עיקר העבודה במדבר – פרשת השבוע במדבר
פרשת השבוע במדבר - המִדְבָּר הוא עניין אחר. המדבר הוא מלשון דיבור. מדוע? מכיון שבמדבר אין לאדם כלום, אלא רק את השם יתברך...
פרשת במדבר
מִדְבָּר מלשון מְדַבֵּר ובארמית דַּבְּרַא.
רבנו הקדוש כותב בסיפור המעשיה "מאבדת בת מלך", שהלך המשנה למלך לחפשה קודם כל במדבריות ואחר כך ביערות. ביער – יש עצים, בשדות – יש צמחים, עשבי השדה ושיח השדה.
"ויצא לשוח יצחק בשדה", אומרים חז"ל שיצחק הלך להתפלל. רבנו הקדוש כותב שבשעה שאדם מתפלל בשדה, האילנות והצמחים נכנסים לתוך תפילתו והוא מעלה אותם בתפילתו. עוד כותב רבנו הקדוש, שגם הרפואות שיש בצמחים השונים מתחזקים על ידי התפילה והאמונה, כמו שכתוב אצל האדם הראשון, שהתפלל וירד הגשם והצמיח בתפילתו את הצמחים שהיו באדמה ולא בקעו ויצאו. כל זה כאמור שייך ליער ולשדה.
אולם המִדְבָּר הוא עניין אחר.
המדבר הוא מלשון דיבור. המדבר הוא הדיבור בעצמו. מדוע? מכיון שבמדבר אין לאדם כלום, אלא רק את ה' יתברך. בכל מקום אחר יש מים, צמחיה וכדומה, שהאדם יכול להישען עליהם. אולם במדבר, ארץ ציה ללא מים וצמחיה, יש לאדם רק את ה' יתברך.
"מי יתנני במדבר מלון אורחים" – האדם צריך להעדיף את המדבר ורק שיהיה עם ה' יתברך, ולא להיות במקום בני אדם אך מרוחק מבוראו. במדבר "אין על מי להישען" אלא רק על אבינו שבשמים בלבד.
אומנם המדבר משתמע לשתי פנים: מצד אחד – מתן תורה היה במדבר, שם בהר סיני, מצאו את בת המלך בהר של זהב ומבצר של מרגליות, במתן תורה. ומצד שני – המדבר הוא מקום נחש, שרף ועקרב, ארץ ציה ללא מים. כשהבור ריק אין בו הרי הוא מלא נחשים ועקרבים, ואמרו חז"ל: "אין מים אלא תורה".
לעולם אדם צריך לשים עצמו כ"מדבר", הן בעניין הענווה והשפלות, בבחינת: נפשי כעפר לכל תהיה – שיהיה כעפר שהכל דשים עליו, והן שידע שאין לו מעצמו כלום, רק כל מה שיש לו הוא מתנה מה' יתברך, וכמו שכתוב: "ממדבר מתנה" – כלומר, המתנות של עם ישראל נתקבלו במדבר: התורה הקדושה, המן, השליו, עמוד האש, עמוד הענן, כהונה, לויים סנהדרין וכו'.
"מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה".
כשעם ישראל שמים עצמם כמדבר ויודעים שהכל מה' יתברך, אזי הם זוכים לכל המתנות "ממדבר מתנה". וכן הוא אצל כל אחד בפרטיות – אם הוא שם את עצמו במדבר בענווה, שפלות ותפילה – אזי זוכה למתנות נפלאות.
לכן צריך האדם להרגיל את עצמו להיות "מדבר" ולדבר עם ה' יתברך על כל דבר ודבר, ולדעת שאין לנו כלום ולא מגיע לנו כלום, רק שהכל הוא חסד, וכמו שבמדבר אין כלים אלא רק חסדו של ה', כגון כשמוצא במדבר נקיק מים או מעין וכו'.
כך הוא הדבר גם בחייו הפרטיים של כל אחד ואחד – שצריכים לשמוח על כל טובה וטובה שהקב"ה עושה איתנו, ולא לקבל את זה כמובן מאליו, ולהודות לו ולהיות "מִדְבָּר" מלשון מְדַבֵּר, ולדבר איתו יתברך תמיד ולבקש ממנו יתברך על כל דבר ודבר. אחר כך להודות לו על החסדים והטובות שהוא עושה איתנו – שמציל אותנו מהנחשים והעקרבים שבמדבר, שהם הכפירות והתאוות, רח"ל, ונותן לנו מתנות נפלאות ומים במדבר. כמו כן להודות על הזכות ללמוד את התורה הקדושה שהיא מים ומזון לנשמה.
לכן הולך המשנה למלך, בסיפור המעשיה "מאבדת בת מלך", לחפש את בת המלך קודם כל במדבריות, כי התחלת העבודה היא לשים עצמו כמדבר, כלומר לדעת: "שלית ליה מגרמיה כלום" (שאין לו כלום מעצמו), ואחר כך עולים למדרגת השדה – ששם יש יותר צמחים ושפע, ועם כל זאת לדעת שהכל מאת ה', כי אחרי שזוכים לקנות את מדרגת המדבר אפשר להתמודד עם השדה, ולא להסיח את הדעת, ולדעת שהכל תלוי בו יתברך. אחר כך יכולים להתמודד ולחפש את בת המלך ביערות, ששם יש יותר חיים וצמחיה.
אולם חשוב לדעת שמדרגת ה"מדבר", "כח הדיבור", צריכה ללוות אותנו גם בשדה וגם ביער, ואז יתקיים בנו "מי זאת עולה מן המדבר" – במציאת בת המלך במדבריות, בשדות וביערות, מחוץ לישוב אדם, כי שם היא נמצאת – במהרה בימינו בגאולה השלימה שתהיה בע"ה כהרף עין, אמן.
כ"ג אייר התשע"א
5/27/2011
. כל הכבוד באמת!!שיחה יפה מאוד… אני חושב שאני יאמר אותה בשולחן שבת! חיזקו ואימצו!
כ"ג אייר התשע"א
5/27/2011
כל הכבוד באמת!!שיחה יפה מאוד… אני חושב שאני יאמר אותה בשולחן שבת! חיזקו ואימצו!