הלב והמעיין – מכתב 6

 

ארז שלום,

 

תודה על שהיית כה גלוי לב במכתב התשובה האחרון שלך.

 

ידעתי שאתה חסיד ברסלב עוד לפני שפניתי אליך בפעם הראשונה. אין זה סוד – הדבר ניכר בספריך, וממה שהבנתי באחד המכתבים, אינך מסתיר את זהותך גם בהופעתך החיצונית.

 

אני לא אומר "אה, אם זה הסיפור, זה לא מתאים לי", פשוט מפני שעדיין אינני יודע מה בדיוק הסיפור. הדבר היחיד שאני יודע עכשיו, הרבה יותר ממה שידעתי קודם שקיבלתי את מכתבך, הוא – שיש כאן סיפור. יש כאן משהו, שנותן לך כוח ואומץ. יש כאן משהו שנותן לך הגנה ומשענת עד כדי כך, שאתה לא חושש לומר לי בפשטות: אני כשלעצמי לא יודע כלום.

 

עלי לומר לך שהמשפט המודה והמתוודה הזה – חדר אלי עמוק מאוד, יותר מכל שאר דבריך, ויום שלם הסתובבתי כשאני מלא בו. "הוא אמר, שהוא לא יודע כמעט כלום. הוא אמר בפשטות ובלי פחד, שכמעט כלום אין הוא יודע".

 

איזה אומץ, איזה יושר פנימי.

 

אני יודע שאתה צודק. האמירה הזאת נכונה. ולא שאני חושב אותך לחסר תוכן. ידוע לי בוודאות שאינך כזה, אתה לומד תורה ושומר מצוות כבר עשרים שנה והדבר ניכר בך, ועדיין, אמיתית כל כך היא הקביעה הפשוטה: איני יודע כמעט כלום.

 

מפני שלדעתי באמת – כלומר ‘להיות יודע’, תמיד ובכל המצבים, להינצל ממבוכות ומספקות ומבלבולים, ‘לדעת’ במובן של לשלוט במתרחש ולהבין את מלא ההיקף של כל סיטואציה – באמת אי אפשר. ככה אני מרגיש, למרות שלא מצאתי דיבור ברור על זה באחד הספרים. אני מרגיש בתוכי, שעד כמה שנזכה לגדול ולהתקדם ולרכוש עוד רוחניות ועוד נקיות – כל עוד אנחנו כאן בעולם, לא נהיה ‘יודעים’. נמשיך להתנסות במקומות מבולבלים, מעורבבים, מלאי ספקות.

 

אתה כתבת זאת במכתבך הקודם, והיטבת להגדיר. זאת גם תחושתי הפנימית אבל אף פעם לא ידעתי לנסח אותה. אנחנו לא בראנו את עצמנו, אין לנו הבנה במה שבאמת קורה איתנו. גם כשאנחנו יודעים את ההנחות הבסיסיות והראשוניות, שהעולם הזה חולף, שהגוף הוא מסכה, שנשמתנו כבר היתה כאן פעמים רבות, שהעיקר סמוי מן העין ושהכל מסובב בהשגחה פלאית – אפילו כשאנחנו יודעים וחיים את כל זה, עדיין אנחנו נקלעים לסיטואציות כה מבלבלות, שאין מהן שום מוצא של שכל, ואנחנו נדרשים שוב ושוב למשפט הפשוט והבהיר: אני כשלעצמי לא יודע כלום.

 

אבל מי מאיתנו מעז להגיד את זה? ומי מוכן לחיות עם זה? ואיך אפשר לחיות ככה, אלא אם יש לך משהו אחר, גדול ופנימי, שמגן עליך ונותן לך בטחון?

 

אתה ‘החלש החזק’ הראשון שאני פוגש בדרכי, ואני מקווה שאיני נשמע, שוב ושוב, כפוי טובה כלפי המקומות שמהם באתי וכלפי האנשים הנפלאים שהדריכו אותי. אינני מתכוון לומר דבר רע על איש, אבל עד היום למדתי לשמור שבת, לפענח דף גמרא, להתמצא בארון הספרים ולהקפיד על פרטי ההלכות והמצוות – אבל לא למדתי שאני כשלעצמי לא ‘יודע’. לא למדתי את הביטחון הפנימי הנינוח הזה, לא למדתי שיש אפשרות להיות מחובר למשהו כה גדול, עד שאפשר להגיד בקלות ובלי להילחץ: "אני קטן מאוד".

 

עכשיו תסביר לי, בבקשה, מי הוא ומה הוא ‘רבי נחמן’. אתה מתייחס אליו כאיש – "מיטיבי ואיש חסדי", ואתה מתייחס אליו כדבר רב השפעה: "הדבר הזה הוא רבי נחמן".

 

אני יודע שישנה ביהדות שיטת החסידות, למרות שלא ‘יצא’ לי להכיר אותה. אני יודע שיש מושג של התקשרות לרבי – אם כי איני יודע מה המשמעות של להיות חסיד, חוץ מלהתפלל במחיצת הרב ולבקש ממנו ברכה והדרכה. אבל כל אלה הן ההערות השוליות, שנובעות פשוט מבורותי בעולם האורתודקסי. זה לא הדבר העיקרי שמעניין אותי. מה שמעניין אותי בעיקר הוא לדעת על המקום שאתה מצוי בו.

 

מהי ברסלב? כמה חסידי ברסלב יש היום – הרבה או מעט? האם מרבית האנשים גדלו כחסידי ברסלב ומעטים גילו את החסידות, כמוך, או להיפך? מה עיקרי השיטה ולמי הם מתאימים? איזה סוג של אנשים משתייכים לחסידות הזאת?

 

הזכרת במכתבך "דעות קדומות" ובתחילה חשבתי שאינני נגוע בהן (הרי רק מקרוב באתי ולא הספקתי לשמוע הרבה), אבל יש משהו שכן הבחנתי בו – היחס לברסלב אינו סובלני בדומה ליחס כלפי קבוצות אחרות. ברסלב נתפסת באופן שונה. אני חושב שהליטאים מקבלים ביתר הבנה השתייכות לחסידות אחרת, ובפחות אהדה השתייכות לברסלב. מה נראה להם מוזר כל כך ומרתיע אצלכם? והאם באמת יש משהו מוזר ותובעני, או יוצא דופן, או בעל דרישות חריגות אצלכם?

 

אגב, כתבת לי שיש הרבה אנשים טובים שפוחדים לראות את עצמם באמת ואת ה’ באמת, ולכן הם מעדיפים לבוסס בספקות ולא להיחשף לאור העז של האמת (ושתדע שאני לא נמנה עליהם, אני רוצה אור ולא ספק). האם אנשים אלה יודעים מה היא ברסלב ואז נוקטים עמדה לגביה ונשארים בספקות, או שאין להם מושג? כשביררתי קצת אצל חברים בישיבה על ברסלב, קיבלתי קשת של תגובות שנעה בין הסתייגות ניכרת לבין התעניינות מסויימת, אבל אף אחד לא ידע עד הסוף במה מדובר. שאלתי גם כמה חרדים – גם הם לא ידעו.

 

שמע, אני רוצה לדעת יותר. אני רוצה שתסביר לי עוד. ואם הכבדתי עליך בשאלותיי, תתייחס קודם כל לתוכן ואחר כך לצורה החיצונית.

 

מה הוא רבי נחמן ומי הוא, איזה קשר יש לך אליו (הוא נפטר לפני 400 שנה או משהו כזה, לא?) ומה אתה מקבל ממנו, במקומו אשר בעולם האמת? מה מחייה אותך ומה מעניק לך את כל הדברים האלה – שתיארת לי במכתבך (אמונה, כוח, ביטחון, תקווה, בהירות!) ושאתה כותב עליהם בספריך?

 

כתוב לי בהקדם, ואני מקווה שאיני מעייף אותך. איני מתכוון רק לחקור – יתכן בהחלט שאעשה שימוש מעשי במידע הזה. בינתיים אני בודק.

 

שלך,

דניאל.

 

****

 

 

 

דניאל יקר,

 

אני שמח לקבל שוב את מכתבך, המלא רצון מבקש וכן אל האמת ואל רצון ה’ באמת, בלא כחל ושרק.

 

שאלותיך הרבות והחשובות אודות ברסלב ואודותי בברסלב מורכבות משאלות של ידע ומשאלות של מהות. אשתדל להתייחס אליהן כפי הסדר שהופיעו במכתבך ואם הן לא יהיו ממצות דיין, המשך לשאול.

 

מה היא ברסלב?

 

במידה רבה אפשר לומר, שברסלב היא תנועה רוחנית. ובאומרי תנועה רוחנית כוונתי לומר שהיא איננה חסידות במובן המקובל של המילה, כלומר אין היא חסידות עם חצר של חסידים ומנהגים מיוחדים. אין היא קבוצה ייחודית חברתית שכדי להשתייך אליה צריך לציית לכללים חברתיים מסויימים כמו לבוש דומה, התכנסויות תכופות או לימוד משותף. (יתכן שהחריגות הזאת מהווה את אחת הסיבות שברסלב נתפסת כ’שונה’).

 

תנועה רוחנית פירושה דרך בעבודת ה’. מי שרוצה להצטרף אל שורותיה לא צריך ללבוש כובע מסויים או לדבר בסגנון מסויים. מה שעליו לעשות הוא ללמוד ולתרגל את העקרונות הרוחניים של תנועה זו. בין אם הוא לובש כיפה זו או אחרת, בין אם הוא גר בארץ או באלסקה (הגם שרבנו הרבה לדבר בשבח ישיבת ארץ ישראל), בין אם הוא נמנה על קבוצת עובדי ה’ בדרך של ברסלב ובין אם הוא נמנה על כל קבוצה אחרת שבעולם. להיות חסיד ברסלב פירושו להיות קשור לרבי נחמן מברסלב ולתלמידיו. ללמוד את משנתו (המבוארת בעיקר בספרו העיקרי ‘ליקוטי מוהר"ן’ ובספרי ‘ליקוטי הלכות’ של רבי נתן תלמידו) ולהשתדל לקיים את עצותיו.

 

עצותיו של רבי נחמן הן רבות, ומתייחסות לכל תחום בחיי כל אדם: כיצד עולים לשמים ואיך עולים מן התהום? איפה מוצאים נחמה? ומניין שואבים תעצומות נפש? מהו תפקידנו המיוחד בעולם? ואיך מתמודדים עם יצרים רעים, דמיונות, פחדים, ספקות וכל שאר ההרפתקאות הנפשיות העוברות על מבקש ה’? ואיך להפוך אפילו את חושך הגלות והעמוק ביותר לאור הגדול של הגאולה? יש עצות שהן דברים שמוטל עלינו לבצע, ויש עצות שהן תפישת עולם שאותה עלינו לסגל ולתרגל.

 

לדוגמא:

 

בתורה ער"ב בליקוטי מוהר"ן מדבר רבנו על שינוי תפיסת הזמן שלנו. הוא טוען שם שהדבר שמכביד ביותר על מחשבתנו (וממילא על יכולת הביצוע שלנו בכל ענייני עבודת ה’) הוא המשא (הדמיוני) של העבר ושל העתיד. כלומר ריבוי המחשבות המטרידות והמדאיגות על מה שכבר עבר עלינו ועל מה שנדמה שעומד לקרות לנו בעתיד. מחשבות אלו, מלמד רבי נחמן, מיותרות ומכבידות. אם נצליח להיפטר מהן ולהתמקד במה שמוטל עלינו כרגע (בלי זיכרונות מרפי ידיים ובלי השערות בדבר עתיד מאיים), נוכל בקלות ובהצלחה להתמודד עם מטרות חיינו.

 

אצטט לך את כל הקטע בלשונו של רבי נחמן, הוא לא ארוך:

 

"היום אם בקולו תשמעו" (תהלים צה) זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם את אותו היום ואותה השעה. כי כשרוצין לכנוס בעבודת השם, נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזו, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור: מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה בכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. "היום אם בקולו תשמעו", היום דייקא והבן".

 

"תורה" זו היא אחת מ- 400 תורות המופיעות בספרו של רבי נחמן ‘ליקוטי מוהר"ן’, שחלקן ארוכות מאוד וחלקן קצרות. על עיקרון זה בלבד אפשר לחקור וללמוד בתורה זו ובספרי תלמידיו ימים ושנים. בעצמך תבין מה רב העושר הטמון בספר קדוש זה, כפי שרבי נתן מגלה, הרי כל תיקון העולם והגאולה השלימה עומדים בסימן "היום אם בקולו תשמעו", שהשיב משיח לתנא ששאלו: "אימתי קאתי מר"? (מתי יבוא האדון?).

 

כמה חסידי ברסלב יש היום? קשה מאוד לומר, משום שאין בברסלב פנקס חבר שכל חסיד ברסלב צריך להירשם בו (זה משתנה משעה לשעה…), ההשערה אומרת שמדובר היום בעשרות אלפי יהודים (למעלה מרבבה מהם מתקבצים בראש השנה בעיר אומן שבאוקראינה, מקום קבורת הרבי, כפי שציווה). אם ניקח בחשבון שאחרי השואה מנתה חסידות ברסלב אנשים ספורים (בבית הכנסת הראשון של ברסלב בירושלים לא תמיד היה מניין), ואם נוסיף לכך את העובדה שמאחורי חסידות זו לא עומד אדמו"ר בשר ודם שנראה לעין או ארגון רב השפעה, ניווכח שהצמיחה האדירה הזאת בתוך כמה עשרות שנים הינה תופעה פלאית המעוררת השתאות וכבוד. יש כאן משהו!

 

כפי הנראה, מרבית חסידי ברסלב כיום לא גדלו כחסידי ברסלב. מדובר בחוזרים בתשובה שהתוודעו אל היהדות ואל ברסלב בעת ובעונה אחת, או ביהודים מזרמים אחרים שמצאו דווקא בברסלב מענה לצימאון נפשם (והרי סיבה נוספת לאיום מצד ברסלב שיש מי שחש בו).

 

שיטת ברסלב מתאימה, כמבואר בפירוש בהקדמת הספר ‘ליקוטי מוהר"ן’, "לקטן שבקטנים ולגדול שבגדולים". דהיינו גם לאדם המרוחק בתכלית מן הקדושה וגם לעובד ה’ ולצדיק מופלג, מתאימות עצותיו ודרכיו של רבי נחמן. גם למי שזה עתה התוודע אל היהדות וגם למי שזכה לקבל חינוך יהודי שורשי.

 

ראיה מרגשת לדברים האמורים ניתן למצוא במגוון הרחב והבלתי יאמן של יהודים שמתקבצים על ציונו של רבי נחמן בראש השנה. מחילונים ‘פריקים’ שמחפשים את עצמם, מעבריינים שזה עתה יצאו מן הכלא, עד לאברכים עדיני נפש שהוגים בתורה מנעוריהם, מבעלי קוקו ועגיל, דרך חובשי כיפה סרוגה לסוגיהם, עד לחרדים ליטאים ולחסידים עם שטריימלים, אשכנזים, ספרדים, תימנים. בקיצור: כל עם ישראל. (עצם החוויה לראות זרמים וגוונים רבים כל כך בעם ישראל מתקצבים יחד באהבה סביב דבר אחד מעוררת התפעמות של גאולה. ריח של ימות המשיח). עבור כל אלה ייעד רבי נחמן את משנתו. עבור כ-ו-ל-ם !

 

מהם עיקרי שיטתו? נחטא לאמת אם נתיימר להקיף אותם במכתב אחד. אולם נדמה שסיפור מסויים יוכל לגעת בשורש הדברים ובהווייתם.

 

רבי לוי יצחק מברדיטשוב, כשהיה סמוך על שולחן חותנו, נסע אל המגיד הגדול ממזריץ ושהה שם זמן ממושך. כשחזר שאל אותו חותנו (שהיה מתנגד לשיטת החסידות): "נו, מה למדת שם?" ענה רבי לוי יצחק: "למדתי שיש אלוקים". נדהם החותן מתשובת הרב, קרא את המשרתת הגויה ששירתה בביתם ושאל אותה, "אמרי נא, מי ברא את העולם?", "אלוקים" – ענתה הגויה בלי היסוס. "ראה", אמר החותן לרבי לוי יצחק, "דבר כה פשוט אפילו משרתת גויה יודעת, ואת זה הלכת ללמוד אצל החסידים?". ענה רבי לוי יצחק מברדיטשוב תשובה ניצחת: "היא – אומרת,  אני – יודע".

 

זוהי במידה רבה התשובה לשאלתך, מהי שיטת ברסלב. אם הייתי אומר לך שבברסלב מאמינים בה’, לומדים תורה או מתפללים, היית בוודאי מרים גבה. הלא דבר זה אינו מייחד את ברסלב, אלו הם עקרונות היהדות. ובכן, בברסלב לומדים להביא את הדברים הללו אל הלב. להפוך עקרונות יהודיים ידועים מקמדת דנא לעצמו ובשרו של האדם. רבי נחמן עצמו קבע שלחסידותו יקראו "חסידות ברסלב", לא רק על שם העיר שגר בה בערוב ימיו, אלא בשל הקשר לפסוק "ונתתי לכם לב בשר". רבי נחמן רוצה לתת למקורביו לב בשר, לב יהודי חם ורגיש, וזוהי מטרתו. להפוך את אנשיו לאנשים חיים, ואת חייהם לרוחשים חיות יהודית. געגועים לה’, צמא לקדושה, שמחה של מצווה, דבקות בתורה, והתרגשות מכל דבר יהודי.

 

רבי נחמן הצליח לפתח שיטה האוחזת את חבל הקדושה משני צדדיו. מצד אחד הוא מכניס באנשיו שאיפות נעלות ביותר ודורש מהם דרישות רבות בכמות ובאיכות של תורה ומצוות. מצד אחר הוא אינו מייעד את דרכו רק למצויינים. חיזוק, עידוד, נחמה ותקווה הוא מרעיף גם על הרחוקים והנמוכים, השבורים והמיואשים, החוטאים והמועדים לחטוא. רבי נחמן אינו מותיר איש בחוץ.

 

וכך מתאר רבי נחמן עצמו את ייחודו של הצדיק (ליקוטי מוהר"ן חלק ב, תורה ז, סעיף ה): "והכלל – שהצדיק עיקר שלמותו כשיש לו שני הבחינות הנ"ל. דהיינו שידע איך לדבר וללמוד ולהאיר לכל אחד ואחד, בדרי מעלה ודרי מטה, בעליונים ובתחתונים, בשמים ובארץ, שהם בחינת גדולים וקטנים. היינו שלגדולים במעלה, בני עליה, בחינת דרי מעלה, צריך שיהיה כוח להצדיק להראות להם ולגלות להם, שעדיין אינם יודעים כלל מה’ יתברך…ולהיפך, יש בני אדם שמונחים במדרגה התחתונה מאוד, עד שהיו מייאשין את עצמן לגמרי, חס ושלום, כי נדמה להם שהם רחוקים מאוד מהשם יתברך, וכבר אבד ניצחם ותוחלתם מה’ – צריך הצדיק שיהיה לו כוח לעוררם ולהקיצם, שלא יהיו מייאשין עצמן בשום אופן בעולם, יהיה איך שיהיה, ולהראות להם ולהאיר בהם, כי עדיין ה’ עימם ואצלם וקרוב להם".

 

ההסתייגות מברסלב שפגשת (ועוד תפגוש) נובעת מדבר אחד בלבד: בורות. שמעתי שאלות רבות מספור על ברסלב. כולן, בלי יוצא מן הכלל, התבססו על השערות ולא על ידע מבוסס, על דעות קדומות ולא על בדיקה כנה ומעמיקה.

 

אל הבורות מתלווה גם פחד. הפחד מפני התביעה שברסלב אכן מציבה, אפילו שלא בגלוי, בפני כל אחד: בקש את ה’. אל תעצור. אל תרמה ואל תשלה את עצמך. לעולם. בשום תחום. והתביעה הזאת, בעיני כל מי שמעדיף להרגיש בטוח ו’מסודר’ ביהדותו, מאיימת, משום שהיא דורשת לגלות ולטפל בנקודות הכי פנימיות בנפש, להוקיע את השקרים הכי עמוקים, ולהיות מוכן לשלם כל מחיר עבור קרבת אלוקים אמיתית (ויהא זה, לעיתים, גם מחיר כבד של זלזול או ביזיונות מצד המעדיפים שלא לבקש את ה’).

 

רבי נחמן נפטר לפני כ – 200 שנה. הוא היה נינו של מייסד תורת החסידות, רבי ישראל הבעל שם טוב, ובביתו גדל. (פרטים מקיפים יותר תוכל למצוא בספרי ‘היכל הגוונים המשתנים’ או בספרים אחרים אודות ברסלב). איזה קשר יש לי אל רבי נחמן? הקשר האמיץ ביותר שיכול להיות: קשר בין רב לתלמיד, קשר של אהבה ושייכות נצחית. הד לדבר תוכל לקרוא בתיאור המרגש של אלישע הנביא כשהוא נפרד מאליהו רבו העולה בסערה השמיימה: "ואלישע רואה והוא מצעק – אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו".

 

אינני מנסה לדמות עצמי לאלישע תלמיד אליהו, אך קטן ככל שאהיה, רבי נחמן הוא מורי ורבי.

 

מה אני מקבל ממנו "במקומו אשר בעולם האמת"? הכל. דעת ותבונה. דרך חיים, עצות, תמיכה, עידוד, אהבה, כיסופים, שמחה. שהלא קשר בין הנשמות אינו קשר פילוסופי נטול ממשות. אינני רק ‘לומד’ בספרי רבי נחמן. על ידי ניסיוני לקיים את דבריו, על ידי אמונתי בו וברצונו האמיתי והאוהב לסייע לי ולקרב אותי – אני מתקשר אליו. אליו ממש.

 

וכך מתקשרים כל היהודים על ידי קיום תורה ומצוות אל כל הצדיקים אשר מעולם. אל משה רבנו ואל הזקנים והנביאים, אל התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים. הם, שאת תורתם אנו לומדים, את דבריהם אנו מקיימים והערצתנו נתונה להם ולאישיותם ללא גבול. הם, הם עצמם מלווים אותנו, השראתם נוגעת בנפשנו, קדושתם מסוככת על חיינו, זכותם מגינה עלינו, תורתם בקרבנו.

 

כזה הוא הקשר שלי (ושל כל חסידי ברסלב הרוצים בכך) עם רבי נחמן, מורי ורבי, אבי ומוליד נפשי. וקשר כזה צריך לפתח ולשכלל, לברר ולדייק.

 

גם משום כך עשויה ברסלב להוות איום, משום שהיא תובעת בירור מתמיד וכנה בכל תחום, ושוללת את הדוגמטיות הנוחה והנעימה, גם בעבודת ה’. ונוחות ונעימות, אליבא דאמת, עלולות להיות לרועץ קטלני לכל מבקש ה’.

 

שלך באהבה,

ארז.

 

(מתוך: הלב והמעיין – מאת הרב ארז משה דורון, ובאתר "לב הדברים").