה לחֵרוּת, לבטל מעצמו עול עבדות ויגיעת הפרנסה. וזה בחינת " חָרוּת על הלוחות", ודרשו חז"ל: חָרוּת מלשון חֵרוּת".
 
ידוע גם שעל ידי אמונת חכמים נפתחים כל צינורות השפע על ידי הדעת, וכמו שאומר רבי נתן: "שורש השפע נמשך משכל העליון הכולל, שהוא בחינת שורש כל ההשפעות כולם, וממנו נמשכים צינורות וכלים לכל אחד ואחד כפי האדם והמקום והזמן. ועיקר הכלי והצינור של כל אחד הוא השכל והחוכמה של כל אחד, כי עיקר השפע נמשך כפי הדעת. אולם עיקר שלימות הדעת והשכל של כל אחד הוא על ידי אמונת חכמים…אבל על ידי פגם אמונת חכמים, מכל שכן כשחולקים על צדיק-האמת בעצמו, שהוא עיקר בחינת עיקר שכל הכולל, אזי נפגמים השכליות של כל אחד ואחד, ואין לו כלי וצינור לקבל את השפע, ומתגברים, חס ושלום, הצמצומים והדינים, ואזי מתעכב השפע".
 
הצדיק הוא זה שמקשר את האדם לצינור השפע ומשפיע לו, ככתוב: "כי הנה הכלל, שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו, כמו שדרשו חז"ל: צדיק מושל. מי מושל בי – צדיק. וזה בחינת: "ויוסף הוא השליט", והוא שורש כלליות נשמות ישראל, והם הענפים שלו המקבלים ממנו. ועיקר הממשלה – להאיר ולהתעורר ליבם אל עבודת ה’, היינו להאיר הארת הצדיק בענפים, היינו בלב ישראל" (בליקוטי מוהר"ן ח"א, לד). לכן מובן מדוע מידה זו של אמונה בצדיקים היא מידה חשובה מאוד, מכיון שיש בכוח הצדיק, שהוא בחינת מושל, להוריד את השפע לו זקוק האדם לכל ענייניו.
 
"ויאמינו בה’ ובמשה עבדו" (שמות יד)
 
נאמר במדרש: כל המאמין בה’ כאילו מאמין במשה, הרועה הנאמן, ומי שמאמין ברועה הנאמן, כאילו הוא מאמין בה’, בורא-עולם.
 
קברניט ותיק לא יסמוך על מלח חדש שיתפוס פיקוד על ספינתו, מכיון שהקברניט מיומן ומנוסה מאוד כך שהמלח המתחיל לא יכול אפילו לקוות להשתוות למיומנותו. אולם בכל זאת, מפעם לפעם, גם קברניטים מנוסים זקוקים לסיוע מקברניטים שיש להם ותק רב יותר אפילו מהם. ושוב, ישנן פעמים שגם המנוסים והוותיקים שבקברניטים נתקלים בגלים ובסערה אשר מולם הם מרגישים חסרי אונים, לכן אין להם כל ברירה אלא לפנות אל בורא-עולם ולבקש עזרה. (מכאן מובן מדוע אמרו חז"ל: "הספנים רובם חסידים").
 
לחיות ולשרוד בעולם הזה הוא דבר הזהה מאוד כניווט על פני הים. באותה מידה שלא מתאפשר מבחינה פיזית לאדם לשרוד במים גם כשהוא שט על פניהם ללא הכלים המתאימים, כך גם אי אפשר לו לשרוד ב’ים הידע והחוכמה’, וכמובן שגם לא לשוט על פניו ללא הכלים המתאימים. ומה הם אותם הכלים עימם ניתן לצלוח את את הים גם בזמן סערה? אלו הן אותן עצות יקרות שאנו מקבלים מן הצדיקים המנחים אותנו בדרך הנכונה. ובמילים אחרות, אותה אמונת חכמים שבעזרתה זוכים לעבור כל גל מאיים.
 
עניין זה ניתן לקשר עם צליחת ים סוף על ידי בני ישראל כשיצאו ממצרים. עם ישראל האמינו במשה, הוא הצדיק, והלכו בעקבותיו בתוך הים. הים נבקע למענם, למרות שההיגיון לא איפשר שום פעולה מסוג כזה, והמים נעמדו כחומות שהפרידו בין שבט לשבט (הים נבקע ל – 12 שבילים עבור 12 השבטים).
 
דבר זה מסמל את הנחייתו המדוייקת של כל אחד מאיתנו הצולח בים החוכמה והידע – כל אחד בהתאם לרמת החוכמה וההבנה הפרטית שלו ובהתאם למידת האמונה בצדיקים. לפרעה מלך מצרים לא היתה כל אמונה. הוא סבר שיש בידיו את הכלים הנחוצים לו כדי לעבור בתוך הים, אולם לא כך היה הדבר. מכיון שלא היו בידיו הכלים להתמודד עם הים הסוער, חומות המים התמוטטו עליו ועל צבאו. בני ישראל, לעומת זאת, הלכו בעקבות הצדיק, שממנו שואבים אמונת חכמים, כי האמינו בה’ ובמשה עבדו, וקיימו בפשיטות ובתמימות את עצת הצדיק, והצליחו לעבור בתוך ים סוער (הן בגשמיות והן ברוחניות). הם קיבלו ממנו את הכלים, שיש בהם חוכמה גדולה ועצות מלאות בתבונה, ובעזרתם הם יכלו לעבור את המשבר הזה.
 
נמצא, שהכלים, אותן עצות והנחיות שאנו מקבלים מהצדיקים, מכילים בתוכם חוכמה גדולה, ואנו, כדי לעבור ולשרוד מצב מסויים או תקופה מסויימת בחיים, צריכים להשתמש בכלים אלו, כלומר בעצות. אולם ללא אמונת חכמים בעצותיהם ובהנחיותיהם, לא נוכל לקיים את העצה ולהתגבר על הקושי או המכשול. ומדוע כלים אלו מכילים חוכמה גדולה? מכיון שהם כולם נמשכים בשורשם מחוכמת התורה, וכבר הזכרנו, שהצדיקים הם אלה המעבירים אלינו את התורה, כפי שמשה העבירה לבני ישראל, והם הם המשפיעים לנו את החוכמה לכל דבר על ידי העצות וההנחיות, כי הם היודעים לכוון אותנו בדרך הנכונה, ועליהם נוכל לסמוך כמו שילדים סומכים על הוריהם ורואים בהם כמי שיודעים את הכל וכמי שמנחים אותם.
 
אומר רבי נתן:
 
צריכים להאמין שכל חוכמת האומנות של כל האומנים שבעולם, כולם נמשכים בשורשם מחוכמת התורה הקדושה, שהיתה כלי אומנותו של יוצר בראשית, כמו שכתוב: "ואהיה אצלו אָמוֹן". אמרו חז"ל: אל תקרי אָמוֹן אלא אָמָּן. והשם-יתברך ברא את העולם בכוונה מחוסר תיקון, ושֶׁגְמַר תיקן כל הבריאה יהיה רק על ידי האדם, כמו שאמרו חז"ל: החיטים צריכים לטחון וכו’, ולכל זה צריכים כמה אומנות ומלאכות ותחבולות, וכן כמה אומנות ומלאכות שצריכים בשביל המלבושים, כי אי אפשר ללבוש את הפישתן והצמר כפי שהם, וכן כל דבר שבעולם. ובכל פעם ובכל דור מתחדשים כמה וכמה חוכמות ותחבולות בעניין האמונות וכלי האומנות, למהר להוציא כלי למעשהו. וכל אלו האומנות והתחבולות וכליהם, שיש בהם חוכמה גדולה, כולם נמשכים בשורשם מחוכמת התורה, וכל חיותם וקיומם הוא על ידי אמונת חכמים, כי החכמים האמיתיים שבכל דור ודור מתייגעים וטורחים בכל פעם להשלים את התורה ביותר, לחדש בה חידושים אמיתיים ולהרבות ספרים בתורה עד אין קץ…
 
והעיקר הם הצדיקים הקדושים שיודעים כל דרכי התורה בשורשה, עד שמוצאים ומגלים בכל פעם עצות עמוקות ונפלאות חדשות איך להחיות ולחזק את כל הנפשות החלושות…והם עוסקים בזה בכמה וכמה תחבולות ואומנות ומלאכות נפלאות ונוראות, ומשם נמשך ונשתלשל הכוח והחיות לכל בעלי אומנות ומלאכות בגשמיות…ומחוכמת האמת של החכמים האמיתיים, שעושים ומחדשים בכל פעם כמה אומנות ומלאכות נפלאות בתורה הקדושה, משם מקבלים כוחם גם בעלי אומנות בגשמיות, העוסקים להשלים כל פרטי הבריאה בגשמיות. על כן, כל המלאכות והאומנות שבעולם כלולים בל"ט מלאכות המשכן, ומשם עיקר קיומם וחיותם, כי עיקר פגם חטא העגל היה על ידי פגם אמונת חכמים…ומלאכת המשכן היא התשובה והתיקון לזה, ומשם נמשך התיקון לכל האמונות שבעולם, שכולם נמשכים ונשתלשלים משלימות התורה הקדושה שנשלמת בכל דור על ידי תיקון אמונת החכמים. (עד כאן דבריו).
 
נמצא, שבאמצעות אמנותנו בצדיקים וחיזוק מידת אמונת-חכמים, יכולה קדושתם לרדת אלינו ולסייע בידינו לקיים את עסקינו הגשמיים והרוחניים, ובנוסף נצליח להתגבר על התאוות, המכשולים והקשיים, וכמו שאומר רבי נחמן: "כשמקורב לצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאוד, והאמונה לבדה, שמאמין בצדיק מועילה לעבודת השם יתברך". והסביר רבי נתן (בספר "ימי מוהרנ"ת"): שאמונת חכמים משנה את האדם, וסיפר שהוא היה מתנגד גדול לחסידים ולדרך החסידות, אולם ברגע שהחל לקיים שיחות וללמוד עם אחד מחבריו שהיה מחובר לחסידים ולדרך החסידות (למרות שטען רבי נתן בכל ויכוח ושיחה שאין דרכם של החסידים נכונה) החל להבחין באמת וזכה להכניס אל ליבו את אמונת החכמים, וכלשונו: "…אך לאחר מכן הבחנתי באמת וזכיתי לכנוס באמונת חכמים, וטוב להתקרב לצדיקים החסידים והגדולים…כי אז נמשך עלי קצת יראה והשתניתי לטובה בכמה דברים הידועים לי"…
 
רבי נחמן אמר שעניין האמונה בצדיקים בלבד, וכל שכן כאשר מקבל מהם, זה דבר שיכול להביא את האדם לדרגות עצומות. אולם יש לכך תנאי – כוח הרצון. ללא הרצון והאמונה בעצותיהם לא יועיל לאדם שום התקרבות לצדיק, ואמר: "אך אף על פי כן העיקר תלוי ברצון: אם רצונו חזק מאוד להתקרב להשם יתברך ולעבוד אותו, רק שקשה לו לשבור תאוות גופו, אזי על ידי התקרבות ואמונת הצדיקים, הוא בחינת אכילה ונאכל להצדיק, היינו שנתהפך למהותו של הצדיק (והסביר רבי נחמן עניין זה על ידי האכילה: כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לניזון, כך גם האדם המתקרב לצדיק ומאמין בו, היינו כשדבוק לצדיק ומאמין בו…נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש), אך אם אין רצונו כלל לעבוד את ה’ יתברך, לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים (והוא בחינת מזון שאינו נתהפך לניזון)".
 
מובן אם כן, שצריך כוח-רצון כדי לזכות לאמונת-חכמים ולדבקות בצדיק, אך בנוסף צריך גם שתהיה לאדם אמונה בעצמו.
 
פעם אמר רבי נחמן באחד משיעוריו, שכאשר אמונתו של האדם לקויה, אזי הוא זקוק לעמל רב ויגיעה קשה בעבודת השם-יתברך. רבי נתן, ששמע את דברי רבו, נבהל והשתומם. הוא חש שדברי רבו מכוונים אליו. "תמיד ראיתי את עצמי כבעל אמונה" – אמר רבי נתן שלא הצליח לרדת לסוף דעתו של רבו ולפענח את כוונת דבריו. רבי נחמן שהבחין בפליאתו של רבי נתן אמר לו: "ייתכן שיש לך אמונה, אך אין לך שום אמונה בעצמך!"
 
הערה זו של רבי נחמן מלמדת אותנו שהאמונה פירושה גם אמונה בעצמנו, כי על ידי שחסרה לאדם אמונה בעצמו, האדם גורם לעצמו קשיים הנערמים בדרכו בגלל חסרון האמונה בעצמו.
 
ומה זה אומר?
 
שכל אחד מאיתנו צריך להאמין שהוא חשוב יקר ואהוב מאוד בעיני הקב"ה. על כל אחד מאיתנו להאמין שלא משנה כמה אני רחוק ובאיזו מדרגה רוחנית אני נמצא כרגע, כי יש לי את הכוח לשוב אל הקב"ה וידו פשוטה לקבל את השבים אליו, כולל אותי. על כל אחד להאמין וללא כל קשר לדרך בה הוא מנהל את חייו, שיש לו כוח פנימי לשנות זאת. ובנוסף, להיות תמיד בשמחה והעיקר…לא ליפול לייאוש! כי עיקר אמונת חכמים היא השמחה, להיות בשמחה תמיד, להתחזק ולהאמין בהבטחת הצדיק ובכוחו.
 
לאמונה, אם כן, יש כמה סוגים ואופנים: אמונה בבורא עולם, אמונה בצדיקים ואמונה בעצמנו (כאשר האמונה בעצמנו, שיש לנו כוח ושהקב"ה רוצה בנו ואוהב אותנו, מתחזקת מאוד על ידי אמונת חכמים, שהיא יקרה מאוד אצל השם-יתברך). אולם לעיתים אנו חשים מבוכה בכל הקשור לדרך הטובה ביותר לעבודת את ה’, או בכל אחד מתחומי חיינו. לפעמים אנו חשים שדרך אחת היא הטובה, ופעמים אנו משתכנעים שדרך אחרת היא הטובה והעדיפה. זה מצב מאוד מביך ומאוד מבלבל, ועל כך אמר רבי נחמן: אל תגרום לעצמך מבוכה ובלבול, כי עושים איך שעושים ובלבד שלא עושים רע חלילה.
 
אחת העצות של רבי נחמן בעניין זה היא, קיום שלוש שיחות כל יום: אחת עם בורא עולם, השניה עם הרב או המדריך הרוחני, והשלישית עם חבר קרוב.
 
האדם צריך לעורר בתוך עצמו נקודה טובה, ועל צירה של נקודה זו צריכות להתקיים שלוש שיחות אלו. בעזרת השיחה עם בורא עולם האדם מקבל סיוע להביאה לידי ביטוי וגילוי, על די שהוא משוחח עם הקב"ה על נקודתו שלו (כלומר על הנקודה המיוחדת שבו, כי לכל אדם יש נקודה המייחדת אותו ואין אותה לאף אחד מלבדו).
 
בשיחה השניה – שיחת עם חברו. בעזרת שיחה זו האדם מצליח לינוק גם מהנקודה של זולתו, לקבל עצות ולהתחזק ביראת-שמים ובכל ענייניו הרוחניים. ידוע היה בקרב אנשי שלומנו שנהגו לקיים שיחות-חברים בכל יום כדי להתחזק בעבודת הבורא ולינוק כל אחד מנקודת זולתו.
 
על שניים מאנשי שלומנו, רבי אברהם שטרינהרץ ורבי מרדכי שוחט ז"ל, מסופר שהיו נוהגים לקיים שיחת חברים זו בפשיטות ובתמימות ונהגו להגיע כל יום למקום מפגשם כדי לשוחח ולהתחזק בעסקיהם הרוחניים וביראת שמים. זאת היתה עצתו של הרבי כדי להשפיע ולעורר איש את זולתו, כל אחד מהנקודה המיוחדת לו: "כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר, שהוא בחינת נקודה, מה שאין בחברו…ובחינה הזאת שיש בו יותר מחברו, הוא משפיע ומאיר ומעורר לב חברו, וחברו צריך לקבל התעוררות ובחינה הזאת ממנו…כל אחד לפי בחינתו" (ליקוטי מוהר"ן, ח"א לד).
 
בשיחה השלישית, שהיא התחזקות בנקודת הטוב – שהיא עדיין מעבר ליכולתו של האדם ונמצאת אצל אנשים גדולים ממנו, כלומר במדריכו ומורו הרוחני – על ידי שמקשר את עצמו אל הצדיק, המורה הרוחני שלו. התקשרות זו נועדה כדי לחזק את אמונתו של האדם, את הנקודה המיוחדת שבו (גילוייה והבאתה לידי ביטוי במעשיו ובדרך חייו), וכן על ידי התקשרותו אל מורו הרוחני הוא זוכה שכל דבר יגיע למקומו הראוי (מעשיו, לימודו, מצוותיו וכדומה, שאותם הצדיק מעלה למקומם). בעניין זה אמר רבי נחמן: "מה לכם לחשוב ולדאוג? אין אתם צריכים לתת כי אם אבנים וסיד ואני בונה מהם בניינים נפלאים". כלומר, שהאדם צריך לעשות את עבודתו – מצוות, מעשים, חסדים וכו’ – והצדיק עושה עימם מה שהוא עושה. ולא סתם השתמש רבי נחמן במילים "אבנים וסיד", ולו רק כדי ללמד ולחזק אותנו שגם אם מעשינו ‘יבשים’ וחסרי חיות כאבנים וסיד – הוא כבר יבנה איתם בניינים נפלאים.
 
דיבוריו של רבי נחמן מחזקים מאוד, כי יש פעמים שאדם חושב שהדברים שהוא עושה צריכים להיות מושלמים ועל פי כל הכללים, הדקויות והחומרות. לכן בזמן שהוא נוחל אכזבה או כישלון, הוא לא מצליח להביא את הנקודה המיוחדת שבו לידי ביטוי מכיון שהוא עסוק ב’הלקאה עצמית’: ‘אני כישלון’, ‘אני לא יוצלח’ ו’לא השתדלתי מספיק’. אומנם נכון הדבר שצריך להשתדל (ועיקר ההשתדלות נעשית על ידי תפילה ועל ידי שמקשר עצמו אל הצדיק), אך גם אם הדברים לא יוצאים כמו שרצינו, עלינו לקיים עצה זו בפשיטות ובשמחה מכיון שהצדיק כבר יודע מה לעשות איתם. (ולהזכירכם: "בניינים נפלאים").
 
לכן, כשאדם מקיים שלוש שיחות אלו ובעזרתן זוכה לאמונה בבוראו, בצדיקים ובעצמו, הוא תמיד יוכל למצוא מוצא לבלבוליו ולמבוכותיו, להרגשותיו ולתחושותיו, ותמיד יוכל למצוא דרכים רבות לשפר את עצמו ולתקן את העבר, וכמובן שגם להתמודד עם העתיד בצורה טובה יותר, וכמובן עוד יותר, על ידי קיום עצותיהם של הצדיקים, שהיא אמונת חכמים, ולעמוד על יסוד איתן ומוצק של אמונה.
 
מדברים אלו מובן שהחוכמה שבאמונה היא אמונת חכמים, דהיינו אמונה בצדיקים המשפיעים לנו חוכמה גדולה משורש החוכמות, שהוא שורש השפע הנמשך משכל העליון הכולל, ועל ידי קיום עצותיהם אנו זוכים למשוך על עצמנו את הכוח והחיות לכל סוגי האומנות והמלאכות, הן ברוחניות והן בגשמיות.
 
נאמר: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז) – אלו הן עצותיהם והנחיותיהם של הצדיקים הפועלים רבות כדי לתת לנו דרכים נפלאות עם כוח, חיות ושמחה בכל מה שאנו עושים.
 
נתקלת בקושי מסויים? השתמש באמונת חכמים. תאמין שעצתם יכולה לסייע לך להתגבר על המכשולים והקשיים. תאמין שעצתם תנחה ותוביל אותך רק לטוב, אפילו אם היא נראית לך פשוטה או קשה, או שיכול להיות שציפית לעצה יותר מורכבת – אל תסור ימין ושמאל, פשוט קיים אותה, כי "ויאמינו בה’ ובמשה עבדו" – זה המפתח והכוח לכל!
 
אמונת חכמים (בצדיק ובהתקשרות אליו) היא המידה שבעזרתה נזכה לחוכמה ודעת, היא המידה שבעזרתה נפתחים כל צינורות השפע לכל ענייני החול והקודש, והיא-היא המידה שבעזרתה נוכל לבנות את מידת האמונה על כל מרכיביה.
 
אז "למה לכם לחשוב ולדאוג? אין אתם צריכים לתת כי אם אבנים וסיד, ואני בונה מהם בניינים נפלאים".

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

האם יראה פירושה לפחד מבורא-עולם כל הזמן? ואם כן, מי יכול לסבול זאת ולחיות בפחד תמידי? ... הלא הפחד הוא אחד מהתחושות היותר 'לא נעימות' שיש...

Featured Products